הדפסה
לכתבה באתר
אם היום של אשתו כל כך קשה זה אומר שהוא לא עושה כלום? בשבוע שעבר תיארה שירלי יובל-יאיר את יומה המתיש והשבוע - מתברר שהיום של החצי השני מתיש לא פחות
בשבוע שעבר פרסמתי כאן הצצה ליום בחיי. בעלי קרא את הפוסט כשהתפרסם, צחק (יש לו חוש הומור בריא) ומיד שיתף את חבריו בפייסבוק בפוסט הנ"ל. או אז ניתכו על ראשו תגובות של הזדהות יתר עם אשתו ונימה נוזפת כלפיו.
מיד הפסיק לצחוק ופנה אלי בטרוניה: "יופי, הוצאת אותי כאילו אני לא עושה כלום". נעמדתי על הרגליים האחוריות, מוכנה להלחם על צדקתי: "אבל ככה נראה היום שלי. אתה יודע שלא שיקרתי. וחוץ מזה, אף אחד לא אמר שאתה לא עושה/עוזר/נושא בעול/מותש. או... פה, כבר הרגשתי שאני מצליחה לדבר אליו.
"אבל ברור לי שאם אתה היית מצלם כך ברנטגנית, יום בחייך – זה היה נראה אחרת לגמרי". להפתעתי הוא הודה ממש בקלות.
"יודע מה? יש לי רעיון לתרגיל. תקדיש לי עשרים דקות, עשה טובה, שב ותכתוב תיאור יומי כזה". שתיקה מהעבר השני של הקו. אני מפרשת אותה כחוסר התנגדות וממשיכה בהתלהבות: וגם אני אנסה לכתוב "יום בחייך". אח"כ נשווה. נראה אם אני מצליחה להבין את הראש שלך.
וכך עשינו. מה אני אגיד לכם, זה היה יותר זול ויותר נעים מטיפול זוגי. שנינו כתבנו במקביל ואז השווינו גירסאות. יפתח אמר שהגירסה שאני כתבתי "בשמו", אפילו יותר מוצלחת מזו שהוא עצמו כתב.
אני חוככת ידיים בהנאה ומפרגנת לעצמי הצלחת יום חולין שאינה מובנת מאליה: הצלחתי להבין את בעלי!
אז הנה הצצה ליום שלו – מפי (באישורו)
להתעורר, להתמתח, להתאנח, לגלוש כדי לראות מה כתבו על הנצחון של הפועל אתמול, להתעדכן במיילים. סקס? אין סיכוי, להתמתח שוב, לקום. לפתוח תריסים בחדרים, להתרחץ, להתגלח, להתלבש.
לחזור לחדרים, לגלות ששלושה ילדים בגבהים שונים עדיין שרועים בדיוק באותה פוזה, להרעיש להם, לדובב, לשדל, לעדכן בתוצאות המשחק של הפועל, לצחצח עם המשחה הלא חריפה, לעזור לבחור בגדים ולהלביש, להאכיל את מיצי, להכין סנדביצ'ים. תוך כדי הפשרת הלחמניות לבדוק מה כתבו בעיתון על הנצחון של הפועל, להכין אספרסו כפול תוך כדי מזיגת 3 סוגי קורנפלקסים שונים לשלוש קעריות, להציץ תוך כדי על הכותרות הראשיות של הדה מארקר, להסיע, להשתיק מריבה במושב האחורי, לאיים קצת, לשחק "חלומות" על השטיח בגן, לשחק פאזל על השטיח בגן, לעשות הסכמים "עוד משחק אחד ואז אתה נפרד יפה", ללכת בסוף כי אין ברירה, להשאיר ילד דומע, להתכווץ קשות מבפנים.
לעבור במכולת / סופרמרקט / קצב, למלא סלים, בתור לקופה לברך את אופיר בסמס על ההפסד של מכבי חיפה, להחזיר הכל הביתה ולפרוק, לשמוח לנוכח ההתייעלות ובעיקר למחשבה שאשתי תשמח שהתייעלתי, להיווכח בחרדה ששכחתי משהו מהרשימה, להתעצבן מראש מהמבט של אשתי כשהיא תגלה את זה. להרגיש אשם, להאשים אותה על זה שהיא מאשימה אותי.
להתיישב סוף סוף מול המחשב, לעבוד לעבוד לעבוד לעבוד, מעניין אם יהיה סקס הלילה ואיך יהיה? אספרסו, לעבוד לעבוד, לגלוש לחדשות, לעבוד לעבוד, מתי בפעם הבאה יהיה סקס? אספרסו. לעבוד, לנוח עם אנגרי בירדס, לעבוד עוד קצת. הפסקת צהרים, לקבל ילדים, להגיש להם, לאכול איתם, לחנך, לאסוף חוויות, לאיים: "אני מוריד לך את הצלחת אם אתה לא מוריד את הרגליים". להוריד את הצלחת, להחזיר, לאיים עוד פעם, לשחק "מלחמה", לחזור לחדר העבודה.
לחשוב על שינה, להתגעגע נואשות לימים של יקיצה טבעית, אולי בכל זאת יהיה סקס הלילה? להתיישב סוף סוף לעבוד, לגרש מחשבה מינית. לנהל שיחת ועידה של שעתיים בסקייפ עם אלן בניו יורק, גלייסי בברזיל, השותפים החדשים בספרד, תוך כדי לענות לפתק שנדחף אלי מתחת לדלת – "אבא, גילי מציקה לי". להחזיר פיתקה חד משמעית: "אני עובד!"
לעבור על טבלאות אקסל, לשלוח מיילים, לעבוד, אספרסו, תוך כדי לקבל סמס עם התקלה: תוכל להחזיר את יהלי מהשחיה?", להתרגז, להרגיש מוצף, לנסות להזיז את השיחה הבאה כדי לשרבב פנימה את מטלת החוג - שחיה, להחזיר מהחוג, להיתקל במבט המאשים: "מה אתה חוזר לעבוד? ומה עם ההסעה לחוג קרמיקה?", להסביר שוב ש"אני עובד, לא משחק", לשחק אנגרי בירדס, לעבוד, אספרסו, אין הרבה סיכוי לסקס הלילה, להתייאש, להתעשת, להכין ארוחת ערב, לנקות, לרוקן מדיח, לרחוץ, להקריא עוד סיפור אחד ודי ודי ודי, לפלות כינים, לעזור בתרגילי חשבון, לקנא באופיר שרואה כדורגל בשקט, להקריא עוד סיפור, לקנא ביורם שעדיין בעבודה, לחכות שאשתי תסיים את הסדנה / הופעה / לראות אותה מדליקה את המחשב ולבדוק בזעזוע: "את מתכוונת לעבוד עכשיו?"
לנסות לנחש אם היא בעניין. חדשות הספורט, לשמוח שהיא סוף סוף מצטרפת, לקוות שבהתלבטות שלה בין סקס, ספר שליד המיטה או פרק של "המשרד" היא תעשה את הבחירה הנכונה.
אתם מוזמנים לעשות like לדף שלי בפייסבוק ולקבל עדכונים נוספים וגם להגיב כאן או להיכנס לאתר שלי .