הדפסה
לכתבה באתר
כבר שבועיים שמעצב האופנה רון קאהן (רונקו) מייצר ומייבש ורדים במטבח ביתו בראשון לציון. הכול לטובת עוגת חתונה בת ארבע קומות, המעוטרת ב-300 ורדים, לרגל נישואיה של יד ימינו, המעצבת ליהי צבילינגר. אנחנו נפגשים ארבעה ימים לפני פתיחת התערוכה של Twentyfourseven, מותג האופנה שבראשו הוא עומד, ורונקו נראה נלהב יותר לדבר על עוגות מאשר על בגדים. בסמארטפון שלו ממתינות עשרות תמונות של עוגות מפוסלות מרהיבות שאפה ועיצב במסגרת תחביב שתפס אותו בשנים האחרונות. "זו הפרעה קשה", הוא צוחק, "ובניגוד לכל העוגות מהז'אנר הזה, אלה שאני מכין גם מאוד טעימות. אה, ואני גם עושה קאפ-קייקס עם זילופים בדוגמאות של תחרות".
הערב (שני, 30 במאי) תושק במרכז חייק לאמנות עכשווית ביפו תערוכה לערב אחד, שתציג את High Summer - הקו חדש של 24/7 לעונה. "אנחנו עוברים לשלוש עונות במקום שתיים", מסביר רונקו. "נוצר מצב שהעונות מתחילות יותר מוקדם - כך שבחודש יולי כבר מציגים בחנויות קולקציות חורף לצד שאריות של פריטים מהקיץ - גם בגלל סוף העונה וגם כי הטרנדים כבר עם הלשון בחוץ. החלטנו להביא ללקוחה קולקציה נוספת חדשה, שמורכבת משני קווים: קז'ואל עם מכנסונים וגופיות, ומראה יותר מוקפד לאירועים, ה-תקופה שלנו בישראל".
את התערוכה יפקדו בעיקר אנשי תקשורת ותעשייה ומטרתה תדמיתית: לאגד תחת קורת גג אחת את השפה הוויזואלית של המותג לקיץ הנוכחי באמצעות וידאו ארט, תצלומי קולקציה שיצרו צלם האופנה אלון שפרנסקי והסטייליסט ראובן כהן, ומיצגים שיחשפו את קבוצת ה"קאלר בלוקס" מהקו הנוכחי. "מדי חודש אנחנו מצלמים את הקולקציה החדשה ומכניסים ניוזלטר לחנויות, כך שנוצרו לנו המון עבודות שרצינו לחשוף באופן שונה מקטלוג", מסביר רונקו את המהלך.
אנחנו לא קסטרו
למרות שהוא נוטה להישאר מאחורי הקלעים, רונקו, 38, הוא מהמעצבים היותר מוערכים בתעשייה. הוא נולד וגדל בראשון לציון, בה הוא מתגורר עד היום עם משפחתו, וסיים את לימודיו בשנקר ב-1998, במחזור של כוכבים שכלל שמות מוכרים ממנו, דוגמת יוסי קצב, סיגל דקל, דינה גלס, מיכל זיידן ואחרים. קולקציית הגמר שלו "מוטציה מניפולציה" לכדה את עיני המבקרים, כמו גם את קברניטי מותג האופנה רנואר, ששנתיים לאחר מכן הצניחו אותו לתפקיד המעצב הראשי של מותג הגברים רנואר-מן. לאחר חמש שנים בתפקיד עזב את החברה לשנתיים, לטובת עיצוב קו הגברים בקולקציות המקומיות של המותגים שביניון וליווי'ס (יחד עם מיכל ספיר שעבדה איתו ברנואר-מן), אך בתחילת 2007 חזר לבית רנואר, הפעם לטובת הקמת מותג האופנה לצעירות 24/7.
בארבע שנות קיומו הצליח המותג במקום בו רבים נכשלו, או מעולם לא ניסו - להציע עולם ומלואו לצעירות בגילאים 28-14, בגדים ואביזרים טרנדיים מאוד במחירים נוחים. זו גם הסיבה, אומר רונקו, שבעלי המותג לא חששו להשיק את הקו הנוכחי, שמחליש אותם תחרותית מול מותגי אופנה אחרים שכבר משנסים מותניים לקראת מכירות סוף העונה. "תחרותי אני לא אהיה", הוא מאשר, "אבל נוכחנו לגלות שהלקוחה שלנו לא רוצה הנחות, היא רוצה חדש. לכן המהלך הזה מוצלח לכולם".
כדאי להתעכב על האסטרטגיה השיווקית של המותג, שמתחילת דרכו בחר לפנות אל הלקוחות בשפה היחידה שהן מבינות: פייסבוק. הם יצרו את הקמפיינים הראשונים בארץ ברשת החברתית – מה שכיום הפך לצעד הכרחי לכל מעצב או מותג מתחילים; והם דואגים לספק את הצורך של הלקוחה בחידושים באמצעות כ-20 פריטי אופנה חדשים שנכנסים לחנויות מדי שבוע ואף נשלחים אליה בניוזלטר. "אנחנו מותג אמיץ. תמיד חשבנו אחרת", אומר רונקו ."אבל המאמץ הזה כרוך בהרבה כאב לב אחרי שחברות כמו קסטרו באות עם תקציבי ענק וקוצרות את הזרעים שאני זרעתי".
למה אתה מתכוון?
