יפה שיר-רז
 
מיליוני צופים ברחבי העולם מקבלים מסדרות פופולריות כמו "האוס" או "אנטומיה של גריי" את רוב הידע הרפואי שלהם. האם זה טוב או רע לבריאות שלנו?
 
האוס. מקור למידע רפואי. (צילום: יח"צ הוט)
 
מה הייתם עושים אילו העובדת בחדר לידכם הייתה מדברת לפתע בצורה מוזרה, כשהיא בולעת מלים ואינה מתבטאת בבירור? התשובה הנכונה היא: מזמינים אמבולנס במהירות האפשרית. הסיבה: אלו תסמינים אפשריים של שבץ מוחי – וחיוני להגיע לבית החולים מהר ככל האפשר, ולא יאוחרמשלוש שעות מהופעתם.
 
אבל מחקר חדש באוניברסיטת בירמינגהם בבריטניה מצא שאחד מארבעה אנשים לא ידע מה לעשות ברגע חירום שכזה. החוקרים כינו את הממצא הזה "מדאיג", והוא בהחלט מדאיג. בעיקר לאור העובדה שהוא עולה שוב ושוב במחקרים בכל העולם.
 

לא ראיתם בטלוויזיה מה צריך לעשות?

למעלה מ-15,000 אנשים בישראל לוקים מדי שנה בשבץ מוחי, וכפי שפירסמנו במנטה, רק 1.6% מהם (!) זוכים לקבל את הטיפול הנכון. בכתבה עסקנו בתפקיד מערכת הבריאות בהגברת המודעות למחלה ולאופיים החמקמק של סימני האזהרה. אבל בשנים האחרונות יש עוד גורם שמחנך אותנו למודעות בריאותית: הטלוויזיה.
 
מחקרים רבים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שאמצעי תקשורת מהווים עבורנו את המקור החשוב ביותר למידע בנושאי בריאות. אנחנו מוצפים באין ספור כתבות בריאות, שמפורסמות ברשת האינטרנט, בטלוויזיה, בעיתונים ובמגזינים. אבל מלבד כתבות, שהתפקיד שלהן בהגברת המודעות למחלות מובן מאליו, מקור מרכזי נוסף שממנו אנחנו שואבים מידע רפואי, ובעיקר מידע בנושא מחלות, הוא – אולי תתפלאו – דרמות וסדרות טלוויזיוניות. סדרות כמו "האוס", "האנטומיה של גריי", "ER" ואחרות, המשלבות בידור, מתח וריגוש עם תכנים רפואיים, מושכות אליהן קהל רב, ובשנים האחרונות הן הולכות ומתרבות. זה לא מפתיע. מצבי חירום כמו שבץ מוחי או התקף לב, ולהבדיל, לידות, מהווים "חומר טוב" לדרמות ולאופרות סבון טלוויזיוניות בשל האפקט הדרמטי והמרגש שלהן.
 
אז איך מטפלות הדרמות הטלוויזיוניות במחלות ובמצבי חירום רפואיים? המחקר המפורסם ביותר שבחן שאלה זו נערך בארצות הברית, ובו בחנו שלושה חוקרים כיצד מוצגת החייאת לב-ריאה בסדרות טלוויזיה אמריקניות פופולריות העוסקות ברפואת חירום ובחדרי מיון, בהן "ER", "שיקאגו הופ" ו-911 Rescue. החוקרים בדקו שלושה קריטריונים: הסיבות לדום-לב, גיל החולים וסיכויי ההישרדות שלהם, והשוו את הממצאים לאלה הקיימים בספרות הרפואית. הממצאים שלהם מצביעים על הבדלים משמעותיים בין העולם הטלוויזיוני לבין המציאות, הן בגורמים לדום לב, הן בגיל הלוקים בו והן בסיכויי ההחלמה שלהם. בעוד שבטלוויזיה, 72% מהמצבים של דום לב היו תוצאה של טראומה ופציעות, הרי במציאות הן לרוב תוצאה של מחלות לב. בנוסף, גם במקרה זה החולים היו צעירים יותר מאשר במציאות. בעוד שבטלוויזיה, 65% מהלוקים בדום לב הם ילדים, מתבגרים או אנשים צעירים, הרוב המוחלט של החולים במציאות הם מבוגרים וקשישים. בעוד שבטלוויזיה, סיכויי ההישרדות של החולים גבוהים מאוד – 75% במהלך האירוע ו-67% שוחררו מבית החולים, הרי במציאות, כפי שהיא מדווחת בכל המחקרים הקיימים, הסיכויים נמוכים פי 2 עד 6.
 
