הדפסה
לכתבה באתר
לפני כחודשיים יצא לאור הספר Everyday Icon של הסופרת קייט בטס, העוסק בסטייל הייחודי של מישל אובמה. התרבות האמריקאית ידועה בעניין הרב שהיא מגלה במראה החיצוני של נשות הפוליטיקאים, ואין ספק שז'קלין קנדי היא האייקון הגדול ביותר שהנפיק הבית הלבן – אך אובמה בהחלט נושפת בעורפה. בטס מסבירה כי הצלחתה של אובמה נובעת מיכולתה לשלב בין האינטלקט של הילרי קלינטון לסגנון של ז'קלין קנדי.
בישראל, לעומת זאת, המצב שונה. "המנהיגים הראשונים באו מרוסיה, שם נשות הנשיאים היו בצד. המנהג האמריקאי של אשת ראש הממשלה הגיע אלינו באיחור, אחרי מלחמת ששת הימים. עד אז היה נהוג משטר סוציאליסטי שהחביא את הנשים הראשונות", מספרת אילה רז. ואילו הסוציולוג ד"ר אילן בן עמי כותב בספרו "האישה שאיתו", כי נשות ראשי הממשלה נעדרו מהשיח הציבורי מאז קום המדינה מכיוון שתפקידן מעולם לא הוגדר באופן רשמי. מסיבה זו, הוא מסביר, גם הציבור אף פעם לא פיתח ציפיות ברורות מהן.
סגנון הלבוש בארץ הושפע תמיד באופן ישיר מהעליות והמורדות הקיצוניים שחוותה החברה המתגבשת בציון מיום היווסדה כמדינה: בימי הצנע שימשו הבגדים ככסות בלבד, כשתושבי ישראל נרתמו למלחמת הישרדותה של המדינה. השינוי הגדול הגיע עם מלחמת ששת הימים, אז פרצה אופוריה מקומית שהתעצמה בעקבות הישגי המלחמה. מאוחר יותר דעך המורל הלאומי בעקבות מלחמת יום כיפור, ועלייה חדשה נרשמה שוב לאחר הסכם השלום עם מצרים. וכך הלאה.
הערבוב המוזר בין פיתויי האמריקניזציה, שאריות הסוציאליזם, הגשמת החזון הציוני והמיקום בלב המרחב הלבנטיני לא היטיב עם מלתחתן של נשות ראשי הממשלה. כפי שאומרת אילה רז, "היו גברות ראשונות שהתלבשו היטב, אך לא היו איקונות אופנה. אגב, אם מרחיבים את הרשימה גם לנשות נשיאים, ורה ויצמן היתה כמובן הבולטת מכולן והתלבשה לפי כל כללי הטקס והבון-טון". חזרנו לקום המדינה כדי לבחון היטב את סגנונן של נשות ראשי הממשלה בישראל – מפולה בן גוריון ועד שרה נתניהו.
פולה בן גוריון
"היא לא היתה נערה יפה: גובהה כמעט כגובהו והרכיבה משקפים על פניה הרחבים", כך צוטטו הביוגרפים של בן גוריון שבתאי טבת ומיכאל בר-זהר בספרו של בן עמי. פולה בן גוריון, חלוצה שנולדה בעיר מינסק שברוסיה ב-1892 וברחה מהבורגנות כשעלתה לישראל ב-1919, היתה ידועה בחוסר טעמה ובסירובה להתלבש בסטייל. לא פעם תיארו אותה כמתלבשת הגרועה ביותר, שהעדיפה את מכנסי בעלה על פני שמלות ייצוגיות. כשהבינה שעליה להיענות לכללי לבוש ממלכתיים מינימליים, פנתה לתופרת העילית לולה בר בבקשה לעזרה.
"לולה בר הצליחה להלביש אותה, פחות או יותר", מספרת רז, "אך מי שקורא את שפת גופה רואה כמה רע היה לה בבגדים הללו. היא נראתה מאוד לא נינוחה, והכובע אף פעם לא היה מושלם". סיפורים רבים מרחפים מעל דמותה נעדרת הסטייל. בן גוריון נכנסה לתפקיד אשת ראש הממשלה בגיל 57, בתקופה שבה נאבקה מדינת ישראל על קיומה. עיקר עיסוקה היה שמירה על בריאותו של בעלה וניהול סדר יומו. מהתמונות עולה שהיא אכן חשה טבעית ומשוחררת הרבה יותר כשלבשה בגדי עבודה כהים מאשר בשמלה לבנה וייצוגית עם ז'קט תואם, שרשרת פנינים עדינה, כובע נשי ותיק. סבתא קיבוצניקית שנקלעה למעמד המחייב בגדים מכובדים. כך נראתה, כך היה.
