החזון שמכתיב פארק צמרת לת"א: בקרוב נגור בעננים

הלובי ומועדון החברים במגדלי YOO, על עיצובם המופרז עד כדי יופי סוריאליסטי, הם קליפת אגוז ענקית. קליפת אגוז של תעתועי קנה-המידה ש"פארק צמרת" מציב לדייריו, למבקריו ולעיר. פארק צמרת הוא קנה המידה הבא של תל אביב, אולי של ישראל בכלל, עם חוקי בנייה שונים בתכלית מהמציאות התכנונית בישראל.

תל אביב ההיסטורית וגם המאוחרת, זו שנמצאת מעבר לדרך נמיר, התפתחה במגרשים קטנים בני חצי דונם (בהתאם לתוכנית גדס ההיסטורית, משנת 1927). צמיחה לגובה אמיתי, למגורים או לעסקים, נמנעה ממנה בדרך כלל, ולאורך כל המאה שעברה התאפשרה בנייה גבוהה רק במגרשים גדולים - אם בעקבות הריסתו של מתחם נמוך, ואם במגרשים שאוחדו לחלקה אחת גדולה ואז קיבלו בה זכויות בנייה מוגדלות. לעומת זאת, פארק צמרת אינו מקבץ של חלקות, מגרש גדול או אפילו "מתחם" (כמו מגדלי אקירוב, למשל); הוא בלוק שלם ונרחב.

החזונות המודרניסטיים התממשו

שכונת היוקרה החדשה של תל אביב היא ההתגלמות הקרובה ביותר לחזונות המודרניסטיים מראשית המאה שעברה. אלה דיברו על מגדלי דירות גבוהים מאוד הנטועים בפארק רחב ידיים, תוך הפרדה מירבית בין נתיבי הליכה ואזורי פנאי וירק לבין כבישים ועם חיבור מהיר לעורקי תחבורה עירוניים וארציים. בכמאה וארבעים הדונמים של השכונה, הממוקמת מאחורי קירות אקוסטיים בגובה חמישה מטרים בין נתיבי איילון ודרך נמיר, בשטח שבין הרחובות ארלוזורוב וז'בוטינסקי, מרוכזות כ-1,500 דירות בגדלים שונים.

לכשתושלם, תאכלס השכונה תריסר מגדלי דירות בגובה ממוצע של כ-120 מטר (הבניין הגבוה בשכונה נמוך יותר מהמגדל הנמוך של מגדלי עזריאלי, לשם השוואה), ובשטחים הנרחבים שביניהם (ה"פארק" שבין בנייני ה"צמרת") החלו כבר לטעת מדשאות וגנים, שמוקדם עדיין לאמוד את תפקודם. לאחרונה נפתח בשכונה מרכז מסחרי המתהדר בתואר "קניון הבוטיק הראשון בארץ" ובו 50 חנויות קטנות ברובן, מסעדות, משרדים וחניון תת-קרקעי. שירותי קהילה, בריאות או חינוך לא נכללים בתוכנית הפארק.

התוכנית לפיתוח העיר תל -אביב משנת 1938, שקבעה בין היתר את תוואי הכיכר העגולה שעשור לאחר מכן הוכרזה ככיכר המדינה,

לא התייחסה לשטחים החקלאיים של הכפר הערבי ג'מוסין ממזרח לכיכר על גדות נחל מוצררה. לאחר 1948 הוקמו על שטחי הכפר השכונות גבעת עמל ושיכון בבלי. רק בשנות ה-70 של המאה שעברה, עם הפיכת הנחל ל'נתיבי איילון', החלו להירקם תוכניות לרצועת הקרקע הזו, שערכיה הנדל"ניים והאורבניים נסקו.

