הדפסה
לכתבה באתר
בספרד של שנת 2011 המשבר הכלכלי הוא הרבה מעבר לשיחת היום. הוא ישות לאומית, נוכחות מתמדת, שמכתיבה התנהלות ומחזירה לאופנה את הצניעות והענווה. האבטלה מחריפה, האזרחים נלחמים להחזיק את הראש מעל המים. נדמה כי בימים כאלה פרויקטים אדריכליים גרנדיוזיים לא באים בחשבון, אבל שני פרויקטים נוצצים ברחבי המדינה הצליחו להגיע החודש אל קו הסיום.
על גג השמשייה מתפתל שביל
אדריכלות היא מקצוע איטי: חולפות שנים מרגע שרעיון נהגה ועד שהוא הופך למבנה. זה הדין עם פרויקט "מטרופול פראסול" בסביליה, שיצא לדרך ב-2004, כשאיש לא דמיין שהמציאות שבתוכה הוא יושלם תהיה קצת פחות אמידה. חרף זאת, ב-27 במארס הושק הפרויקט, המכונה שמשייה (משמעות השם בספרדית).
המבנה, המתנשא לגובה 30 מטר, נראה כענן עם מרקם של ופל. הוא נועד לעודד פעילות חברתית בכיכר העיר המרכזית, פלאסה דה לה אנקרנסיון. הכיכר שימשה במשך שנים כמגרש חניה (נשמע מוכר?), ובזכות הפראסול הפכה לרחבה עירונית מרובת שימושים: שוק, מוזיאון, חלל הופעות, חנויות ואפילו שטח ארכיאולוגי מהתקופה הרומית, שהתגלה במקרה. על גג השמשייה מתפתל שביל נחשי שמספק נוף לעיר הימי ביניימית ולצידו מסעדה.
האדריכל הברלינאי יורגן מאייר עומד מאחורי הפראסול, וקל להבחין שהוא התחיל את דרכו כאמן, ורק אחר כך השלים תואר באדריכלות. השמשייה יצירתית למדי ומחברת באופן אמנותי בין הגוף האנושי לחלל. מאייר, שעובד בשיטות דיגיטליות, מתפאר בכך שהבניינים בתכנונו תמיד מכילים אלמנטים מורכבים, שלעולם אינם חוזרים על עצמם. גם בפראסול אין שני מרכיבים זהים.
אבל לא רק אמנות גלומה בפראסול, אלא גם אתגר הנדסי. על מנת להימנע ממגע עם ההריסות הרומיות, העמודים שתומכים בגג יכלו לגעת בקרקע רק במקומות מסוימים. מהאתגר הזה נולדה צורתו המעניינת של הפרויקט. ועוד עובדה מעט מפחידה: התמיכה של המבנה מבוססת על קורות פלדה, המחוברות אליו בדבק. כך שזהו לא רק מבנה העץ הגדול בעולם, אלא גם ככל הנראה המבנה הגדול ביותר בעולם שמוחזק באמצעות דבק.
גלים על פני הקרקע
פרויקט אדריכלי נוסף שהושלם בספרד הוא עיר התרבות של מחוז גליסיה, שבצפון-מערב המדינה. על גבעה קטנה בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, שהיא עיר מורשת של אונסק"ו ויעד חשוב של צליינים נוצרים מאז ימי הביניים, הוקם מרכז תרבות נרחב שישרת את כל המחוז.
גם הפרויקט המהודר הזה התחיל במציאות שונה מזו שבה הוא הסתיים: ב-1999 יזמה מועצת המחוז תחרות אדריכלים למען עיר התרבות, שמטרתה להנציח את עושר התרבות המקומי (גליסיה היא חבל אוטונומי בספרד שההתיישבות בו עתיקת-יומין; אזרחי החבל דוברים שפה הדומה יותר לפורטוגזית, והאזור ידע מאבקים פוליטיים ותרבותיים עזים במאה שעברה). האדריכל האמריקאי פיטר אייזנמן, המוכר בין השאר בזכות אנדרטת השואה העצומה שתכנן בברלין (אותן 2,711 מצבות בטון בלב העיר), זכה בתחרות. מולו התמודדו שמות גדולים כמו רם קולהאס, ז'אן נובל, דניאל ליבסקינד ועוד.
הצעתו של אייזנמן לסנטיאגו דה קומפוסטלה כללה שישה מבנים עבור השימושים השונים שנדרשו למקום - מוזיאון היסטורי, מרכז טכנולוגי, אולם מוזיקה, ספרייה, ארכיון ובניין ראשי. המבנים שלו יוצרים שטח ייחודי, מעין גלים המתרוממים מן הקרקע וממשיכים את קווי המתאר של הגבעה. חזית המבנים מורכבת מאבן וזכוכית, שבנויה מכאלף חלונות בצורות שונות. בין הבניינים משתרגים שבילים, שנפתחים לכדי כיכר ציבורית גדולה.
העבודות בשטח החלו בשנת 2000, ומאז תחילת השנה נפתחו לציבור חמישה מבנים מתוך השישה. בדומה לפראסול, גם עיר התרבות מבקשת להיות אייקון - תופעה מרעננת, מתריסה אפילו, בתקופה שבה חיסכון היא מילת המפתח.
