הפירמידות במצרים נבנו, כך מספרת ההגדה, על ידי עבדים בני ישראל. צאצאיהם, אדריכלים ומתכננים ישראליים למהדרין, שאבו השראה ממבני הענק הללו - היחידים מבין שבעת פלאי תבל שנותרו עומדים על כנם - והעתיקו את חלקם לבניינים ציבוריים ברחבי הארץ.

 

מבחינה הנדסית, הפירמידה היא מבנה בעל בסיס וקודקוד. מבחינה סמלית, היא מתקשרת לרוב לתרבויות ואימפריות שהיו ואינן, אך הותירו מאחוריהן ארכיטקטורה עשירה המעידה על הישגים מרשימים. לכן לא מפתיע, שאצלנו צצו הפירמידות רק אחרי 1967, כאשר ממדינה קטנה וצרה הפכה ישראל לאימפריה של ממש.

 

השאיפות האימפריאליות חילחלו גם לתחום העיצוב והאדריכלות, ושאיפות כמוסות החלו לתת את ביטויין במבנים ופסלים סביבתיים. כך קיבלנו בסוף שנות השישים ותחילת השבעים את האנדרטה של תומרקין בכיכר רבין, את בית יד לבנים של רזניק בירושלים, את מוזיאון יד מרדכי של אריה ואלדר שרון בקיבוץ יד מרדכי ואת בית הכנסת בבאר שבע של נחום זולוטוב. אך גם בעשורים הבאים המשיכה הפירמידה להשתלב במרחב: אילן פיבקו שילב שתי פירמידות בהצעה לבית מלון באילת שלא נבנה, דני קרוון הנחית אחת בפסלו "כיכר לבנה" בתל אביב וחיים דותן הקים פירמידה אדירה במרכז אילת.

 

להבדיל מהפירמידות המצריות, ששימשו כקברי מלכים, הפירמידות שבישראל נועדו לשרת מטרות שונות לגמרי: בית קולנוע עם בובות שעווה, מוזיאון לשואה, מוזיאון לאמנות, בית משפט, בית כנסת ועוד. בואו למסע מאילת שבדרום ועד מושב אלקוש שבצפון בעקבות הפירמידות הישראליות, שכל אחת מהן שונה מאחותה, אך לכולן ייעוד מפתיע:

 

  • בית הכנסת המרכזי של התאחדות עולי בבל ע"ש אליהו חלאסצ'י, באר שבע, אדריכל: נחום זולוטוב (1971).

אחד מבתי הכנסת המיוחדים ביותר בישראל שוכן בבאר שבע. האדריכל ביקש אמנם להתייחס למבנה של אוהל במדבר או אוהל מועד, אך קשה שלא לראות בו פירמידה. הבניין, שמתנשא לגובה 18 מטרים, משמש את בני העדה העירקית ומייצג את הסגנון הברוטליסטי - סגנון בנייה ששלט בישראל בעשורים הראשונים לקיומה, ומבוסס על חשיפת חומרי הבניה במצבם הגולמי. בשל קשיי מימון התעכבה הקמת הבניין כמעט עשור, והוא נחנך רק ב-1980.

 

  • איימקס, אילת, אדריכל: חיים דותן (2004).

אחת האטרקציות המוכרות ביותר באילת היא האיימקס, בית קולנוע שפועל כבר כמה שנים במרכז העיר ושוכן בבניין בצורת פירמידת פח כחולה. חוץ מהקרנת סרטים בטכניקת תלת מימד על גבי מסך בגובה שמונה מטרים, כולל המקום גם מוזיאון שעווה ובו 152 בובות. למרות עבודת התחזוקה והתפעול המשמעותית שהמבנה דורש (הפח מתמחם מהשמש האילתית ומחייב שימוש במערכות מיזוג רבות) - בעליו מגנים עליו בטענה כי יופיו טמון בייחודו.

 

  • אנדרטה לשואה ולתקומה, כיכר רבין, תל אביב, מתכנן: יגאל תומרקין (1975).

את הפירמידה ההפוכה של יגאל תומרקין קשה לפספס. הפסל זוכה פרס ישראל ביקש להזכיר למבקרים בכיכר הכי מפורסמת בישראל, שאימפריות סופן ליפול, כל פירמידה סופה להתהפך - ומי שניצב בראשה ימצא עצמו בתחתיתה. פירמידת המתכת והזכוכית הזו היתה שנויה במחלוקת מאז ומתמיד, אך היא עדיין ניצבת במקומה ואף שופצה לאחרונה באופן יסודי.