שורה תחתונה: האנטי גיבור שהפך לגיבור החדש – זו פולה. כל כך חסרת סגנון עד שהפכה למרכז השיח. אישה חזקה שעמדה על שלה ולא אהבה להתלבש, אך כולם זוכרים איך נראתה.
צפורה שרת
"הכי אנטי אופנתית. סגנון לא עניין אותה כלל. אך מכיוון שהיתה אשת שר החוץ, ומאוחר יותר, בגיל 58, גם אשת ראש הממשלה, התלבשה באופן מכובד", מספרת רז. צפורה שרת היא דמות אנונימית כמעט לחלוטין, שליוותה את כהונתו הקצרה של בעלה בשנים 1955-1954. היא ידועה בבגדיה הצנועים, שהיו תואמים אך חסרי חן. לרוב לבשה שמלות צנועות שתאמו את גילה המבוגר בשילוב שרשרת פנינים קרובה לצוואר.
שרת נולדה בעיר דווינסק שבאוקראינה ב-1896 ועלתה לישראל עם משפחתה, שהשתקעה בתל אביב. בסיום לימודיה הצטרפה לקבוצת כנרת, שעסקה בייבוש ביצת עמק הירדן ובנטיעת איקליפטוסים. בכתביו של בעלה ניתן לראות כי היתה בעלת אישיות צנועה וארצית, שהשפיעה כנראה גם על לבושה. "יצאנו אני וציפורה למקום התהלוכה של עדלאידע... ולנפנוף ידיים וכובעים, וכשהתיישבנו עטו עלינו צלמים לעשרות... כשהגענו הביתה נעלמה צפורה וכל חיפושי אחריה ברחבי הבית לא הועילו. סוף סוף ירדתי למטה ובמקרה ראיתי קרן אור בוקעת מהמכבסה. נכנסתי והייתי מזועזע ממראה עיניי – האישה אשר אך לפני שעה-שעתיים היתה הגברת הראשונה של האומה, במעמד חגיגי עצום, נמצאת מופשלת שרוולים ובוחשת במסירות נפש קטלנית בתוך המכבס החשמלי המלא כבסים".
שורה תחתונה: שמירתה על אנונימיות מתבטאת גם בתמונותיה המעטות בארכיונים. שרת לא השאירה חותם ולא זכורה כבעלת סטייל ייחודי אלא לבוש ראוי, אלגנטי ופשוט.
מרים אשכול
רקע סיפור אהבתם של בני הזוג אשכול מספק מעט רומנטיקה ללשכת ראש הממשלה, הידועה באופייה העייף והמאובק. לוי אשכול הגיע לכהונתו אלמן, ונישא לאחר כשמונה חודשים בלבד לספרנית הכנסת – מרים הצעירה ממנו ב-34 שנה. היא היתה בת 34 בלבד, והוכתרה מיד כאשת ראש הממשלה הצעירה ביותר. בן עמי מציין כי "גם במישור האישי הביאה עמה מרים אשכול משב רוח רענן לתפקיד אשת ראש הממשלה, בעיקר בכל הנוגע לסגנון לבוש ולתרבות אירוח. במובן זה התבדלה אשכול משתי קודמותיה בתפקיד, פולה בן גוריון וצפורה שרת, שהיו בעלות אופי שונה לחלוטין אך גם באו מרקע אחר מזה שלה, ובעיקר – הגיעו לתפקיד בגיל מבוגר הרבה יותר".
