הדפסה
לכתבה באתר
לפני כשנתיים התפרסם בארצות הברית מחקר שבדק אם פמיניזם טוב למערכות יחסים רומנטיות (הטרוסקסואליות, כמובן.( במחקר התברר כי גברים שנשואים לפמיניסטיות מדווחים על מערכת יחסים יציבה יותר ועל סיפוק מיני גבוה יותר, מאשר גברים שנשואים לנשים לא־פמיניסטיות.
מרב שרון, מטפלת מינית ומנהלת פורום סקס באתר "בי.או.קי": "אני לא חושבת שאפשר להקיש אוטומטית שאישה פמיניסטית בהכרח תהיה מחוברת יותר למיניות שלה. אבל אני כן מאמינה שבזוגיות שוויונית, לשני הצדדים יכול להיות טוב בסקס. כי האישה צריכה לדאוג לעצמה, הגבר צריך לדאוג לעצמו, ובין השאר הם יודעים שצריך לדבר על זה."
אז הנה ארבעה דברים שהפמיניזם עשה בשביל חיי המין שלנו, הנשים:
1. הפמיניזם שיחרר את האורגזמה הנשית
הסקס שעשו סבותינו היה, כנראה, שונה מאוד מזה שלנו. פעם חלוקת התפקידים במיטה הייתה ברורה: האישה פסיבית, הגבר אקטיבי. צרפו לזה את העובדה שרוב הנשים הגיעו למיטת הכלולות בלי שום ניסיון מיני, ותקבלו משוואה שבה האורגזמה הנשית היא הנעלם המרכזי.
ד"ר רבקה נרדי, מטפלת אישית וזוגית ומחברת הספר "נשים חסרות מנוח": "עד המהפכה המינית והפמיניסטית, חלק גדול מהנשים לא ידעו מה זו אורגזמה בכלל. הן היו פסיביות מאוד, ונזהרו מלהראות הנאות מיניות גדולות. נשים היו פחות מנוסות ולרוב לא היה להן למה להשוות, אז רוב הגברים לא התאמצו להיות מאהבים טובים. אבל כשנשים התחילו להגיד מה הן רוצות, גברים הבינו שהם צריכים לספק את האישה. כמובן שזה גם יצר בהלה אצל הגברים, כי זה עורר אצלם פחד שאם הם צריכים לספק אישה והם לא עושים את זה כמו שצריך, אז הם לא 'גברים'".
מרשה אלנטק, פסיכותרפיסטית ומטפלת מינית: "לא להטיל את האחריות לאורגזמה שלך עליו – זה רעיון פמיניסטי שהוא דווקא טוב לגברים, כי הוא מוריד מהם את הלחץ. נשים היום יכולות לפעול, ולא חייבות להיות תמיד רק האובייקט המיני, שזה מה שחינכו אותנו להיות. נשים יכולות להרשות לעצמן להיות הרבה יותר אותנטיות במיטה, במיוחד לגבי האורגזמה שלהן והדרך שבה הן גומרות."
שרון אורשלימי, ,25 מחנכת לשוויון מגדרי: "כפמיניסטית אני עושה מאמץ להכיר את הגוף שלי, לראות איך איבר המין שלי נראה ומה עושה לי טוב. אני יודעת מה נעים לי מעצמי, לא ממגע של גבר. גם על הנושא של אמצעי מניעה אני לוקחת אחריות."
הדס גיטה קיפרמן, ,24 סטודנטית ופמיניסטית: "אני לא תופסת את עצמי כביצית ענקית ופאסיבית שממתינה לגאולה, אלא מרשה לעצמי לפלרטט עם הגבולות שלי. הפמיניזם הוא גם החיפוש המתמיד אחרי הסכס (כמו שכתבה יונה וולך) האחר – שבשבילי הוא סקס שמכונן הלכה למעשה עקרונות שאני מאמינה בהם, כמו למשל הפיכת השוויוניות לארוטית".
2. הפמיניזם עוזר לנו לחבב את הגוף שלנו
בעידן שבו אנחנו מוצפים בתמונות של דוגמניות רזות, חלקות ומושלמות, הפמיניזם הוא אחד הקולות הבודדים הקוראים לכל הנשים לאהוב את עצמן כפי שהן. ולמי שחושבת שדוגמניות נהנות יותר במיטה – שתחשוב שוב: "דווקא נשים שלא עסוקות כל כך בדימוי הגוף שלהן, יודעות ליהנות ממין," אומרת ד"ר נרדי. "כי מה זה ליהנות ממין? זה כשאת נותנת לעצמך להיסחף."
שני דגן, ,26 רווקה, סטודנטית ופעילה ב"אל"ה" (ארגון של סטודנטיות פמיניסטיות): "כשהייתי נערה, היה לי קשה עם החשיפה של הגוף שלי במצבים אינטימיים. הייתי מודעת מאוד לעצמי, דאגתי כל הזמן להכניס את הבטן, כדי להיראות טוב יותר. היה לי יותר חשוב להיראות טוב, לזוז בצורה מחמיאה, מאשר ליהנות. ככול שהתבגרתי ופיתחתי מודעות פמיניסטית, שחררתי את המקום הזה. יופי ודימוי גוף זה עניין דינאמי, שאפשר להשפיע עליו ולשנות אותו. זה משחרר מאוד כשלא אכפת לך בדיוק איך הבטן שלך נראית כשאת עם מישהו. היום נוח לי יותר עם הגוף שלי גם עם בני זוג מזדמנים, וזה גורם לי ליהנות יותר. 'מיתוס היופי' של נעמי וולף הוא הספר שפקח לי את העיניים, במובן הזה."
