הדפסה
לכתבה באתר
אין דרך עדינה לומר זאת: כשסיימתי לעלעל בהפקת האופנה המרכזית בגיליון הקיץ של המגזין הגרמני 032c,
בכיכובה של הדוגמנית קריסטן מקמנאמי, עמדתי להקיא. בתצלומים הנפרשים על פני 40 עמודים צילם יורגן טלר את מקמנאמי בחלל ביתו של הארכיטקט האיטלקי הנודע קרלו מולינו, וילה מהמאה ה-18 הממוקמת על גדות נהר הפו בטורינו. ההפקה היא מחווה לסגנונו האדריכלי של מולינו, אך היא קורצת גם לאוסף בן 2,000 תצלומי פולארויד שהתגלו בביתו לאחר מותו ב-1973. מולינו, איש רנסאנס שעסק באמנות ועיצוב, חי בגפו ללא משפחה ונהג להזמין לביתו זונות מהאזור, שאותן נהג לצלם בפוזות אירוטיות על רקע עיצוב הפנים המהודר. אבל לא זה מה שהציף בי בחילה.
מקמנאמי מתועדת בסדרת תצלומי עירום נוקבים, ישירים, בוטים ברובם, האונסים את מבטו של הצופה למפגש עם ערפדה מוצצת דם החושפת בפניו הכול. גופה גמלוני ושדוף, עיניה אדומות על סף שיגעון, שיערה לבן וסתור על פניה, גבותיה מגולחות ואיבריה האינטימיים מוצגים לראווה, כולל שני תצלומי תקריב של פי הטבעת. למגזין 032c יש אומנם תפוצה מצומצמת של עשרות אלפי עותקים, אך בקרב ברנז'ת האופנה הוא נמצא בין חמשת המגזינים המשפיעים. האם קלוז אפ של רקטום ראוי לככב בהפקת אופנה כאלמנט אמנותי, או שמא מדובר בחציית קו? ניתן להניח שהתצלומים נעשו במטרה להגחיך את התעשייה, שמתייחסת בסלחנות לתצלומי עירום פרובוקטיביים – כי אם זה מקובל, למה חור תחת לא?
כך או כך, מקמנאמי, 46, היא האחרונה שזה יזיז לה. הדוגמנית האמריקאית בעלת הלוק האנדרוגיני לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד. להפך, אנחנו אלה שנאלצים לרגש ולהפתיע מחדש את מי שכבר ראתה ועשתה הכול. בשנתיים האחרונות היא נמצאת בקאמבק מצליח, ונדמה כי תעשיית האופנה מאמצת אותה באהבה חסרת תנאים. זכות הראשונים להשבתה אל התודעה שמורה למעצב האופנה מארק ג'ייקובס, שצילם אותה לקמפיין אביב-קיץ 2005 של המותג Marc Jacobs. שנתיים מאוחר יותר הזמין אותה ריקרדו טישי מז'יבנשי לצעוד בתצוגת קולקציית אביב-קיץ 2008 של המותג. זה נגמר בהתרסקות קלה. נו, מתברר שגם טופ מודלס שוכחות איך מהדסים על מסלול.
מקמנאמי היא מה שמכנים בתעשייה "עוף מוזר", המלוהקת לרוב לתפקיד הדוגמנית המיוחדג'ת. היא התברגה בעולם האופנה במחצית שנות ה-80, עם קריירה שנמשכה למעלה מעשור. בריאיון למגזין הארפר'ס בזאר ב-1993, השנה שבה זכתה בתואר דוגמנית השנה, סיפרה כי איש לא האמין בה בתחילת דרכה. "הייתי יצור יוצא דופן, ברווזון מכוער. אני חבה את הצלחתי לקרל לגרפלד ולצלמים כפיטר לינדברג וסטיבן מייזל, שהאמינו בי למרות מוזרות המראה שלי", סיפרה. "אבל כדי להצליח נאלצתי לצבוע את שיערי לשחור. גילחתי אותו מאחור וגם גילחתי את הגבות שלי".
הספקות שעוררה בתחילת דרכה התחלפו בהצלחה קולוסאלית. בשנות ה-90 צעדה מקמנאמי לצד הטופ מודלס לינדה אוונג'ליסטה, נעמי קמפבל וקלאודיה שיפר, אך תמיד הקפידה לשמור על מרחק קל מהמיינסטרים ועל מעמדה כקול אוונגרדי. כמו כן, היא הובילה קמפיינים גדולים למותגים ורסאצ'ה, שאנל, מוסקינו וקלווין קליין. למרות שעדיין אינה משחזרת את ההצלחה ההיא, בחודשים האחרונים קשה שלא לפגוש אותה מציצה משערי המגזינים, מהקמפיינים וממסלולי התצוגות.
במהלך השנה האחרונה היא השתתפה בגיליון העירום המיוחד של מגזין LOVE, כיכבה בקמפיין הקיץ של בית האופנה הצרפתי לואי ויטון, ועיטרה שערי מגזינים בקצב מהיר: באוגוסט האחרון הציצה על שער ווג האיטלקי ודייזד אנד קונפיוזד הבריטי; חודש לאחר מכן עיטרה במקביל שני שערים – של ווג האיטלקי ושל ארנה הום פלוס; באוקטובר כיכבה על איי.די הבריטי בצילום של ניק נייט; ובמאי האחרון הופיעה על שלושה שערים במקביל – של ווג איטליה, של איי.די ושל 032c הגרמני. כמו כן, בחודש שעבר דגמנה בתצוגת הקרוז של שאנל וזכתה בתפקיד מפתח בסרט הווידאו החדש שביים קרל לגרפלד לליווי הקולקציה. מקמנאמי מגלמת בסרט בעלת אחוזה משוגעת המחלקת את חייה בין הימורים בקזינו לעישון בלתי פוסק של סיגריות רזות. יכולות המשחק שלה אומנם מוגבלות, אבל הן מצליחות להציל במקצת את 25 הדקות המביכות של לגרפלד כבמאי קולנוע – הוכחה כי יכולותיה כדוגמנית מאפילות על כל כישרון אחר בסביבה.
