האור בקצה העירייה: הנכס הסודי של בת-ים

הפירמידה ההפוכה וחשופת הבטון המאכלסת את עיריית בת ים נבנתה בין 1960-1963. זהו פרויקט שתיכננו האדריכלים אלדר שרון ואלפרד נוימן, בשיתוף צבי הקר. כשנבנה, עמד הבניין לבדו בלב הדיונות והיה חשוף לקו החוף הבת-ימי.

מאז ועד היום הוא מעורר השתאות בלב רואיו; הבניין כל כך יוצא דופן בצורתו ובפרטיו לעומת הנוף העירוני הישראלי המוכר, ובמיוחד זה המשמים המקיף אותו, שקשה שלא להתייחס אליו כאל פסל, ולא כאל בניין בעל פונקציה עירונית מהמעלה ראשונה.

אחים מפורסמים

כבניין המייצג שני סגנונות תקופתיים בולטים של שנות השישים - הבטון החשוף (ברוט) והפירמידה ההפוכה - יש לו כמה אחים ייחודיים. בין תוצריו של משרד שרון עצמו אפשר למצוא את בניין בנק ישראל בירושלים, ומבנים שונים

כוונות טובות

כבניין שנוצר בלב הדיונה, מתכנניו לא היו צריכים לציית למערך רחובות, חומרים או אלמנטים מקומיים. אולי משום כך היו בו החדשנות, הנועזות והמקוריות הדרושות כדי להפוך לפנינה אדריכלית מקומית ובינלאומית. מצד שני, קשה להאמין שהבניין משרת את מטרתו: המשרדים הצרים מוארים מחלון קפקאי - משולש קטנטן ובודד, ואולם ההתכנסות הפנימי והאמפיתיאטרון החיצוני נותרו מיותמים מאסיפות. אם חוץ הבניין שידר חשיבה מתקדמת, פנים הבניין עודד את עובדיו להישאר בבית.

גורל אכזר

למרות שהביטוי "תוכנית שימור" נמצא איתנו לפחות שני עשורים, בעיריית בת ים לא טרחו לנסח תוכנית שימור מסודרת. בניין העיריה, באופן סמלי, סובל מהזנחה פושעת, שבאה לידי ביטוי בדרכים שונות. הראשונים להיעלם היו האלמנטים הקלים, כמו ארובות הרוח שעל הגג. במקביל, עם השנים הוקמה בסביבה שכונת מגורים מונוטונית, בעוד המרחב המקיף את הבניין עצמו נותר כגן עירוני פתוח. הנוף לים נחסם, וכיום רק יודעי דבר ותושבים מקומיים מגיעים אל האתר.

מה בעתיד

בקרוב יפסיק הבניין למלא את תפקידו המקורי, והעירייה תעבור לבניין חדש, מחופה שיש וזכוכית, שיוקם באזור העסקים המתחדש בלב העיר. תוכניות אמיתיות לבניין המקורי אין, וכרגע לא ברור מה יעלה בגורלו. רוב הסיכויים שבדרך כל בטון, גם הוא יעמוד ריק ובודד במשך שנים, בטרם יוחלט להפוך אותו למוסד תרבותי מקומי כמו תיאטרון/סינמטק/ מוזיאון/בית ספר לאמנויות/גלריה עירונית/מרכז לתרבות עכשווית (מחקו את המיותר).

למה כדאי לחכות קצת לפני שמפציצים

1. כי הוא מעורר בכל רואיו הפתעה והשראה בלתי צפויות.
2. כי זהו מבנה ציבור בעל חללים ציבוריים איכותיים (אם רק היו נמנעים מקירות גבס ועומס של תיקיות נייר).
3. כי בעברית קישוט זה לא רק פשע, זה השטן, והבניין הזה מוכיח את ההיפך.
4. כי כל בניין בבת ים שראוי לשימור - ראוי לשימור. בואו נתחיל את הרשימה מכאן.
   

מה אפשר לעשות בינתיים

1. להתחיל לקיים אסיפות ציבוריות - פוליטיות, חברתיות, תרבותיות - באמפיתיאטרון וברחבה הפנימית.
2. לתת לתלמידי קרקס לטפס על המבנה פעם בשבוע באופן די קבוע.
3. לתת לכריסטו לעטוף את הבניין לאחר שיפונה, ולראות מי מזהה מה זה.
4. להקרין על הבניין סרטוני YouTube של חיות מצחיקות. אומרים שאמנות וחיות קרובות בצורה בלתי מוסברת.
5. ללמד את העובדים בבניין על הנכס האדריכלי הנדיר שהם מאכלסים, ולעשות תוכנית ריאליטי על תהליך פינוי הבניין ושיפוצו.
   

• גילי קרז'בסקי היא מתכננת לתרבות וחברה ב'מפלצות הבטון', צוות חשיבה ופעולה למימוש פוטנציאל של מבני-על מודרניים בשיתוף אדריכלים, יזמי תרבות ונציגי עיריות