הדפסה
לכתבה באתר
לפעמים אני תוהה מהן הגבולות שבהן אני מוכן לרדוף אחרי מקום שקיבלתי עליו המלצה.
לא חסרים מוסדות של אוכל שקיבלתי עליהן המלצה, אבל באותה המלצה, בהערת שוליים, אמרו לי שכדאי לי להזמין מקום חודשיים מראש, או לחילופין, שבכלל אי אפשר להזמין מקום, ופשוט נעמדים בתור כשמגיעים, גם אם זה לוקח שעתיים.
בכל אופן, התחלתי לחשוב על העניין עוד בארץ, כשניסיתי להזמין מקום ל'מחניודה' בירושלים. בתור ירושלמי לשעבר, הזדמן לי לעלות לביקור מדי חודש בערך. אפילו שהביקורים האלה לא היו מתוכננים יותר מדי זמן מראש, ניסיתי כל פעם מחדש להזמין מקום למסעדה. וכל פעם התנצלו בנימוס והסבירו לי שאם אני לא אגלה גמישות בתאריך או בשעת הארוחה, יהיה מאוד קשה למצוא לי שולחן. הזמן חלף לו, ואני עברתי ללונדון, מה שאומר שאני אזכה לבקר שם רק אם במקרה אהיה בארץ בערב של גמר המונדיאל (שבו, כידוע, מסעדות ריקות).
והנה, עברנו ללונדון, וגילינו שכאן חייבים (!) להזמין מקום במסעדה לפחות כמה שבועות מראש. במסעדות המובחרות ממש מדובר אפילו על חודשים מראש (ב'דינר', המסעדה החדשה של הסטון בלומנת'ל, כבר יותר מחודש שאין מקום פנוי עד סוף יולי). מי יכול לתכנן כ"כ הרבה זמן מראש את הערב שבו יהיה לו חשק לצאת למסעדה?! אגב, באופן משלים, את המשמרות בעבודה מקבלים גם לחודש מראש, אז לפחות אפשר לסנכרן בין העבודה לארוחה.
בעודנו מסתגלים אל העיר ואל חוקיה המוזרים, קיבלנו המלצות משלושה כיוונים שונים על בוקה די לופו. בעצם הכל בכלל התחיל עוד לפני שעברנו לכאן, כשחברה שגרה בלונדון סיפרה לנו על המקום, ואמרה שאנחנו חייבים ללכת. החברה לא הסתפקה בהמלצה, וכשעברנו לכאן, כמתנה לחנוכת בית, קיבלנו ממנה את ספר הפסטה הגדול של השף של המסעדה. הספר היה מתנה לי, בפן המקצועי, ולזוגתי, בפן העיצובי. לא עבר עוד קצת זמן, והופננו אל פוסט של 'מרמלדה', על אותו הספר בדיוק. זה כבר היה סימן משמיים, וגמרנו אומר בלבנו להגיע אל המקום, ובמהירות.
אבל אז, לא להאמין, עשו לנו את אותו תרגיל של 'מחניודה'. ושוב ניסיתי באתר האינטרנט, וניסיתי להתקשר. כלום. ניסו לנחם אותי בשולחן בסבב של 17:00, או בסבב של 23:00. אחד מוקדם מדי, והשני לא בריא...
כמה שבועות קדימה, שעת ערב מוקדמת, אנחנו מוצאים את עצמנו מסתובבים בסוהו ומתלבטים מה לאכול. פניה ימינה, קצת ישר, ופתאום מתגלה רחוב קטן, ובמרכזו מתנופף שלט עם לוגו מוכר. איזה קטע, הגענו במקרה אל המקום שלא הסכים לקבל אותנו עד עכשיו. נכנסנו, סקרנו את המקום במבט מהיר, ושאלנו אם יש להם שולחן לשניים. כמובן שלא היה. "אבל", אמרה המארחת בעודנו מסתובבים בעצב על עקבותינו, "אני יכולה להושיב אתכם על הבר. תאמינו לי, זה עדיף. הרבה יותר כיף". הישיבה על הבר התגלתה כמוצלחת במיוחד. פחות משלוש דקות אחרי כבר הזמנו קוקטיילים, וקראנו את התפריט. זוגתי הזמינה 'ברגמוט מרנג פאי', קוקטייל מעולה על בסיס ג'ין, עם גרניטה בטעם ברגמוט (שהוא צמח שנותן את הטעם לתה ארל גריי), ומלמעלה מרנג חרוך.
