"בית מינץ", בו שוכן קפה השכונתי הוותיק, ניצל מהריסה והוכרז כמבנה לשימור

 

מה: הקפה הכי נעים בעיר
איפה: ביאליק 2, פינת אלנבי וטשרנחובסקי
חבל"ז: השולחן מול רחוב גאולה - עם ים בעיניים ואספרסו ביד

 

כתבנו כאן על רחוב ביאליק לפני מספר שבועות, שהוא מהיפים ברחובות העיר, וציינו במילה את קפה ביאליק כהמלצה לסיום הסיור. רצה הגורל והשבוע החליטה עירית ת"א לשמר את המבנה, שאינו נכלל ברשימת המבנים לשימור, ובכך תם מאבק שערכו תושבי השכונה זמן רב על שימור המקום. 

 

זו הזדמנות לספר מעט אודות הקפה ופועלו. הקפה, הפועל שנים רבות במתכונתו הנוכחית, היה "קפה" שכונתי בתקופת ביאליק ואחד ממקומות מושבו. זהו הבנין הראשון ברחוב שנבנה בסגנון האדריכלות הבינלאומית, ובצילומים ישנים נראים אורחיו יושבים גם על הגג בקומה השנייה. כיום נמצא בו בית קפה שכונתי ובחלקו הפנימי מוצגות גם תערוכות מתחלפות של אמנים שונים.

 

המקום משמש ביום כבית קפה והיכל להופעות של אמנים מתחילים בלילה. מיקומו, בלבה הפועם של העיר, מסמן גם את דייריו. התיאור הוא מהתבוננות אישית שלנו (כאורחים נאמנים): ניכר במקום שהוא מהווה צומת לתושבי הסביבה, כך תראו בבקרים את השולחן של הפרלמנט השכונתי, שמתכנס בכל שבת בבוקר לשעה ארוכה. המשתתפים מתחלפים במהלכה, ויש בהם אמנים לשעבר, משפטנים בכירים ופרצופים שאינם מוכרים. בשולחנות הסמוכים תמצאו את השמנה והסולתה של המקומיים: אמנים ואמנים מטעם עצמם ישובים על הבר בפוזה של "אני פה לעצמי ולא מעניין אותי מי מסתכל עלי ומת לדעת מה אתם חושבים עלי", נגנים, שחקנים, סופרים בעבר ובעתיד ופרחי עיר ססגוניים. על דייריו הקבועים נמנים גם אדריכלים, מעצבי תכשיטים, אנשי שיווק שבלבם כתיבה, ולקינוח תמיד יופיעו תייר או תיירת מאחד המלונות הקרובים.

 

יש לו עוד ייחוד - המלצריות הכי חמודות בעיר. זה נכתב בנימה הכי פמיניסטית שיש. הן חביבות, נעימות, מתחשבות, חייכניות, שירותיות, ותמיד שמחות לסייע. הן מביאות כמובן גם את בני זוגם (החתיכים, יש לומר) כך שיש לכולם על מי ועל מה להסתכל.

 

ועוד דבר, אם שיחק מזלכם לתפוס את אחד השולחנות הקרובים לכניסה, תוכלו לשזוף את העיניים בפיסת ים המציצה ממורד רחוב גאולה, ליהנות מהבריזה, ולשלב בין אורבניות סוערת וטבע רוגע.

 

לכו על זה. לא תצטערו!