כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על מתכון החלות האהוב עלי, אבל החלטתי לחכות למועד המתאים ביותר - אין כמו חלות ביתיות לשבת אחרי שבוע של מצות. מלבד הגעגועים לחמץ, יש עוד סיבה להכין חלות דווקא בשבת שאחרי פסח: בשבת זו יש נהוג להכין חלה בצורת מפתח, כסגולה לפרנסה. טרם מצאתי מקור ברור למנהג הזה, אבל מי אני שאגיד לא להזדמנות לשחק עם האוכל בשם הדת?

 

אצלנו בבית, אישי הוא זה שמכין את החלות (נו ברור, אני קוראת לו "אישי" ולא "בעלי". אנחנו זוג שמועד לפורענות שוויונית). אנחנו אוהבים את היפוך התפקידים הזה: הפרצוף שעושים אנשים שהחמיאו לי באופן אוטומטי ושהובהר להם שאין לי שום קשר לעניין משעשע למדי.

 

יש בהיפוך הזה כבר מן ההרגל. אישי לא עושה את זה כג'סטה בומבסטית וחד-פעמית, שעליה הוא מצפה לקבל תשואות הערכה. הוא לא עושה את זה כדי לכפר על חטא זוגי או כדי לרצות אישה כועסת. הוא פשוט עושה את זה כי זה תפקיד שהוא לקח על עצמו, והוא הופך את התפקיד לשלו. הוא פיתח כבר מיומנות בהכנה, כך שלרוב הבצק מוכן תוך כמה דקות, וכל שנשאר הוא לעצב את החלות ולאפות אותן. בכל פעם הוא מכין את החלות בצורות אחרות, בהתאם לאירועים בחיינו: אורחים שמגיעים, נקודות ציון שצריך לחגוג, פרשת השבוע - מה שמתחשק לו. מדהים מה שהבחור יכול לעשות עם בצק (ועם כמה רמזים לקהל שלא ניחן בכמות הדמיון שיש לו).

 

יש בהיפוך הזה גם מן ההתרסה. קיבלנו במתנה ספר נפלא בשם "לקראת חלה" עם כל מיני מתכונים לחלות, כולל הוראות מפורטות לקליעה, תיאור של מסורות שונות וכו'. אבל מה, הספר כתוב בלשון נקבה. הבחור אוהב להקריא לעצמו את ההוראות תוך כדי ההכנה - "הוסיפי את השמרים... לושי את הבצק..." - כשעל פניו נסוך חיוך אירוני.

יש בהיפוך הזה גם מן ההכרח. מדי פעם אני נאלצת להגיע למשרד בימי שישי, והוא נשאר בבית לטפל בכל הבישולים והסידורים. גבר שמכין את החלה כשהאישה יוצאת לשעות נוספות במשרד עושה אמנם רק צעד קטן וסימבולי, אבל טוב לדעת שצעדינו הראשונים כזוג נעשים מתוך מחשבה ושיתוף ולא רק מתוך ברירת מחדל חברתית. כמי שעובדת בחברה שיש בה רק נשים מעטות - שכולן נמצאות בתחתית ההיררכיה - גם דבר קטן כמו להיות נשואה לגבר תומך שמכין לחם נותן לי תקווה.

 

שמרים טריים או יבשים?

 

אם מעולם לא עבדתם עם שמרים, המתכון הזה הוא מקום טוב להתחיל בו. אין פה כל מיני תת-תערובות ושלבי ביניים מפחידים ומשונים של התפחה. רק מערבבים ולשים מעט את כל המרכיבים, נותנים לתפוח - וזהו, יש בצק לחלות.

 

אפשר למצוא שמרים בשני אזורים בסופר:

1. שמרים טריים גרים במקרר, בדרך כלל קרוב למוצרי החלב, בדמות קובייה או שקיקים, עם או בלי תוספת של שקיק משפר אפייה.

2. שמרים יבשים גרים במדפים של מוצרי האפייה. לרוב הם נחבאים במדפים תחתונים, לא בגובה העיניים.

 

אני לא מבינה גדולה בהבדלים בין סוגים שונים של שמרים. לכל אופה ומחבר ספר בישול יש העדפות משלו, ואני מעולם לא חשתי בהבדל ביניהם בטעם המאפים. לכן, בהיותי בישול בזול, ההעדפה שלי נובעת מטעמי נוחות ומחיר.

 

שמרים יבשים קונים פעם אחת והם מחזיקים במקרר כמה חודשים (אצלנו הם מחזיקים כבר קרוב לשנה). לא צריך לקנות שמרים במיוחד ותמיד יש בבית, כך שהם הרבה יותר נוחים לשימוש למי שאופה דרך קבע.

