ליובל כהן, סטודנט לאדריכלות בשנה הרביעית במרכז האוניברסיטאי אריאל, נמאס שבתחילת המאה ה-21 יש עדיין אנשים שמדברים אל הקירות. לכבוד יום ירושלים הוא חושף הצעה אדריכלית בתהליך, לטיפול בכותל המערבי.

 

הפרויקט של כהן בן ה-29, בהנחיית האדריכלית מרתה אסתרקין, מציע לפרש מחדש, ובאופן פרובוקטיבי למדי, את האתר המתויר ביותר במדינת ישראל. "יוצא לי הרבה פעמים להיתקל בבניינים חדשים שממבט ראשון מושכים תשומת לב גדולה. אלה בניינים שנעשה בהם שימוש טכנולוגי שגורם לנו להתאהב בהם ולשכוח את התוכן", מסביר כהן מה גרם לו לבחור באתר שבו הזילו דמעה לפני 44 שנה גם חיילי חטיבת הצנחנים. "הכותל המערבי נשען על הרבה תכנים, אך עדיין שייך רק לפלח מאוד מסוים באוכלוסיה, ודרך הפרויקט רציתי לצרף ולכבד את כל קבוצות האוכלוסייה".

 

 

כך נראית ירושלים כיום: צפו במצגת המיוחדת, הגדילו את המסך, ולחצו על הכפתורים בתחתית המסך כדי לצפות בכותל ובאתרים נוספים

 

 

עוד כתבות על אדריכלות חדשה בירושלים:

 

פעם היה כאן שוק

 

במקום שבו נמצאת רחבת הכותל המערבי, שכן בתקופת בית שני שוק עירוני ששירת את תושבי העיר ואת עולי הרגל הרבים שפקדו את בית המקדש. הכותל עצמו הוקם ביוזמת המלך הורדוס, כקיר תמך לרחבת הר הבית, שבמקור נשאה את בית המקדש, ובמהלך ההיסטוריה המשיכה לשאת מבני דת ששירתו את תושבי העיר המוסלמים והנוצרים לפרקים. למעשה, עד 1967 רחבת הכותל הייתה בעיקרה שכונת מגורים צפופה, וזו נמחקה בן לילה לטובת הרחבת השטח הפתוח שנמצא בחזית הקטע המוכר לנו ככותל המערבי, כדי שתשמש כמקום פולחן יהודי.

 

כהן בחר שלא לפגוע ברחבת הכותל ובפעילות המתרחשת בה, אך שילב לצידה מבנה מרחף שישמש לייעודים אחרים מאלה המיוצגים בפעילות ובסמליות העוטפת את הכותל זה אלפיים שנה. בימים אלה מקדמת עמותת "הקרן למורשת הכותל המערבי", המנהלת את המתחם, את הקמתו של מוזיאון היסטורי שנוי במחלוקת בתכנונה של האדריכלית זוכת פרס ישראל עדה כרמי. בשונה מהצעה זו, בחר כהן שלא ללכת בתלם שקובעים פרנסי המקום.

 

המבנה שמציע כהן נועד להחדיר ישות שלישית בין הכותל לרחבה, במטרה ליצור דו-שיח בין המרכיבים השונים של אוכלוסיית ירושלים. ייעודו של המבנה הוא מוזיאון לתצוגות מתחלפות של אמנות מודרנית וכן מרכז לפיוס ולשלום. כהן טוען כי הבחירה במוזיאון כזה אינה אלא נדבך נוסף במשמעות הטמונה בקשר שבין העבר לעתיד, הזמני מול הקבוע, הקודש מול החול.

 

הדבר הבא: בר קונג-פו

 

באופן לא מפתיע משך הפרויקט ביקורת מצד סטודנטים דתיים הלומדים איתו במחלקה לאדריכלות. אלה ראו בכך ניסיון לשחוט פרה קדושה במיוחד. כהן טוען, כי לאחר שעמיתיו לספסל הלימודים הקשיבו להסבריו והבינו את משמעותו של הפרויקט, נוצרה פתיחות והכרה בו.

 

כהן, בשעות שבהן הוא לא עסוק בלימודים, משמש כברמן באחד המועדונים בנמל תל אביב ופניו מוכרות לאנשי הלילה בעיר. מעבר למזיגת משקאות וקוקטיילים, הוא כבר החל לקבל הזמנות לתכנון ועיצוב מועדונים. הראשון בהם יממש את החלום הרטוב של קוונטין טרנטינו ושל כל חובב קונג-פו: בר עם מועדון אמנויות לחימה, שעתיד להיפתח בחודשים הקרובים. במציאות חייו של יובל כהן, נראה שהחיים הטובים יישארו בתל אביב, ואת ירושלים הוא ישאיר למתפללים.