לא לגמרי ברור אם האמירה הנ"ל היא מעוררת השראה או סתם מנחמת. מצד שני, כמי שהיה אוהב ישראל הדוק ולאחר מותו מצא את שמו מתנוסס דווקא על הנמל אליו מגיעים כדי לברוח, אי אפשר לזלזל בערכה של המציאותיות בכלל, תהא אשר תהא.

 

דוד "הזקן" בן גוריון (1886-1973) אחראי באופן אישי על יותר דברים בחיינו מכפי שאפשר לתאר, טובים כרעים. כשהיה בן 14 הוא הקים תנועה לטיפוח השפה העברית ולמד טורקית (כדי ללכת לאוניברסיטה באיסטנבול), יוונית (כדי לקרוא פילוסופיה) ושפות רבות נוספות. כשעלה לארץ עבד, בין היתר, בסבלות ובפינוי אשפה, ושנים ספורות לאחר מכן כבר הפך למי שנלחם על הקמת המדינה ומי שהכריז עליה לראשונה, כיהן כראש הממשלה הראשון של המדינה החדשה ושר הביטחון שלה, ניהל את הסוכנות היהודית והיה איש מדבר הדוק (למרות שכל הזמן שאף להפריח אותו) וחשוב מכל אלה – הצליח למצוא זמן לעמוד על הראש בין לבין ולהיקבר במקום הכי יפה בארץ, נקודה. ואיפה תמצאו ראש ממשלה היום שמוותר על הוילה המלכותית שלו למען בקתה צנועה בקיבוץ שדה בוקר? ביבי, אנחנו מחכים.

 

מיליון חולמים: לעוד חולמים היכנסו לעמוד הפרויקט.