אשכול אולי התלבשה מעט כמו ספרנית, בעיקר בחליפות המורכבות מז'קט וחצאית ישרה תואמת, אך המראה החיצוני היה חשוב לה מאוד והיא נהגה להתאים את הפריטים בהקפדה. שיערה נאסף לאחור בתסרוקת עדכנית ואצילית, ובשילוב נעלי סירה תואמות עם עקב קטן ואקססוריז מושקעים דוגמת כפפות עור, שרשרת עדינה, משקפי שמש שחורים ותיק נשי קטן שדרגה את המראה כולו. היא היתה אשת ראש הממשלה הראשונה שהביאה ניחוח בינלאומי, והיתה גם הראשונה שאהבה את החיים הטובים ונכנסה למדורי הרכילות. פלמ"חניקית, אך כזו שידעה להשתנות בהתאם לצו האופנה. אשכול נכנסה לבית ראש הממשלה מעט לפני מלחמת ששת הימים, כשהעם גילה יותר פתיחות והאידיאולוגיה הסוציאליסטית החלה לדעוך, והיא שיקפה נאמנה שינוי זה.
שורה תחתונה: אשת ראש ממשלה צעירה, בעלת סגנון ייחודי וטעם משובח. היתה האקססורי הטוב ביותר של בעלה – לידה הוא נראה צעיר ב-30 שנה.
לאה רבין
"חתונתם התקיימה בבית שלום שבמרכז תל אביב... לאה התאימה את עצמה לאווירה. היא אמנם לבשה שמלת כלה לבנה, אך פלמ"חיותה ניכרה בנעליה ובגרביה. היא התייצבה מתחת לחופה בסנדלים תנ"כיים... וכדי לא לבוא ברגליים יחפות גרבה גרביים, אך לא גרבי ניילון כיאה לכלה בישראל אלא גרבי כותנה לבנים", נכתב בספרו של בן עמי. רבין היתה אישה עם חוש סטייל יוצא דופן. אשת מותגים ראשונה בלשכת ראש הממשלה, שלמדה את רזי הלבוש בתור אשת השגריר בארצות הברית והביאה ניחוח בינלאומי זה גם לישראל. עוד כשהיתה פלמ"חניקית ידעה ללכת עם הסטייל עד הסוף, וכמו בחתונתה – תמיד בלטה מעל כולם.
לרבין היתה אישיות ייצוגית מאוד, וחוש הסטייל המשובח שלה בלט תמיד – באירועים שנערכו בבית הלבן היא נראתה מצוין, לא כמו דודה מהלבנט. אישיותה עוררה חילוקי דעות, בעיקר לאחר פרשת הדולרים בשנות ה-70, אך בנוגע לסטייל כולם היו תמימי דעים: היא היתה הגברת הראשונה בכל מובן המילה. היחידה, ככל הנראה, שניתן לקרוא לה אייקון אופנה. בקדנציה השנייה של רבין התחדד סגנונה עוד יותר, ובאירועים רבים היא נראתה לבושה בבגדי מעצבים בינלאומיים כאוסקר דה לה רנטה או דיור, ובאקססוריז ההכרחיים: שרשרת פנינים, עגילים תואמים, מטפחת וסיכת דש.
שורה תחתונה: ג'קי קנדי הישראלית.
עליזה בגין
תקופת כהונתו של מנחם בגין היתה סוערת עד מאוד, אך עליזה בגין היתה "דמות אניגמטית שלא משכה תשומת לב", מספרת רז. מההכרזה בערוץ 1 על "מהפך", דרך חתימת הסכם השלום עם מצרים ועד התפטרותו ב-1982, ימי שלטונו של בגין היו תוססים במיוחד. זוגתו בחרה דווקא לשהות בצלו כיועצת סודית ולהשקיע את זמנה בהתנדבויות, וסגנונה היה בהתאם. "עליזה היתה שברירית למראה, חולת אסטמה שמיעטה לדבר. היא לא היתה יפהפייה, והיו שהתבדחו שהיא כבשה את לבו משום שדמתה לז'בוטינסקי", מצטט בן עמי את הביוגרף גרוזנברג בספרו.
סקירת תמונותיה מגלה כי היא עשתה מאמץ להתלבש היטב דרך שמלות ארוכות (ואפילו שמלות בסגנון אתני מדי פעם), ז'קט ספארי וחליפות חצאית ששולבו כמעט תמיד עם שרשרת תואמת, תיק ובמקרים רבים אפילו כפפות. יחד עם זאת, ניכר בבגדיה חוסר טעם – אשר ביחד עם שיער מאפיר ובלתי מטופח ומשקפיים גסים וחסרי חן, השאיר אותה רחוקה מכללי הסטייל. היא נראתה מבוגרת מ-57 שנותיה, ואולי זו הסיבה שלא הצליחה להשתחרר ממראה הסבתא החביבה. תמונות של בגין מצעירותה, אגב, חושפות אישה אלגנטית המצוידת בגזרה לא רעה ובכובעים רחבי שוליים.