אי.אר. אי דיוקים לצרכי הדרמה. צילום: יח"צ הוט
 
כמו כן, להחייאה בסדרות הייתה נטייה לתוצאות קיצוניות – החלמה מלאה או לחילופין, מוות, בעוד שבמציאות, מציינים החוקרים, גם כשההחייאה מצליחה, החולה עלול להיוותר עם נכות, נזק נוירולוגי וסבל מתמשך.
 

האם באמת זה רק סרט?

אתם עשויים לומר – או.קי. זה רק סרט. ומי בכלל מושפע מסדרות טלוויזיוניות? אז שוב, אולי תתפלאו, אבל מתברר שמעבר לריגוש ולעניין שהסדרות האלה מעוררות, מחקרים מראים שמיליוני צופים רוכשים מהן גם השכלה בנושאי רפואה, ולא מעטים מהם משתמשים במידע כדי לבצע אבחון עצמי של מחלות. בנוסף, תוכניות אלה צוינו במחקרים כמקור לידע לגבי מצבי חירום רפואיים והטיפול בהם. מסיבה זו, סבורים לא מעט חוקרים, ובצדק, כי לדרמות ולאופרות הסבון הטלוויזיוניות חשיבות רבה בעידוד רפואה מונעת והתמודדות נכונה עם מצבי חירום. לדברי החוקרים, הסיכונים העולים כתוצאה מהצגת דימויים לא מציאותיים של מחלות עלולים להתבטא בהערכות אופטימיות מדי של החולים לגבי סיכויי ההישרדות שלהם ממחלות קשות, וכתוצאה מכך, להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות שלהם, ולגרום לירידת האמון ברופאים ובאינפורמציה המוסמכת, וגם לחיפוש אחר תרופות פלא ונסים.
 

איך באמת נראה התקף לב?

נמצא כי דרמות הטלוויזיוניות מהוות גורם מעכב משמעותי בהצלת חולים הלוקים בהתקף לב, שכן הן תורמות ליצירת דימוי מוטעה של ההתקף – דימוי של אדם שמן, אדום פנים המשתנק לפתע ואוחז בעניבתו. החוקרים ראיינו חולים שחוו התקף לב ואושפזו בבתי חולים ואת קרובי משפחתם או אנשים ששהו במחיצתם בזמן ההתקף. הם מצאו שרוב החולים חוו את ההתקף בצורה שונה משמעותית מן האופן שבו הם תפסו התקפי לב, שבטלוויזיה מתוארים כאירוע דרמטי ופתאומי. המשתתפים קישרו התקפי לב עם התמוטטות ומוות, בעוד שבמקרים רבים, הם עדיין יכלו לתפקד במידה מסוימת. לדוגמה, אחד המשתתפים תיאר את הדימוי שהיה לו לגבי התקף לב מתוך הסרט "סופרמן", שבו אביו המאמץ של סופרמן בכדור הארץ לופת את חזהו ואז מתמוטט ומת.
 