 

נוסף על כך, שימו לב להפרש המחירים הקולוסלי - שקיק או קובייה של שמרים טריים מהמקרר עולים בסביבות 4 שקלים (יותר אם מצורף משפר אפייה). 500 גרם שמרים יבשים עולים כ-16 שקל, ואפשר גם למצוא בפחות. כשאופים עם שמרים יבשים צריך להשתמש בכמות קטנה יותר מזו שמשתמשים בה כשעובדים עם שמרים טריים. לדוגמה, במתכון שעושה שימוש בשקיק של 50 גרם שמרים טריים יש להשתמש רק ב-25-17 גרם שמרים יבשים. כלומר, שקית של 500 גרם שמרים יבשים, שמחירה כ-16 שקל, שוות ערך ל-20 שקיקי שמרים שמחירם כ-80 שקל (!). אפילו אם אתם לא כאלה משתמשי שמרים (שמרנים?) נלהבים, אם אתם מתכוונים לקנות יותר מארבע קוביות או שקיקי שמרים טריים בשנה הקרובה, עדיף לכם להשקיע בשמרים יבשים. גם אם תזרקו את כל היתר לזבל, עדיין חסכתם כמה שקלים.

 

עם זאת, אם אתם לא מאמינים לי לגבי נוחות ומוצלחות השמרים היבשים, או סתם לא חושבים שתתעסקו עם בצק שמרים יותר מפעם-פעמיים, אל תקנו שקית של 500 גרם שמרים יבשים. זה רק חסכוני אם אתם מתכוונים להשתמש בזה - ובכלל, לא צריך להקשיב לכל הגחמות של עדת כותבי האוכל באינטרנט.

 

לסיכום, טיפ מס' 14: אם אתם אופים עם שמרים, אפילו רק פעם בחודש-חודשיים, זול ונוח יותר לקנות חבילה גדולה של שמרים יבשים מאשר לקנות קוביות או שקיקים של שמרים טריים. וואו. מלא זמן כבר לא היה פה טיפ (רשומות קודמות עם טיפים תמצאו כאן).

 

יאללה, דיברתי מספיק. עכשיו למתכון, שמגיע בצירוף הערותיו של אישי היקר. במתכון המקורי יש זיגוג של סירופ סוכר, אבל אנחנו מוותרים עליו כי אין לנו כוח. באופן כללי, מוטיב ה"אין לנו כוח" חוזר כמה פעמים במתכון הזה. לכן אנחנו כל כך אוהבים אותו.

 

חלת שבת מתוקה

 

מבוסס על: מתכון מתוך הספר "לקראת חלה" בהוצאת "ראשית", עם שינויים קלים של אישי

כמות: 3 חלות גדולות

עלות: כ-7 שקלים

 

מרכיבים

  • 1 ק"ג קמח לבן
  • 1 כף מלח
  • 2 כפות שמרים יבשים
  • בין 3/4 ל-1 כוס סוכר, לפי טעמכם (אישי משתמש בכמעט כוס)
  • 2 כוסות מים חמימים (אישי משתמש במעט פחות)
  • 1 ביצה
  • 1/3 כוס שמן

 

 

אופציונלי

  • ביצה טרופה למריחה
  • שומשום לפיזור

 

 

אופן ההכנה

  1. מערבבים את הקמח והמלח בקערה גדולה.
  2. מוסיפים את יתר המרכיבים ולשים כחמש דקות (אפשר ללוש על משטח נקי ומקומח, או בתוך הקערה אם היא גדולה מספיק). אם התערובת דביקה מדי ולא נוחה ללישה אפשר להוסיף עוד קצת קמח. הבצק המתקבל אמור להיות רך וחלק, אבל נוח לעבודה.
  3. מחזירים את הבצק לקערה, מכסים בניילון נצמד או במגבת ומניחים במקום חמים להתפחה עד שהבצק מכפיל את נפחו. זה לוקח כשעה (לא נורא אם עובר קצת יותר זמן. רק אל תשאירו אותו בחוץ כל היום). לחלופין, אפשר להעביר את הקערה למקרר להתפחה במשך הלילה/יום עבודה.
  4. כשאתם מוכנים לעבוד עם הבצק, לשים אותו מספר דקות (אנחנו לרוב מתעלמים באלגנטיות מהשלב הזה) וקולעים את החלות או יוצרים מהן צורות אחרות. מומלץ ליצור את הצורות כבר בתוך התבנית, במיוחד אם מדובר בצורות מורכבות - די קשה להעביר שחזור מדויק של מגדל אייפל בבצק חלה לתבנית בלי להרוס את העיצוב.
  5. אם אתם מפרישים חלה, עשו זאת לפני יצירת הצורות.
  6. מורחים בביצה טרופה ומפזרים שומשום אם רוצים. מניחים את התבניות במקום חמים לתפיחה נוספת במשך כשעה, עד שהבצק מכפיל את נפחו (גם מהשלב הזה אנחנו מתעלמים לפעמים. ההתפחה השנייה הופכת את החלות ליותר אווריריות, אבל מכיוון שאנחנו לא לשים את הבצק לפני הקליעה, האוויר של ההתפחה הראשונה לא יוצא ממנו, כך שההתפחה השנייה היא לא ממש הכרחית. החלות יתפחו גם בתנור).
  7. אופים את החלות בתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות) עד שהחלות משחימות מעט. קשה לתת זמנים מדויקים כי זה תלוי בגודל החלות ובתנור. לנו לוקח בין 10 דקות לחלות קטנות לחצי שעה לחלות גדולות יותר.