שורה תחתונה: גברת פלפלת של לשכת ראש הממשלה. אפורה וצנועה, שסגנונה נשכח בעליל.
שולמית שמיר
שולמית שמיר היתה בת 53 שנכנס בעלה יצחק שמיר ללשכת ראש הממשלה. למרות שנראתה מבוגרת מגילה, היא אהבה להיראות טוב והיתה ידועה בסגנונה האלגנטי. "היא נהגה להתלבש אצל המעצבת שושנה בן צור", מספרת רז. שמיר, קטנה ואפרורית, לא פחדה להעז עם תלבושות כמו חליפת חצאית ישרה בצבע אדום וז'קט עם כתמי צבע בשילוב חולצת כפתורים שחורה. התוצאה הסופית אולי לא היתה משובחת, אך תאמה את התקופה.
סיפור אהבתם של יצחק ושולמית שמיר נשמע כמו תסריט לסרט הוליוודי רומנטי. היא עלתה לארץ בגיל 17 מבולגריה, וכשוהה בלתי חוקית נכלאה במחנה מזרע ומאוחר יותר בכלא עתלית. כששוחררה הצטרפה ללח"י, ומונתה לקשרית של מפקד הארגון – יצחק שמיר (שכונה "מיכאל"). הם התאהבו ולא נפרדו מאז. כאשת ראש הממשלה היא דאגה מאוד לבעלה ונהגה לארח ולהתארח לפי כל כללי התרבות המערבית. היא לא אהבה להתראיין, אך היתה הרוח החיה בלשכה.
שורה תחתונה: דודה אלגנטית שאהבה להיראות עדכנית, אך היתה רחוקה מלהפוך לאייקון אופנה. זיק של שיק בלבושה בידל אותה בכל זאת מנשים אחרות ברשימה בגילה.
סוניה פרס
"סוניה פרס היתה, ללא ספק, אשת ראש הממשלה המסוגרת והמרוחקת ביותר של מדינת ישראל עד כה. שתיקתה המתמשכת ושמירתה הקיצונית על פרטיותה הפכו לאגדה בפוליטיקה הישראלית", כתב בן עמי בספרו. ואכן, ככל שעברו השנים נעלמה סוניה פרס כמעט לחלוטין מהעין הציבורית ובחרה להתרחק מהתקשורת.
בתמונות מוקדמות יותר של פרס נראית אישה צנועה עם נתוני גוף טובים ואפילו הבלחות לבוש מוצלחות. אך נראה כי ככל שהתרחקה מעין הציבור כך הפך לבושה לפחות חשוב עבורה. בצעירותה נהגה ללבוש שמלות שהידקה עם חגורה במותן, נעלי סירה עם עקב קטן ואביזרים שהותאמו היטב – בעיקר משקפי שמש גדולים. כשהגיעה ללשכה היתה כבר בת 60, ונראתה כסבתא חביבה ללא סגנון מובהק.
שורה תחתונה: פוטנציאל היה, אך גישתה הנחבאת התבטאה גם בלבושה.
שרה נתניהו
אשת ראש הממשלה הדומיננטית ביותר מספקת חומר עסיסי לכתבי רכילות, לחוקרים מדיניים ואפילו לפסיכולוגים. שרה נתניהו הגיעה לבית ראש הממשלה כשהיא בת 38 בלבד, אמא לשני ילדים קטנים ופסיכולוגית במקצועה. אך נתוני הפתיחה המרשימים הללו לא צלחו בכל הנוגע לסגנון לבושה, ולמרות שהיא משתמשת בשירותי סטיילינג של המעצבת מירב יוחנן, המראה הסופי מתאמץ מדי, לא נינוח ומפספס את המטרה. נתניהו אומנם החליפה את מראה "הילרי קלינטון" שהיה אופייני לה בקדנציה הראשונה של בעלה (חליפות ישרות עם ז'קט בעל כתפיים בנויות וקארה בלונדיני חלק), אך היא עדיין לא מצליחה לייצר אמירה אופנתית.
