כאן את שמלתי אני תפרתי

"דנה עוד מתלבטת מה תלבש באירוויזיון", מגלה מנהלה של האינטרנשיונל שי כרם בשיחת טלפון מדיסלדורף, שם תתקיים השבוע תחרות האירוויזיון ה-56. פחות מ-48 שעות מחצי הגמר, ושתי השמלות שעיצב עבורה ז'אן פול גוטייה ממתינות להחלטתה של הדיווה: מי לתלייה, מי לזכות ביחסי ציבור עד התחרות הבאה. "ההתלבטות היא בין שמלת שתי וערב שאולי נראית פשוטה, אבל אהובה בעיקר על יודעי ח"ן, לבין שמלת סטרפלס לבנה עם שובל ארוך ומראה מאוד דרמטי", מוסיף כרם.

זו התחרות השלישית שאינטרנשיונל וגוטייה משתפים פעולה: שמלת הנוצות הנודעת ב-1998, שמלת התחרה השחורה מאירוויזיון היובל ב-2005 והשמלה שנחשפה השבוע במראה של סכך סוכת נחלים, הופכים אותה לאחת המתמודדות העקביות בתחרות הזמר האירופאי. בעידן שבו הדימוי החיצוני הוא חזות הכול, אינטרנשיונל ראתה את הנולד. ב-98' לא ברור על מה מהאטרקציות כולם דיברו: שמלת הנוצות הצבעוניות, העמימות המגדרית או "דיווה", השיר שהביא אותה לזכייה.

עם כל הכבוד לגוטייה, ב-38 השנים שבהן השתתפה ישראל בתחרות האירוויזיון, ידענו בהחלט לייצר תלבושות מרהיבות מבית: משמלת האריג הצבעונית של אילנית ועד למפות הבוכריות של הדצים, מחליפות הבלוז של הבטלנים ועד לשמלת המכשפה הצוענייה של ירדנה ארזי. הפרס הראשון החליק להם מהידיים, אבל לפחות מילאו את ארון התהילה של האופנה הישראלית בקצת צבע וגם, בל נכחיש - לא מעט טראש. הרגעים הבלתי-נשכחים.

אילנית, אי שם, 1973, לוקסומבורג

שיבוצה של ישראל בתחרות הזמר האירופאי בשנת 1973 היתה טעונה מתח פוליטי. שבעה חודשים קודם לכן התקיים טבח הספורטאים במינכן, ונוכחות ישראלית על בימה אירופאית היתה לא פחות מהצהרת עמדה פוליטית. לא מפליא שמהר מאוד צצו שמועות על השכפ"ץ שלבשה נציגת ישראל מתחת לשמלה. שמועה לא מבוססת נוספת, שהפכה עם השנים לאגדה אורבנית, היתה שהשמלה עוצבה עבורה במשכית. האמת כמובן שונה: מעצבת השמלה האיקונית היא רוז'י בן יוסף המנוחה, שיצרה שמלת פסים צבעוניים שנארגה על ידי נשים בדואיות ועוצבה כולה סביב פיסת קרושה אדומה שהיתה שייכת לסבתה של רוז'י ומוקמה במפתח החזה. "השמלה היתה בגזרה רחבה עם שרוולי פרפר גדולים, ובחו"ל חשבו שאני מסתירה מתחת שכפ"ץ", צוחקת היום אילנית. הסגנון האתני ששלט באותם ימים במגמות האופנה העולמיות עמד לזכותה של אילנית, בעוד שלממסד הישראלי היו כוונות נסתרות: קידום האופנה המקומית. "ייעצו לי ללבוש בגדים בסגנון ישראלי", מודה אילנית. "בפועל זה עבד. חטפו לי את השמלה מהידיים", היא משחזרת, ומגלה כי השמלה המקורית נמצאת בכלל בארונה של אשת המפיק הצרפתי שהיה לה באותה שנה.

יזהר כהן ולהקת אלפא ביתא, אבנינבי, 1978, צרפת

על רקע חתימת הסכמי קמפ דיוויד עולה על בימת האירוויזיון בפריז מייקל ג'קסון תימני וצנום בעל רעמת תלתלים מרשימה, מלווה בלהקה המורכבת משני בחורים ושתי בחורות, שדיברו בינם לבין עצמם בשפת הבי"ת. בשיר אהבה ילדותי המגולל את סוד אהבת הבנים לבנות, כבש יזהר כהן את הקהל וגרף את המקום הראשון. על ההלבשה היתה אמונה המעצבת דורין פרנקפורט. "ידעתי שכולם ילכו על דיסקו ורציתי משהו אחר", היא נזכרת. "יזהר רצה דיסקו אבל אני פחדתי מעודף גלאם שיופיע גם בשירים אחרים. חשבתי, איך יוצרים מראה שלא ישאיר אף צרפתי אדיש?". פרנקפורט עיצבה בהצלחה מראה המשלב אלמנטים מעולמות מנוגדים: ישראלי-שורשי לצד דיסקו של שנות ה-70 – מכנסיים מתרחבים, בדים בוהקים שזורי פסי לורקס מנצנצים, ואבנים זוהרות על חולצת הסולן. אירופה השתכנעה וזיכתה את האפרו של כהן ב-157 נקודות שהובילו אותו למקום הראשון.

