לאהוב מבעד לעדשה

תומר היימן הוא במאי של סרטים דוקומנטאריים. צפיתי ברבים מסרטיו, ובכל פעם נפעמתי מחדש. תומר נע בעולם מתוך סקרנות ואהבה וזה מה שגורם לסרטיו לגעת באמת. היימן נוכח עם המצלמה, שותף לתהליך המצולם ומכוון את הבימוי בעזרת שאלות אישיות שנובעות מתוך הסיטואציה. היימן יוצר אינטימיות עם האנשים שהוא מצלם ומעורב רגשית בתהליך.

הסרט I shot my love מקביל בחלקו לחומרים בסדרה, אך מתמקד ביחסי האהבה של היימן ובן זוגו וכן ביחסיו עם אמו. הצפייה בחייהם של אחרים על כל היבטיהם האינטימיים מעוררת את שאלת השפעת המצלמה על הסצנה המצולמת. בצילומי סטילס קל להבחין בנוכחות המצלמה - אנו מורגלים לחייך או להיות מוקפדים מולה - נכונים להקפאת דמותנו.

ומה כשיש מצלמת וידאו? במקרה של היימן המצלמה נוכחת לאורך שנים ובני המשפחה מתרגלים אליה, בעיקר אימו של היימן, שמביעה לעתים מחאה, אבל לרוב משתפת פעולה. המצלמה מקבלת מקום בתוך החיים, היא אינה מסתתרת, מה שמאפשר לסרט להיות אותנטי ולא מציצני.

מעגל נסגר מעגל נפתח

הבסיס לסרט הזה התחיל במקום אחר. היימן הגיע לגרמניה עם אמו, לרגל הקרנת סרטו 'בובות של נייר' בפסטיבל. היימן נשא נאום נרגש על הבמה, ובו סיפר כי סבו ברח מגרמניה שבעים שנה קודם לכן, עם עליית השלטון הנאצי. הוא הזמין את אימו לבמה, ואף היא נרגשת מהמעמד, דברה אל הקהל הגרמני בגרמנית שספגה בילדותה. היה בכך סגירה של מעגל, אלא שאותה נסיעה פתחה מעגל נוסף. לאחר הטקס יצא היימן למועדון, חמוש במצלמתו, ופגש בחור גרמני, רקדן יפה תואר, ויפה לא פחות מבפנים, אנדראס מארק. הם בילו יחד יומיים, בהם צילם אותו היימן ושאל שאלות ביחס לזהותו כגרמני, ויחסו לקשר עם יהודי.

בעוד שהיימן מנסה לטעון את סיפור האהבה בחומרים פוליטיים, מארק מתייחס לכל באופן אישי ואינטימי. היימן מחפש את המורכבויות שיוצרות סיפור, ומארק מוציא אותו מתבניתו כבמאי, או לפחות גורם לו להיות מודע למניפולציות שהוא מפעיל כבמאי.

הלב משקר?

מארק הגיע ארצה והפך חלק מחייו של היימן ומשפחתו. יחסיו של היימן עם אמו קרובים והיא אחת הגיבורות הראשיות של סרטיו. הוא מצלם אותה כמעט בכל מצב, עד שלפעמים היא מתחננת שיניח לה. נראה שנוכחות המצלמה טבעית בעיניה והיא לא מרוסנת או מתיפייפת מולה.

היימן מעלה את שאלת יחסי גרמניה ישראל. "מפריע לך שלבן שלך יש חבר גרמני"? הוא שואל. היא צוחקת ועונה שלא אכפת לה. בסצנה מאוחרת יותר היא שואלת אותו אם הקשר בינו לבן מארק רציני. נראה לה שפערי התרבות עמוקים מידי ולא מאפשרים להבין אחד את השני לעומק. "אני מקשיב ללב שלי" עונה היימן, "את חושבת שהלב שלי משקר"?

האהבה מנצחת?

מארק מעמת את היימן עם החיים, חיים שאינם רק סיפור. הוא מעיר להיימן על כך שאת השיחות החשובות הוא שומר למצלמה. הוא מעורר את היימן לחשוב על תפקיד המצלמה בחייו ועל השימוש שלו בה כמסכה.

באחת הסצנות האינטימיות בסרט, אומר מארק להיימן: "אני לא רק סיפור, הסיפור שלי חי בתוכי, חי בגבר שאתה איתו". אם עבור היימן, הסיפור הוא שמוביל את תיעוד החיים, הרי שאהובו מלמד אותו לשים את החיים בעדיפות ראשונה.

הסרט יוקרן ביום רביעי ה-15.6 במרכז הגאה בתל אביב

לרקוד עם שופן

דחוף להתרגש

לאתר מהות החיים