הדפסה
לכתבה באתר
בספרו של ההיסטוריון מוקי צור, "כאן על פני האדמה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מתפרסמת עדותה של העולה החדשה מצ'כיה מרים זינגר, שהגיעה בעלייה השלישית אל דגניה א', פלשתינה א"י. חמושה בצמה ארוכה, מזוודה עם בגדים יפים ומטפחת בד אדומה שנכרכה על צווארה עם סיכה נאה - עמדה זינגר בלבו של מאבק מול חברי הקבוצה, שדרשו ממנה להסיר כל סממן בורגני מלבושה.
להתפתחות הסיפור מנקודה זו ואילך ישנן שתי גרסאות. ביומנה כתבה זינגר כי במפגש עם החלוצה חיותה בוסל היא נדרשה לגולל את צמתה סביב ראשה ולכסות את שיערה במטפחת האדומה, שכן כריכתה סביב הצוואר היא אקט בורגני. מכנסיה האדומים של מרים (כן, היו לה גם כאלה) מצאו את דרכם בוקר אחד אל קלשונו של אחד הגברים, שהניף אותם בשדה כדגל אדום למען יראו וייראו. ההיסטוריונית דליה בר-אור מוסיפה כי זינגר פגשה במרים ברץ, אשתו של יוסף ברץ (ממקימי דגניה ושליח מטעם תנועת העבודה בחו"ל), שהיתה לבושה שמלת שק אפורה. ברץ הסתכלה עליה ואמרה לה: "תכניסי את הבגדים היפים שלך חזרה למזוודה. שלא נראה אותך בהם".
הקרב שהתחולל בדגניה א' סימל את ההתנגשות התרבותית, האידיאולוגית והאופנתית בין הבורגנים בני העלייה הראשונה לבני העליות השנייה והשלישית – החלוצים. בעוד בני העלייה הראשונה הסתובבו בבולבארדים של מושבות הברון, ראשון לציון וזכרון יעקב, בלבוש אירופאי שהביאו עמם מבית, בני העלייה השנייה והשלישית הפנו עורף לאותו סגנון ודגלו בלבוש מינימלי ופונקציונלי, תוך שהם מלקטים את בגדיהם במחסן הבגדים הקיבוצי. ממש שיק ושוק.
סיפורה של מרים זינגר והפערים בלבוש של בני העליות עומדים במרכז הפרק הראשון של סדרת הטלוויזיה "צו האופנה" בהפקתו של נפתלי גליקסברג ובהנחייתה של קרן מור, שישודר הערב (ה', ב-21:30) בערוץ הראשון. הפרק מתמקד בסיפורה של האופנה בארץ ישראל מסוף המאה ה-19 ועד קום המדינה, תוך מתן ביטוי ללבושם של בני המקום, יהודים וערבים כאחד. הסדרה מציעה פרשנות רטרוספקטיבית עם נקודת מבט צינית ומפוקחת על רעידות האדמה הסוציו-פוליטיות בחברת העולים החלוצים, עובדי האדמה, שבנו את הארץ על פי ערכים סוציאליסטיים והסתפקות במועט, ומנגד, את סגנונם המוחצן של בני הערים הגדולות.
אך האם החלוץ הישראלי ייסד את הסגנון האקלקטי, כפי שמדגישה בסדרה המלבישה חן בלייר באמצעות שילוב של אלמנטים ובגדים של בני המקום, הפלסטינים, עם לבוש פונקציונלי ונוח של בגדי חאקי? האם אותם רגעים היו למכונני הסגנון הזרוק המזוהה עם הצבר הישראלי? וכיצד הפכו העבאיה והכאפייה הערבית למדיהם של חברי קבוצת השומר? שאלות אלה ואחרות יקבלו מענה בפרק זה.