"הייתי הראשון שהשיק את פינת הסטייליסט במגזין שלנו ובחנויות. היום גם קסטרו עושים את זה. זה לא שאני עף על עצמי ולוקח קרדיט, אבל גם תהליך ההצערה שקסטרו עוברת בשנתיים האחרונות נוגע אלינו. קסטרו גאונים בשיווק, ממציאים את עצמם מחדש מדי כמה שנים. אבל קסטרו לא מתחרה שלי. אני לא רוצה ליפול במקומות המיינסטרימיים האלה. מי כן מתחרה שלנו? לא ניסחנו את זה אף פעם. אנחנו קצת ברשקה, קצת לוצ'י. אנחנו מורכבים. למרות שאנחנו פונים להמון סגנונות של נשים, אנחנו מצליחים ליצור DNA אחד ומיוחד.
"תמיד שאלו אותי איך כמעצב לגברים עשיתי תפנית לעיצוב בגדי נשים", הוא ממשיך. "אבל זה לא באמת שונה. אני תמיד גם מתייעץ עם הבנות בסטודיו, שמדהים אותי לגלות איך הן מתעכבות על ניואנסים כמו צבע הכפתור בשמלה". למרות שעולמו התרבותי רחוק מהלקוחה שלו בת ה-17, הוא מוצא את עצמו לא פעם נדרש להדביק מולה את הפערים. למשל, סדרת הטלוויזיה "גוסיפ גירל", שאליה נחשף באיחור. "לפעמים אני מרגיש בור, אבל לא באמת. אני מגלה דרך ההוראה לצעירים ממני שאני דווקא די יודע וחשוף לכל".
ועדיין, יש צורך לדייק לקהל הזה. כיצד אתה פונה אליהן?
"אנחנו בעיקר שמים דגש על מהירות תגובה לטרנדים", הוא מסביר. "הסיכוי שנתרגם את השמלה האחרונה שלבשה קייט מידלטון קלוש, אבל לילי אלן וקייטי פרי הן בהחלט מודל לחיקוי".
וסלבריטאיות ישראליות?
"שלילי, אבל לא כי אין אף אחת", הוא אומר ומסרב להרחיב. אולי כי גם מודל לחיקוי כמו אפרת גוש לובשת את פריטי המותג?
הגבר הישראלי לא אופנתי
אם יש מותג שרונקו באמת לא היה רוצה להידמות לו זה דווקא רנואר, אחיו הגדול של 24/7. לא לקו הנשים של רנואר ובטח לא לקו הגברים הגוסס מבחינה עיצובית ביחס למתחרים. רונקו מתחמק מהשוואה בין רנואר של היום לרנואר בתקופת כהונתו. הוא גם לא מסכים לקבל את הדימוי לפיו רנואר היא האחות הגדולה והמכוערת של 24/7 הצעירה והסקסית. על אופנת הגברים בישראל דווקא יש לו מה לומר: "גברים שאוהבים להתלבש לא קונים בגדים בישראל, או שהם קונים באותן שלוש חנויות. אני מאוד מכבד את רנואר-מן בנישה שלו, וגם אין הבדל מהותי במוצר שהם מעניקים ביחס לקסטרו-מן".
נו, באמת. קסטרו-מן הרי נותן להם נוק-אאוט.
"זה הכול עניין של מיתוג", הוא עונה בדיפלומטיות ומתייחס בעקיפין גם לדימוי הפרחי משהו של רנואר-מן. "בגלל זה אני גם מפסיד מראש את הגברים שאוהבים להתלבש. הם לא רוצים ששמעיה מנתניה יבוא ויקנה גם. באיזשהו אופן זה גם מה שקרה לדיזל במהלך השנים. לכן אני פונה לדרג השני. גם יוסי קצב לא יכול להרשות לעצמו לעשות במותג שלו סקאץ' פריטים סופר סופר מעוצבים. למי הוא ימכור?"
מדוע אצל נשים זה כן מצליח?
"כי נשים מתייחסות לאופנה יותר ברצינות. גם הבחורה הכי ממוצעת מתייחסת לאופנה ברצינות, בעוד גברים מתלבשים כי צריך לא ללכת עירומים".
יש סיכוי שבעתיד תקימו קו גברים ל-24/7?
"רוב הגברים מבינים רק בגילאי 30 שאופנה מגדירה אותם, לכן אני לא מוצא מקום למותג גברים צעיר. אבל יש על זה דיבורים. אולי בעתיד".
במקביל לעיסוקו כמעצב אופנה ואופה בשעות הפנאי, משמש רונקו בשנה האחרונה כראש החוג לאופנה במכללת העיצוב ביטוי ומנחה לפרויקט הגמר בשנקר. למרות שעשרות הסטודנטים העוברים תחת ידיו עתידים לצאת אל שוק הסובל מאינפלציית מעצבים הולכת ומחריפה, הוא נשמע די אופטימי בעניין. "אני נוכח שכל מי שרוצה לעבוד בתעשייה - עובד", הוא אומר ומסייג: "קשה להיות מעצב בישראל. אנחנו שוק קטן ולא יכולים להרשות לעצמנו להקים מותגי נישה. אי אפשר להקים בארץ מותג כמו אול סיינטס, שמוכר את אותו מראה מכובס בכסף רב. מצד שני, למזלנו הלקוחה הישראלית אוהבת להתנסות בטרנדים. מצד שלישי, הם נשרפים פה בקצב מהיר יותר מבניו יורק או בלונדון. כמו בכל תחום אחר בחיים שלנו, במדינה הזו גם האופנה היא מרוץ סביב הזנב שלנו".
