הדפסה
לכתבה באתר
לפני כמה שנים, ברגע של שעמום, ישב האדריכל ויזם האופנה ים טיראן וחישב את היחס בין מעצבי האופנה הקיימים בישראל לתושבי המדינה. "התוצאות היו מדהימות", הוא צוחק, חצי בעצב. "משהו כמו מעצב לכל 3,000 איש – מספר מדהים בכל קנה מידה עולמי. אפילו באיטליה, מדינה שנושאת על דגלה את מסורת העיצוב, אין יחס מטורף כזה. ישראל לוקחת את כולם". האינפלציה בכמות מעצבי האופנה בישראל יוצרת בשנים האחרונות חוסר איזון בין היצע לביקוש. על שוק לקוחות מצומצם מתחרים ביניהם מותגים מקומיים, רשתות ייבוא, מעצבי אופנה ישראלים ובוטיקים עצמאיים. וזה עוד לפני שסופרים את השווקים ואת חנויות הבזאר הפזורות בכל רחוב ראשי. "מעצב צעיר שיוצא לשוק בסיום הלימודים הולך לאיבוד", אומר טיראן בצדק. עכשיו הוא מנסה להפוך את המאזן לחיובי.
בסוף השבוע הקרוב יושק הפיילוט לאירוע האופנה פרויקט 240 (סך המספרים 60-90-60, שמו המקורי של הפרויקט שנגנז בעקבות חששות מתרעומת על הרפרור למידות הדוגמניות), שיתקיים בסוף השבוע הקרוב בכ-40 חנויות מעצבים ברחוב דיזנגוף (בחלק שבין הרחובות בזל וגורדון) ובכיכר מסריק בתל אביב. במהלך האירוע יתארחו מעצבים צעירים בחנויותיהם של מעצבים ותיקים, בניסיון להפיח רוח חדשה ברחוב מצד אחד ולהעניק במה למעצבים הצעירים מצד שני. כל מעצב שילם סכום הנע בין 2,500-1,400 שקל על ההשתתפות. הקהל, מצדו, יזכה להנחה של 100 שקל על קנייה בסכום 400 שקל או יותר, באמצעות שובר שניתן להדפיס בעמוד החברים של האירוע בפייסבוק.
במילים אחרות, לאחר החורף המקרטע הבינו המעצבים כי הם זקוקים לאירוע מכירה נוסף – רצוי אחד שמביא את הלקוחות ישירות לחנויותיהם ולא ממשיך את הטרנד של התכנסות צפופה על מכסה ביוב בפלורנטין. מכיוון שמדובר בביצה קטנה, ההגדרה "מעצב צעיר" הופכת לגמישה מאוד. לצד מעצבות כמו מריה ברמן, שאינה מחזיקה חנות ותתארח בבוטיק MA-YU, מפתיע למצוא שמות מבוססים כמו רוני בר, שמתארחת (כמה לא מפתיע) אצל חברתה הטובה מספסל הלימודים, מעצבת האופנה שרה בראון.
"הטעות היתה שהתפתיתי לכסף הקל"
טיראן, 40, מגיע לפרויקט הזה כשמאחוריו ניסיון מקצועי ארוך. לפני כ-15 שנה הקים יחד עם אידה צצולה את "מעצבי העיר", המתקיים פעמיים בשנה והפך לאחד ממוקדי המכירות המובילים בארץ. לפני כשלוש שנים נפרדו דרכיהם וטיראן נותר עם היריד, שנמצא בימים אלו בתהליך של ארגון מחודש לאחר, שלדבריו, גדל לממדים מפלצתיים. "הטעות שלי כיזם היא שהתפתתי לכסף הקל", הוא אומר ברגע של גילוי לב. "גדלנו וגדלנו, ולא עשינו לזה סטופ. גדלה מפלצת שאני ואידה נגעלנו ממנה", הוא אומר ומתכוון למעבר אל ביתן 1 הענק בגני התערוכה וחזרה להאנגר 11 בנמל תל אביב.
בניגוד לקודמו, פרויקט 240 הוא אירוע בוטיק שמטרתו אחת: איגוד של מעצבי אופנה. מטרה חשובה בתיאוריה, סיוט לכל מפיק בפועל. טיראן פנה ל-250 חנויות האופנה בדיזנגוף ובכיכר מסריק, אבל זכה למענה רק מ-40 מעצבים, ביניהם יוסף, סיגל דקל, נעמה בצלאל, דורון אשכנזי, שרה בראון ואחרים. מה עם מעצבים חזקים כמו טובה'לה או ששון קדם? "קדם קיבל הזמנה אבל סירב להשתתף", אומר טיראן. "אני חושב שזו טעות, כי האירוע נועד לשפר את תדמית הרחוב, ותדמית מייצרים כשכל המעצבים יתאגדו".