תוכנית "מרכז 2000", שנהגתה בימי ראש העירייה יהושע רבינוביץ', שירטטה מרכז עסקים ראשי משולב בתחנת רכבת ומסוף תחבורה ציבורית מרחוב ארלוזורוב צפונה עד רחוב זבוטינסקי, לאורך האיילון, בשטח שרובו היה ממשלתי. תוכנית זו מקודמת כיום על ידי משרד האדריכלים מנספלד-קהת, ומקבעת באופן ברור את נדידת מרכז העסקים הראשי של תל אביב מאזור מנשיה בשנות השישים, דרך שדרות רוטשילד ולב העיר בשנות השמונים, מזרחה לכיוון האיילון.

המגדל, הקניון והחניון. תרכובת החיים בפארק צמרת (צילום: איתי סיקולסקי)

אזור מגורי העלית באיילון סיטי

פארק צמרת אינו המרכז החדש של תל אביב, אבל הוא נקודה מרכזית ב"איילון סיטי", העיר הליניארית הלא-רשמית והלא-מוניציפלית הנמתחת מראשון לציון ועד הרצליה; הוא אזור מגורי העלית שלה. עורקי התנועה הראשיים והסואנים הסמוכים, שבמציאות הישראלית נשקפים מהם תמיד שכונות שוליים מנוחשלות, הפכו כעת - בעזרת שיווק נוצץ, זיגוג משולש וקירות-ענק אקוסטיים - לאחד מהיתרונות המובלטים של ה"פארק". 

במאמר שניבא את התהוותה של עיר האיילון לפני יותר מעשור כתב שרון רוטברד, כי כל מה שצריך בשביל העיר הזו הוא שלוש מכונות: מכונית, מעלית ומזגן. דיירת באחת הדירות במגדלים, בוגרת יפו, לב העיר, רמת אביב והצפון הישן, מתוודה שהמגורים בשכונה שינו מהיסוד את התפיסה שלה לגבי העיר, והיא חווה אותה כעת לצפונה ולדרומה באופן בלעדי דרך נתיבי איילון. נסיעה למוזיאון העיצוב בחולון, למשל, או לקניון רמת אביב, מתנהלת ללא מגע רחוב: מהבית אל מעלית, אל חניון, אל איילון, אל חניון, אל היעד ומשם במסלול הפוך חזרה הביתה. היא אינה מתארת את החוויה הזו כמנוכרת אלא דווקא כעניינית, פרטית ויעילה, "משהו בסגנון פלזנטוויל". מגע מנומס, גם אם מלאכותי, עם אנשים, טבע ואוויר, היא חווה בדרך אל המספרה או חנות היין בקניון G.

הקניון והגג נפתח. רחוק מלהיות פארק מזמין (צילום: איתי סיקולסקי)

אפשר לחלוק על עיצוב כזה או אחר של המגדלים, על עיצוב הנוף שביניהם שרחוק עדיין מלהיות פארק מזמין, על כך שלמרות שמדובר בשכונת מגדלים אין בעיצוב של רובם טמירות מגדלית, ולמרחוק הם מתקבצים למראה מבצרי מאיים. ככזה, פארק צמרת הוא ה"שיכון לדוגמה" בן-זמננו, מעבדה של מגמות המגורים בישראל בתנאי השוק הבעייתיים של הקפיטליזם החדש. פארק צמרת הוא התגלמות המצב האנושי-החברתי הסופר-מודרני: הוא לא מנסה ליצור מקום, כיכר, התרחשות עירונית מסורתית או דופן רחוב.

בהיפוך ממגמת המיגדול המואצת בלב תל -אביב מעל קנה המידה ההיסטורי הנמוך שלה, אפשר להשתעשע בנבואה שיום אחד, כשפארק צמרת יזדקן, יינטש ויוזנח, תוצע בין מגדליו בנייה נמוכה, מרקמית, מסורתית, שתחזיר אליו את הרחוב ותנסה לחקות את מודל לב העיר, שמחבר כיום בהצלחה שימור עם פיתוח. עד אז, פארק צמרת כאן בשביל להישאר. חלום הבלהות של ג'יין ג'ייקובס ושל מירי פסקל הוא כרגע העתיד הנראה לעין של העירוניות הישראלית.