 
ועם כל זאת, לא הכל גרוע. חלק מהמחקרים מצאו גם השפעות חיוביות של הסדרות הטלוויזיוניות על הצופים. כך למשל, סקר שבוצע על ידי המרכז למניעה ולפיקוח על מחלות בארצות הברית הראה שכמעט מחצית מהצופים בסדרות המשודרות בשעות הפריים-טיים בטלוויזיה דיווחו שלאחר שצפו בתוכנית או סצינה שעסקה בנושא בריאות כלשהו, הם נקטו באחת או יותר מהפעולות הבאות: סיפרו למישהו על הנושא (42%); אמרו למישהו לעשות משהו או עשו בעצמם משהו בהתאם למסר הבריאותי שהועבר בתוכנית (16%); ביקרו במרפאה או הלכו לרופא (9%); התקשרו למרפאה במטרה לקבל אינפורמציה נוספת על הנושא, או לקו חם שבו ניתן לקבל מידע כזה (5%).
 
האנטומיה של גרי. שיתוף פעולה עם רשויות הבריאות. צילום: abc studio/ yes
 
סקר אחר, שנערך על ידי קרן קייזר האמריקנית בקרב צופים בסדרה ER, הראה כי רבים מהצופים הקבועים של הסדרה הפגינו מודעות גבוהה יותר באופן משמעותי לגבי נושא בריאות כלשהו שהועלה בה. כך למשל, לאחר אזכור קצר בתוכנית בקשר לאמצעי מניעה חירום (כמו גלולת "היום שאחרי"), שיעור הצופים שהיו מודעים לכך שיש לאישה אופציות למניעת הריון גם לאחר קיום יחסי מין בלתי מוגנים עלה מ-50% ל-67%. בקרב אלה ששמעו על אמצעים שכאלה, 20% אמרו שלמדו עליהם מ-ER. 
23% מהצופים בסדרה ציינו כי הם פנו למקורות נוספים לקבלת אינפורמציה נוספת לגבי נושא בריאות שהועלה באפיזודה בתוכנית, ו-14% מהם אמרו שהם פנו לרופא לגבי משהו שראו באפיזודה.

לאור הממצאים האלה, יש לא מעט חוקרים הסבורים כי ניתן ואף צריך, להשתמש בדרמות הטלוויזיוניות ובאופרות הסבון באופן חינוכי. לדברי החוקרים, לאסטרטגיה הזו יש יכולת ייחודית לערב את הצופים בדרכים שבהן חדשות ותוכניות בנושאי ציבור אינן יכולות לעשות זאת.

השורה התחתונה היא שצריך ואפשר למצוא דרכים שבעזרתן ניתן יהיה לשפר את מידת הדיוק והמהימנות של התכנים, ולגשר בין הצורך החשוב הזה לבין הצרכים של יוצרי הסדרות, כמו למשל, לשמור על האופי הדרמטי שלהן. הפתרון יכול להיות שילוב של מומחים רפואיים לצוות היוצרים כמו ב-ER, ובנוסף, שיתוף פעולה עם גופים בריאותיים חיצוניים, כמו אגודות לב, סוכרת וכו', שייעצו ליוצרים ואף יבדקו את מידת הריאליות והדיוק של התכנים כדי לשפרם את מידת מהימנותם. מעניין אגב לציין, שיוזמה שכזו קיימת כבר בארצות הברית בשנים האחרונות. מדובר בפרויקט משותף של שורה של גופים בריאותיים העובדים לצד היוצרים ולמפיקים של סדרות רפואיות, אופרות סבון, טלנובלות דוברות ספרדית ודרמות טלוויזיוניות, ומספקים להם מידע וייעוץ כדי לשפר את התכנים הבריאותיים והרפואיים המוצגים בהם ולהפוך אותם למציאותיים ומדויקים יותר.
 
הממצאים מצביעים על הבדלים משמעותיים בין העולם הטלוויזיוני לבין המציאות, הן בגורמים לדום לב, הן בגיל הלוקים בו והן בסיכויי ההחלמה.
 
מהם הסימנים לשבץ מוחי? פרסומת למרכז הרפואי סורוקה