"דוגמה נהדרת לבן אדם שלא משתלב עם שום דבר, כולל הבגדים שלו", אומרת רז. "היא פסיכולוגית, ולכן יש ציפייה שתבין את המשמעות של בגדיה ומה הם אומרים עליה". המראה הסופי של נתניהו הוא תמיד דודתי ומבוגר, בלי טיפת שיק. רבות דובר גם על משקלה המשתנה, גובהה הממוצע וניסיונה לטשטש את שני אלה דרך בגדיה. בספרו של בן עמי הוא מצטט את הדיווח של בן כספית ואילן כפיר על ביקור בני הזוג נתניהו בהולנד ואיטליה בתחילת 1997: "במהלך הביקור נעלם מעילה של שרה נתניהו. אשת ראש הממשלה הקימה קול צעקה, כשהיא זועקת שמדובר במעיל חשוב, בעל ערך סנטימנטלי, ותובעת מעוזריו של ראש הממשלה למצוא אותו לאלתר. המהומה שהתעוררה סביב המעיל הזכירה מאוד תקרית בינלאומית". ציטוט זה מדגים כיצד האופי משתלט גם על הבגדים.
שורה תחתונה: אישיותה גברה על נתוני הפתיחה הטובים, ובמקום אייקון אופנה בהתהוות קיבלנו מראה לחוץ ומבולבל.
נאוה ברק
בניגוד לשרה נתניהו, נאוה ברק מייצגת דמות של אשת ראש ממשלה איכותית. היא משכילה, נינוחה, פעילה למען הקהילה ואהובה על הציבור הרבה יותר מבעלה (לשעבר). בנוסף לכל אלה, ברק מאופיינת במראה אלגנטי ובחוש טעם איכותי התואם את גילה תוך חשיפת כתב יד ייחודי, שהפכו אותה לאחת המתלבשות הטובות ביותר. היא הדוגמה לאשת ראש ממשלה לא צעירה, בת 52 כשנכנס ברק ללשכה, הלבושה בבגדים מוצלחים וכנראה גם ממותגים (של המעצבים מירה צבילינגר ושי שלום).
לרוב לובשת ברק חליפות מכנסיים או חצאיות עם ז'קט עליון מחויט מבד רך וחולצה תואמת. שיערה בתספורת קצרה, והיא מקפידה על שרשרת דקיקה ועגילים קטנים. בערב היא מפתיעה לפעמים בגוונים מטאליים בוהקים, אך תמיד משלבת איתם פריטים חלקים לאיזון המראה. ביום היא עוטה צבעי לבן, בננה, שחור ואפור כמעט נטולי הדפסים, כשהתוצאה הסופית מינימליסטית אך שופעת יוקרה. היא אולי אינה אייקון האופנה שלו ציפינו, אך בהחלט משמשת מודל לחיקוי לבנות גילה.
שורה תחתונה: לא צעירה, אך יודעת שיק מהו. אישיותה החזקה פורצת גם מבגדיה.
עליזה אולמרט
"היא סוגיה מורכבת", אומרת רז. "המראה שלה כאילו אומר – אני קודם כל עליזה אולמרט, ורק אחר כך אשת ראש ממשלה". עליזה אולמרט הגיעה לבית ראש הממשלה בגיל 60 כסבתא לנכדים, אך הביאה עמה ארומה בוהמיינית. אמנית, ציירת, מתנדבת למען הקהילה, דעתנית ומשכילה, אולמרט סירבה לשנות את סגנונה האישי גם כשנכנס בעלה לתפקיד ראש הממשלה.
שיערה קצר, מאפיר ולא צבוע, אך מסודר בתספורת נערית ההולמת את מבנה פניה. ביום תופסים אותה צלמי הפפראצי בבגדים מרושלים – כולל חולצות גבריות לבנות, מכנסיים דהויים וכפכפי אצבע שחורים – אך באירוע רשמי היא בוחרת לרוב בחליפת מכנסיים בשילוב צעיף ושרשרת אוברסייז או פנינים קטנות. אפילו בערב מעדיפה אולמרט שמלות נינוחות, לרוב מפשתן שחור, ומסרבת לחנוט את עצמה בשמלת ערב הדוקה שאינה תואמת את טעמה.
שורה תחתונה: לשכת ראש הממשלה היתה זקוקה למשב רוח אמנותי ובוהמייני. אולמרט אומנם אינה מתלבשת מצוינת שהטביעה את חותמה, אך היא ראויה לכבוד על שמירת סגנונה האישי והייחודי.
