בויז אין דה הוד

אפשר לזהות אותם מקילומטרים. צדעיים מאפירים, משקפי שמש כהים, חולצת טי עם הדפס מגניב שנשלף מארונו של מתבגר זועם ומכנסי ג'ינס שראו ימים יפים יותר. כן, תחושה מכמירת לב עולה כשצופים בגברים מתבגרים שלא החליפו את הגרדרובה שלהם מגיל 20. לרוב תאתרו אותם משוטטים בסביבה קריאטיבית: משרדי פרסום, מערכות עיתונים (רצוי בתפקיד מבקר הטלוויזיה או כתב המוזיקה), אולפני הקלטות, בתי ספר לאמנות. פעם הם היו הבחורים הכי נכונים בבלוק, אבל שלושה עשורים מאוחר יותר הם מוכיחים שגם לחן ולשובבות הנעורים יש תאריך תפוגה.

אפשר לעשות זאת גם אחרת – כמו חברי להקת הביסטי בויז. בתחילת החודש יצא לאור אלבומם השמיני, Hot Sauce Committee Part Two, שמחזיר אותם בגדול לזירת ההיפ הופ המנומנמת והממוסחרת לעייפה. בימים אלו גם מציינת הלהקה חצי יובל לאלבום הבכורה שלה Licensed to ill, אחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים ביותר שיצאו מאז ועד היום, שאף השתחל לרשימת 500 האלבומים הטובים בעולם של המגזין רולינג סטון. אך מלבד חשיבותם המוזיקלית, הביסטי בויז ידעו תמיד לשחק עם הופעתם החיצונית כדי ליצור הייפ סגנוני ומוקצן לאופנת הרחוב - משרשראות זהב גדולות, דרך אוברולים צבעוניים ועד חליפות מעונבות.

האלבום החדש הוא הזדמנות מצוינת לחפור בסגנון הלבוש שיצרו מייקל דיאמונד (Mike D), אדם הורוביץ (Ad-Rock) ואדם יאוך (MCA) – שלושה נערים יהודים לבנים משכונת ברוקלין, שבמשך שני עשורים השפיעו רבות על סגנון הלבוש של צעירים אמריקאיים. השלושה יצרו שעטנז של מספר סגנונות לבוש, שיחד התחברו לכדי קול אישי, מקורי וייחודי, ששיקף גם את המוזיקה שיצרו השלושה. אם טומי הילפיגר היה מעצב אופנה אמריקאי לבן שמכר אופנת היפ הופ "שחורה" לילדים לבנים, הביסטי בויז היו ילדים לבנים שמכרו מוזיקה "שחורה" לילדים לבנים. אבל לא רק.

אלבום הבכורה של הלהקה הורכב ממגוון רחב של סגנונות מוזיקליים: ממטאל ופאנק רוק, ועד למקצבי היפ הופ וראפ. חברי הלהקה ידעו להתלבש בהתאם. בתצלומים ווידאו-קליפים ממחצית שנות ה-80 הם לבושים במכנסי ג'ינס בגזרת באגי, חולצות טי עם הדפסים גרפיים ומעליהן חולצות משובצות או מעילי קולג' בשילוב שני צבעים, כובעי מצחייה, משקפי ווייפארר של חברת ריי באן וגורמטים עבים מזהב. וסניקרס, הרבה סניקרס היו שם. בווידאו קליפ המצוין לשיר No sleep till Brooklyn ניתן לצפות בפרודיה של חברי הלהקה על להקות ההבי-מטאל של שנות ה-80. בתחילת הקליפ הם עוטים על עצמם בגדי עור עתירי קישוטים ופאות ארוכות ובהמשך הם משילים מעליהם את התחפושות עד להופעתם בתחתוני בוקסר וגופיות גטקעס.

בכלל, אחד מסימני ההיכר של הביסטי בויז הוא חיבתם העזה לפרודיות ותחפושות, המלוות אותם לכל אורך הקריירה שלהם. הקליפ שביים ספייק ג'ונז ב-1994 לשיר Sabotage, למשל, הוא כולו הומאז' לסרטי וסדרות פשע משנות ה-70, כאשר חברי הלהקה משחזרים בו את המראה הקלישאתי של בלשי המשטרה מהתקופה דרך פאות מפונפנות, עניבות, שפמים ומשקפי שמש. בדרך זו זיהתה המודעות האופנתית הגבוהה של הביסטי בויז את מגמת הרטרו שהתחזקה באמצע שנות ה-90, ויצרה לה גרסה פרודית הולמת. לקידום האלבום החדש ביים חבר הלהקה אדם יאוך סרט וידאו בן 30 דקות, שהוא פרודיה נוספת על תחילת הקריירה של הלהקה כמו גם על טרנד שנות ה-80 באופנה העכשווית. הסרט בכיכובם של קלואי סוויני, סוזן סרנדון, אלייז'ה ווד, סטנלי טוצ'י, אלישיה סילברסטון ואחרים, עוקב אחר שלושה היפסטרים ניו יורקים המשעתקים בדיוק את מראה חברי הלהקה בקליפ לשיר Fight for Your Right, כשהם משוטטים בדאון טאון של ניו יורק וברקע מתנגנים להיטי הביסטי בויז.