אח"כ חלקנו שתי ראשונות -- אחת שמורכבת משני טאפאסים של ארטישוק מטוגן ושל כדורי ריזוטו, ושניה שהיא הפרשנות של השף לסלט קפרזה, הפעם עם מוצרלה מעושנת ועם רוקט במקום בזיליקום. הטאפאסים היו טעימים, אבל לא מדהימים. הקפרזה, לעומת זאת, היתה מעולה -- מרכיבים טריים ומשובחים, לא מנה גדולה מדי, אבל גם לא מתקמצנת.
לעיקריות אכלתי מלפאטי (סוג של ניוקי) עם תרד וגבינה שהיה פשוט וטעים, וזוגתי אכלה פנסוטי (סוג של רביולי) ממולא בסרפד וborage, שאני לא יודע איך לתרגם את זה, ברוטב אגוזים, שהיה מעולה.
לקינוח, שבעיני, באופן הגיוני, הוא החלק העיקרי של הארוחה, אכלנו כדור מרציפן מצופה בשוקולד, ועוגת שוקולד-שקדים לחה שהיו מעולים.
למי שחפץ רק בקפה ועוגה באמצע יום של טיול במרכז העיר, ממול נמצאת ג'לופו, שהיא האחות הקטנה של המסעדה. שמגישה גלידה מעולה, קפה, מאפים ומני מגדניה איטלקיים.
Bocca di Lupo
12 Archer St
London W1D 7BB
טלפון: 020-7734-2223
רכבת תחתית: Piccadilly Circus
חזרנו הביתה באווירה איטלקית, והתחלתי לנסות מתכונים שונים לטירמיסו. הנה הגרסה שלי:
1 חבילה בישקוטים
200 מ"ל קפה חזק מאוד, ממותק בשתי כפות סוכר
60 גרם רום (4 כפות)
500 גרם גבינת מסקרפונה
500 גרם שמנת מתוקה
125 גרם אבקת סוכר
80 גרם חלמונים (כ-4 חלמונים)
80 גרם מרסלה
100 גרם סוכר
קקאו לניפוי על הקינוח
מתחילים בהקצפת המסקרפונה עם אבקת הסוכר והשמנת המתוקה, עד לקבלת קרם אוורירי אבל רך. מכסים, ומעבירים למקרר.
שמים את הסוכר עם שלוש כפות מים בסיר קטן ומחממים על להבה בינונית. בשלב הזה הכי נכון לעבוד עם מדחום סוכר. כשהסוכר מגיע ל-110 מעלות מתחילים להקציף את החלמונים והמרסלה בקערת מיקסר חסינה לחום. כשהסוכר מגיע ל-121 מעלות מזלפים אותו באיטיות, כנגד דפנות קערת המיקסר, תוך כדי שהמיקסר עובד על מהירות גבוהה (ככה נמנעים מבישול החלמונים, אבל זוכים בפסטורם). ממשיכים להקציף עד שהתערובת מתקררת מעט, והקערה לא חמה למגע. מקפלים את מקצפת החלמונים אל מקצפת המסקרפונה.
מרכיבים את הקינוח: מערבבים את הקפה עם הרום. טובלים (טבילה קצרה מאוד) בישקוטי בקפה ומסדרים בקערה (אני אוהב להשתמש בקערה שקופה, ככה רואים את השכבות שנוצרות). ככה מרפדים את כל תחתית הערה. יוצקים מעל כשליש מתערובת הגבינה. מרפדים בעוד שכבה של בישקוטי טבול בקפה, עוד שכבה של מסקרפונה וחוזר חלילה.
מכסים היטב ומעבירים לקירור של שמונה שעות לפחות. ממש לפני ההגשה מפדרים את הקינוח באבקת קקאו.