מרשה אלנטק: "פמיניסטית בשבילי היא אישה שהעזה לעשות הערכה מחדש של הסטאטוס הנשי בחברה שלנו, גם בתחום המיני וביחסה לגוף שלה. היא יכולה ללמוד לא להיכנע לתכתיבי היופי של החברה ולאיך שהחברה דורשת מהגוף שלה להיראות. במקום זה היא גאה במה שיש לה. אז מה אם השדיים שלה לא נראים כמו של שפנפנת פלייבוי."
כשם שלומדים לקבל ולאהוב את הגוף, צריך ללמוד לאהוב גם את איבר המין שלנו. אלנטק: "נשים תמיד שומעות וחושבות שאיבר המין שלהן מגעיל ומריח לא טוב, מין חור שחור שלא מסתכלים או מדברים עליו. כפמיניסטית את יכולה ללמוד להכיר את איבר המין שלך ולחשוב שהוא יפה, מה שיכול לעזור מאוד לתחושת השחרור שלך במיטה.
3. הפמיניזם לימד אותנו להגיד "לא"
נשים רבות עדיין מתביישות להגיד מה הן באמת רוצות במיטה – וגם מה הן לא רוצות. כשהגבר עושה משהו שלא ממש נעים להן, יש נשים ש"ינשכו שפתיים" ויחכו שזה יעבור. אישה פמיניסטית לא תניח לעצמה לסבול במיטה.
אורשלימי: "עד שהתחלתי לקיים יחסי מין עם חדירה נהניתי מאוד ממין, ומכל הגילויים המיניים שגיל ההתבגרות הביא איתו. בצבא התחלתי לקיים יחסי מין מלאים, ואז הכול התחרבש. סבלתי מכאבים בחדירה, וחשבתי שזה לא בסדר שאני לא נהנית מזה. קיימתי יחסי מין עם כאבים במשך שנתיים, עד שהחלטתי, בשנה הראשונה של האוניברסיטה, להפסיק עם החדירה עד שאני מטפלת בכאבים. גיליתי שכאבים זה דבר שכיח מאוד אצל נשים, וכעסתי. שאלתי למה שיקרו לי כל החיים ומכרו לי את הרעיון שחדירה אמור להיות דבר כל כך טוב. הפמיניזם התקשר לי אוטומטית למקום של הכאבים, כי הבנתי את קשר השתיקה סביב המין. ואז נכנסתי לכל העניין של למה יחסי מין מוגדרים כחדירה, ולא כדברים אחרים.
"התחלתי לעסוק בזה ולדבר עם נשים אחרות על הנושא וראיתי שהרבה נשים לא נהנות מחדירה, ועושות את זה בכל זאת. אני מקשרת את זה שלמדתי להגיד לבן הזוג מה טוב לי ומה לא נעים לי במיטה למודעות הפמיניסטית שפיתחתי בשנות הלימודים שלי באוניברסיטה. היום כבר אין לי כאבים, ובכל זאת אני מעדיפה בלי חדירה. אני מודה שלא תמיד אני עומדת על שלי, אבל אני משתדלת".
4. הפמיניזם לימד אותנו שאנחנו לא רק אובייקט
א,' רווק תל אביבי: "מה שאני הכי אוהב בפמיניסטיות זה שמהות חייהן זה לא להיות רק יפה. פמיניסטיות לא מתעסקות בלהיות סופר מודל, אז הן עושות סקס עם ביטחון."
קיפרמן: "אני חושבת שהיום, במיוחד בעידן של תרבות הפורנוגרפיה (גם בלי לצרוך אותה ישירות) נורא קשה להיות במיטה בלי לשכפל איזו פנטזיה גברית. האתגר שלי הוא להיות קשובה לעצמי – מה אני רוצה, ולא מה 'קול' לעשות. בשיחות עם הרבה נשים על הנושא שמתי לב שמשום שהאישה היא האובייקט המיני, אז גם הגבר שוכב איתנו וגם אנחנו שוכבות עם עצמנו – אנחנו רואות אותנו בעיניים שלהם, כאובייקט מיני וסקסי. מבחינתי, אני מנסה לצמצם את הראייה הזאת וליהנות יותר מהשיתופיות וההדדיות של האקט. בנוסף, נתקלתי בגברים שחושבים שהאורגזמה הנשית היא צ'ופר שהם יכולים להחליט אם לתת או לא. גם זה נובע מהתפיסה שהאישה היא אובייקט. לכן אני חושבת שזה לגיטימי לבקש, להגיד מה נעים לי ולהתייחס לצרכים שלי כחלק בלתי נפרד מהאקט."