ירדנה ארזי מול עופרה חזה, חי, 1983, גרמניה

את הסכסוך המקצועי שנבנה בראשי המעריצות של כוכבות מצעדי הפזמונים בראשית שנות ה-80, ניתן לייחס לתחרות הקדם של 1983, בו לקחו חלק הזוכה הגדולה עופרה חזה והנמסיס ירדנה ארזי, שהפסידה לה בנקודה אחת. מיתוסים רבים נבנו סביב השתתפותן בתחרות. נכתב כי אהוד מנור הציע את השיר לארזי, אך לאחר שסירבה פנה לחזה. עוד נאמר כי חזה אומנם ניצחה בנקודה אחת את ארזי, אך הקולות נספרו שוב בליל התחרות והתגלתה טעות אשר מיקמה את ארזי בראש הרשימה. היחסים הסימביוטיים לא הסתכמו בכך, שכן גם מעצבת הבגדים של שתיהן היתה אחת: דורין פרנקפורט, שוב. "אני לא זוכרת שהיתה ביניהן יריבות. שתיהן היו נעימות ואני זוכרת מפגשים שמחים אצלי בסטודיו", היא מנפצת מיתוס.

למרות שהראש היה אחד, העיצובים היו שונים. "ירדנה לבשה שמלת תחרה מבד וינטג' אותו מצאה שמרית אור בשוק הפשפשים", משחזרת פרנקפורט. "לעופרה, לעומת זאת, היה קשה יותר לעצב. היא תמיד נתנה הוראות מנוגדות: זוהר אבל צנוע, סקסי אך חסוד". הפור נפל על טוניקה בהירה שזורה חוטי זהב ומכנסיים לבנים בסגנון מזרחי, שהבליט את מוצאה התימני. להקת הליווי מאחוריה לבשה צהוב מסנוור. אפקט ההפתעה הבוהק תוכנן היטב מצדה של המעצבת ונועד לזעזע ולהזכיר את הטלאי הצהוב. "כששמעתי שמילות השיר הן 'אני עוד חי' ועוד על בימת גרמניה, לא חשבתי פעמיים בנוגע לצבע הבגדים", מספרת פרנקפורט. "הצהוב של הטלאי חייב להיות שוב במרכז - הפעם כמנצח. לכולם הסברתי שהצהוב נולד בעקבות השמש הישראלית והחמניות".

אורנה ומשה דץ, כאן, 1991, איטליה

אל הבמה באולפני צ'ינצ'יטה ברומא עלו נציגי ישראל בשאיפה אחת: להביא את תחרות הזמר האירופאית בשנה הבא לג'רוזלם. זה לא הצליח להם. הימים היו פוסט מלחמת המפרץ ודעת הקהל העולמית היתה חיובית ואוהדת, כתוצאה ממדיניות ההבלגה של ראש הממשלה יצחק שמיר. 20 שנה חלפו מאז, ומילות השלאגר הפטריוטי שכתב עוזי חיטמן המנוח נשכחו מפנתיאון הזמר המקומי, בניגוד למערכת הלבוש המרהיבה שלבשה המשלחת הישראלית. "התלבושת של אורנה היתה חלק מקולקציית הגמר שלי בשנקר משנת 89'", מספר השבוע המעצב ירון מינקובסקי. הקולקציה הורכבה ממפות בוכריות שנרכשו בשוק הפשפשים.

השמלה של דצה עשתה יחסי ציבור נפלאים למעצב ולמדינה. מינקובסקי מספר כי ז'אן פול גוטייה, שעיצב באותה שנה את מערכת הלבוש הנפלאה לנציגת צרפת לאירוויזיון אמינה (שהגיעה למקום השני), ביקש לפגוש אותו אישית. "עד היום כשהוא מבקר בישראל הוא עוצר ליד חלון הראווה שלי, אבל לא נכנס", מספר מינקובסקי. "זו היתה שמלה מאוד ייחודית והיא נצרבה בזיכרון שלנו כמייצגת בגד ישראלי. למרות שהיא בכלל בוכרית".

דנה אינטרנשיונל, דיווה, 1998, בריטניה

זכייתה השלישית של ישראל באירוויזיון היתה ספקטקל שהוציא אנשים רבים משלוותם: חובבי חיות קראו לאינטרנשיונל רוצחת תוכים, חברי כנסת מהסיעות החרדיות לא ראו בעין יפה את הטרנסג'נדר שנשלח לייצג את ציון. אינטרנשיונל הוכיחה לכולם שעם הצלחה וגימיקים לא מתווכחים, וחזרה ארצה כשבאמתחתה המקום הראשון. רגע לפני ההופעה בברמינגהם החליטה הדיווה להחליף את השמלה של גוטייה בשמלה א-סימטרית של גלית לוי."זה היה נראה אובר דרמטי אז", מגלה השבוע כרם. כשעלתה לשיר את שיר הנצחון כבר הרגישה בנוח לשלוף את שמלת הנוצות של גוטייה, וצרבה את זכרוננו ברגע בלתי נשכח.