 

פירמידת הזכוכית הניצבת מעל לרחבת הכניסה לבניין מוזיאון אשדוד מתכתבת עם פירמידת הזכוכית העצומה שהציב האדריכל איי.אם. פיי בכניסה ללובר בפריז. המבנה באשדוד, אחת העבודות האחרונות של האדריכל משה לופנפלד, שהלם לעולמו לפני חודשים ספורים, אמנם מרשים, אבל מעמיד אתגרים יומיומיים בפני צוות המוזיאון. "אפקט החממה שיוצרת הפירמידה מקשה על תפקוד המוזיאון", מסביר האוצר יובל ביטון, ומוסיף: "דווקא במוזיאון, בו כל כך חשוב לשמור על טמפרטורה מבוקרת, הציבו פירמידת זכוכית. למרות שהזכוכיות הוחלפו כבר פעמיים ובוצע שינוי בחלוקה הפנימית במוזיאון - אנחנו עדיין בבעיה".

 

  • מצבת קבר בני יסון, שכונת רחביה ירושלים, אדריכל: לא ידוע (מאה ראשונה-שניה לפנה"ס).

ברחוב אלפסי 10, בלב שכונת רחביה הוותיקה והיפה, ניצבת מצבת קבר קדומה מימי בית שני, החצובה בסלע הגיר. המצבה, שהתגלתה במקרה ב-1956, עברה תהליך שימור והפכה לאתר תיירות פתוח לציבור, ובעתיד תשתלב בגן ארכיאולוגי פתוח. בתקופות קדומות נהוג היה להציב פירמידה בראש מצבת הקבר, ודוגמאות לכך ניתן למצוא במצבות נוספות מאותה התקופה, כמו אלו שבעמק קדרון שממזרח לעיר העתיקה.

 

  • כיכר לבנה, תל אביב, מתכנן: דני קרוון (1989).

הפסל זוכה פרס ישראל דני קרוון יצר בסוף שנות התשעים מחווה פיסולית למייסדי העיר תל אביב, בה גדל ונולד. קרוון, שזכה לפרסום עולמי הודות לאנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע, חזר ויצר עבודה ברוח דומה בתל אביב, ולכל חלק בפסל הסביבתי הזה ישנה משמעות סמלית; הפירמידה מדמה את האוהלים שבהם התגוררו בוניה החלוצים של תל אביב בשנותיה הראשונות. "כיכר לבנה" נחשב לאחד מהפסלים הסביבתיים המוצלחים בישראל ומהווה חלק בלתי נפרד מגן וולפסון, השוכן במזרח העיר.

 

  • בית יד לבנים ירושלים, אדריכל: דוד רזניק (1978).

האדריכל הירושלמי זוכה פרס ישראל דוד רזניק הטביע את חותמו על הבירה. בשולי גן סאקר ניצב בית החייל, אותו תיכנן באמצע שנות השישים, ומייצג אדריכלות פשוטה וצנועה. שנים ספורות לאחר מלחמת ששת הימים הוקם לצידו בית יד לבנים, אף הוא בתכנון רזניק, אולם את מקום הקווים הישרים והנקיים תפסו פירמידות אבן ואלומיניום מוזהב. בניגוד גמור למדשאות הירוקות והפתוחות שסביב, הפירמידות של רזניק ניצבות כמבנה אטום ולא מזמין, המייצג היטב את השינויים שעברו על ירושלים בזמן כה קצר.

 

  • בית המשפט העליון, ירושלים, אדריכלים: רם כרמי ועדה כרמי-מלמד (1992).

מבנה נוסף הממוקם בשולי גן סאקר הוא בניין בית המשפט העליון, שזיכה את מתכנניו בפרס ישראל. גם כאן מייצגת הפירמידה, המסוככת על הספריה המשפטית, את התהליכים והשינויים שעברו על בירת ישראל. כרמי מספר שהכוונה היתה לפאר את החוק באמצעות התייחסות אל העבר ואל הזכרון. "אנחנו לא יותר מעוברי אורח, טיילים מזדמנים בהיסטוריה, החיים בידיעה שמימד הזמן האישי מצטבר ומצטרף לדבר מה גדול מאיתנו", הסביר בשפתו הציורית, "ואת ההרגשה הזאת ניסינו ליצור בתוך הבניין".

 

קיבוץ יד מרדכי הוקם על ידי חבריו לדרך של מנהיג גטו ורשה, מרדכי אנילביץ', ובניין המוזיאון - שכניסתו מודגשת על ידי פירמידת בטון חשוף - משקף את הרצון להציג את סיפורו של העם היהודי משואה לתקומה.

 

הפירמידה החדשה ביותר שהוקמה בישראל מתנשאת לגובה 10 מטרים ושוכנת במושב אלקוש שבגליל העליון. זוהי הפירמידה היחידה בה תוכלו ללון תמורת תשלום. את הפירמידה תכנן ומפעיל עמית שמואל, שמסביר את הבחירה בצורה הייחודית הזו ברצונו להתבדל ממתחריו: "היתה תחרות מטורפת בין הצימרים ובתור אחד מוותיקי הענף רציתי להביא משהו שהיה אז כמו הפלאפון דור שלישי. רציתי להקים צימר דור שלישי". שמואל הקים שלוש פירמידות בחצר ביתו, כל אחת כוללת שתי קומות, מיזוג ומטבחון – תנאים שהפרעונים שנקברו בפירמידות במצרים נאלצו להסתדר בלעדיהם.