הדפסה
לכתבה באתר
אני ידועה בתור האמא של כל המינימליסטיות עלי אדמות. אין דבר שנכנס אלי הביתה, מבלי שזרקתי משהו אחר במקומו החוצה. בעלי כבר יודע שבחילופי עונות הוא צריך לעשות הרבה שכיבות סמיכה, כדי שיהיה לו כוח לסחוב 4 שקים של בגדים מכל צד (ולהעביר הלאה כמובן). הבנים שלי, שמתעקשים להביא הביתה מכל מה שיש לשבילים להציע, יודעים שהתערוכות שלהם עוברות את המסננת הדקה והמאוד סלקטיבית של אמא.
טרנד המחזור פשוט מתלבש עלי בול. מלבד בטריות, אריזות קרטון ובקבוקי מים, אני ממחזרת בגדים, משחקים, וכן, גם רהיטים. ואני אוהבת (ועכשיו תעשו טובה ואל תגלו לשכנים...) פחי אשפה. טוב, חברים יקרים, אתם בוודאי מבינים שאני מתכוונת לפחים הגדולים של הגזם והבררה, ולא לפחים האורגניים עם שאריות העוף מארוחת השבת, כן?
אז איך אני יכולה להיות גם מינימליסטית וגם אספנית זבל? ככה: הסוד טמון במינונים. וגם בקארמה טובה. משמע, אני משדרת ליקום שבדיוק עכשיו חסרים לי כסאות או שולחן למרפסת, וראו זה פלא: תוך כמה ימים אני מוצאת אותם בפח. ואפילו לא מלוכלכים. והמינון: תמיד צריך להיות דבר על חשבון דבר. אם החלטתי להכניס כיסא, אני אוציא כורסא שסיימה את תפקידה. אם רכשתי כלים חדשים, אני אמסור את הישנים. קפיש? פשוט וקל. סחר חליפין בחיק הבית.
כתבות נוספות של חגית:
- איקאה למתקדמים - געגועים לסניף הצפוני
- צמר צמר לך - למה כדאי ללמוד לסרוג?
- אביב על הקירות - איך להכין תמונת פרפרים אביבית
- משחקים בצלליות - תמונות מדליקות מצלליות
השווקים הכי טרנדיים בעולם מלאים באוצרות שאנשים אספו בזבל, אז גם אני רוצה. אני רוצה לעבור ליד הפח, כאילו בהיסח דעת, ואז להציץ, לפשפש בעיניים, לחפש אחר חומרים טובים שקורצים אלי, ואז לשלוף ו...לגלות אוצר. כבר מצאתי ככה סט של כסאות אוכל מעץ מלא משנות ה-80 העליזות, שהפכתי אותם לכסאות העבודה שלי, 2 שרפרפי סבא מגניבים שמקשטים את הסטודיו, רגלי שולחן ישנות וצבועות, שחיברתי להם פלטה עליונה והיום הם מככבים כשולחן המחשב הביתי, ועוד היד נטוייה (מה יש, בשביל מה המציאו את סבון הידיים?).
אם במקרה אתם חושבים שהפח השכונתי שלי הוא משהו מיוחד, אתם טועים בגדול. אם אתם רוצים להיות אספני אוצרות, כדאי שתתרגלו לגעת בזבל. ההרגל של כולנו הוא ללכת ברחוב, להסתכל קדימה ולהיות ממוקדים במשימה הארעית שלנו (להביא את הילדה מהגן / להספיק להגיע לעבודה בזמן / לרוץ לקניות לפני שסוגרים את המכולת / יו ניים איט). אם תסתכלו מעט לצדדים, תוכלו לראות בתים בשיפוץ עם מכולה ענקית לידם, רהיטים העומדים ליד פחים, וחפצים שנראים במבט ראשון כמו גרוטאות, אך במבט שני ייתכן שתסכימו לאמץ ואפילו לשפץ.
אני שמחה להראות לכם את פינת העבודה הביתית והצנועה שלי, שרובה מורכבת מדברים שנאספו בפח האשפה. למעלה: תמונה ממוסגרת, שהיא למעשה עטיפה של תקליט ישן ("טיקיליטון" של חוה אלברשטיין), מתחתיה שולחן המחשב שמורכב מ-2 חלקים שנאספו בפחים שונים, והכסאות השובבים שנוספו להם כריות חדשות. מלבד העובדה שפינת החמד הזו עלתה לי כמו מגזין העיצוב שמונח עליה, יש לי סיפוק רב מחוויית המציאה והחיבור.
הנה לכם כמה טיפים מועילים לשדרוג רהיטים ישנים:
1. רהיטים מעץ שצבעם מתקלף יש לשייף היטב עם נייר לטש לפני שצובעים מחדש. אני ממליצה לצבוע בצבע על בסיס שמן, אך תוכלו לבחור את הגימור לפי טעמכם: מט, משי או מבריק. מדללים את הצבע במעט טינר (מדלל צבע) וצובעים עם מברשת יבשה ב-2 שכבות. (להמתין לייבוש מלא בין שכבת צבע אחת לשניה). אפשר לצייר על הרהיט נקודות, פרחים או קווים, כיד הדמיון.
2. לכסאות כמו שלי, שנמצאו במצב כמעט חדש, יהיה נחמד להוסיף כרית ישיבה צבעונית לפי טעמכם. אם מצאתם כסא עם ריפוד בלוי – הכיף אפילו גדול יותר. רכשו בד יפה ורפדו אותו מחדש.
3. משטח ישן או מתקלף (למשל, של שולחן עבודה או שידה) אפשר לצפות בטפט, שיוסיף עניין וצבע לרהיט. אפשר להדביק עליו בד (בעזרת תרסיס דבק), ועל הבד להניח משטח זכוכית או פרספקס שקוף. כבר מתקבל רהיט מקורי וטרנדי להפליא.
4. ואיך אפשר בלי קצת נוסטלגיה: להכין תמונות מעטיפות תקליטים ישנות. חותכים את העטיפה בצד אחד, פותחים כמו ספר, וממסגרים. אפשר לגוון ולהשתולל עם המסגרות, אך הכי יפה לבחור מסגרת ש"מדברת" עם העטיפה – בצבע או בסגנון.
אז רדו לרחוב, וחפשו לכם אוצרות (אתם יודעים, אפשר גם עם כפפות...).
_________________________________________
חגית אמיר יוסיפון היא בעלת "נרילי", המתמחה בציורים ועיצובים לילדים. בקרו באתר שלה