אתה אופטימי. בעבר היו ניסיונות להתאגד, כמו קולקטיב 6840 של מעצבות גן החשמל. הן אכלו אחת את השנייה עד לפירוק הקולקטיב.
"זה הכול אגו. רק אגו. לבייביסיטר ולנהגי מוניות יש איגוד, אז למה רק למעצבי אופנה אין? אני מבקש דרך הפלטפורמה הזו לפנות לראש מפלגת הצעירים בעיריית תל אביב, סגן ראש העיר אסף זמיר, שאולי ינסה לשלב נציג מתעשיית האופנה".
מה זה ייתן להם? הנחות בארנונה?
"זה דבר משמעותי שיכול לסייע באופן מיידי. המעצבים בדיזנגוף משלמים דמי שכירות גבוהים מאוד, מעל 4,000 דולר לחנות. וכן, הם תורמים למרקם התרבותי והעיצובי של העיר. לצערי העירייה לא עושה דבר בשביל אופנה. יש פה מעל 250 מעצבים שפועלים בעיר הזו. זה שהם לא מאוגדים זה בעוכריהם".
"תחרות זה לא חיקוי"
טיראן הוא דמות שנויה במחלוקת בנוף האופנה המקומי. יש שרואים בו מושיע האופנה הישראלית, יש מי שמגלגל עיניים וטוען כי בסך הכול מדובר באיש עסקים שעושה מיליונים על גבם של מעצבי אופנה. טענו שהוא מקיים ועדות קבלה למעצבים מבוססים ומתנהל בדרקוניות כלפי מי שהעז לצאת במכירת סוף עונה לפני קיום היריד. טיראן לא מכחיש ומסביר שמדובר בעסק פרטי, ושזכותו לבצע ועדות קבלה למעצבים שרוצים להתקבל. למרות הטרוניות, רוב המעצבים מעדיפים להמשיך להשתתף ב"מעצבי העיר" כדי להגיע לקהל רב ככל האפשר. לא במפתיע, האירוע שורד כבר 15 שנה, גם מול כל המתחרים שקמו לו: משוק האקססוריז ועד יריד הנעליים שופוני.
"אני קורא להם הטרמפיסטים", עוקץ טיראן. "אף אחד מהם לא בא עם יוזמה ראויה. זה לא חוכמה לקחת את מעצבי האביזרים מ'מעצבי העיר' או את מעצבי הנעליים ולעשות להם אירוע נפרד. כולם עובדים על אותו קונספט שלי: לוקחים אולם, מביאים מעצבים ומבקשים תשלום בכניסה. אף אחד מהם לא אתגר אותי, כולל אירוע ה'דרס קוד'. אמרתי לעצמי: חיבור בין קסטיאל למעצבי אופנה? וואלה, שאפו על הפיצוח. וכשהגעתי מאוד התאכזבתי לגלות איך בחלל כזה יפה כמו של קסטיאל מתקיים בזאר. בטח עם שם יפה כמו 'דרס קוד'. אני לא יודע עוד כמה זמן הבלוף הזה יחזיק מעמד".
נשמע שאתה חושש מתחרות.
"להפך, אני בעד תחרות. אבל תחרות זה לא חיקוי. אם אחד מחקה אותך, ניחא. אבל כשכל שבוע קמים לך חקיינים זה מחליש אותך. יש איקס קהל והוא לא יבוא לעוד מכירה. הנפגעים העיקריים הם המעצבים, כי ברגע שהם משתתפים בכל אירוע כזה, החנויות שלהם נותרות ריקות. למה שלקוח ירכוש מחנות של מעצב כשהוא יכול למצוא אותו בכל מכירה?".
בשנים האחרונות מנסה טיראן ליזום שבוע אופנה ישראלי, בשיתוף עיריית תל אביב. אך כמו יזמים אחרים שניסו להפיק אירוע בסדר גודל כזה, הוא מצא את עצמו עם ידיים כבולות. טיראן מספר כי סכום של 400 אלף שקל לבניית טריבונת מושבים הפרידו בינו לבין הוצאה לפועל של האירוע. הוא כבר זכה לתקציבים ממשרד החוץ, משרד התיירות ועיריית תל אביב, לאירוע שתוכנן להתקיים במתחם התחנה בנווה צדק. כרגע, הוא אומר, זה לא מעניין אף אחד. "בעירייה קוראים לזה אירוע נישה", הוא אומר במרמור. "התשובות שאני מקבל הן 'אז למה שגם לא נתמוך בקדרים?' מבחינתם הם לא יכולים לתת תקציב ייעודי רק לאופנה. אופנה בעיניהם זה קסטרו. לך תסביר להם שבכל עיר מובילה בעולם מתקיים שבוע אופנה. אני מקווה ששיתוף הפעולה איתם בפרויקט 240 ישנה משהו בגישה. צריך להתחיל איפשהו".
