העבודות בתערוכה "מלוח, חמוץ, מתוק וחריף" נעשו במסגרת קורס איור ספרי ילדים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שאותו אני מלמדת. האמת ש"מלמדת" היא מילה שלא משקפת את התהליך שהסטודנטים ואני עוברים במשותף לאורך הסמסטר. נכון יותר לומר שהם בוחרים ספר ילדים ומאיירים אותו, ואני מלווה אותם - מנסה לכוון כל אחד בדרך שהוא בוחר ללכת בה, מייעצת בנושאים כמו עיצוב הדמויות, הצבעוניות או הטכניקה, והסטודנט בוחר את כלי הביטוי המתאימים לו ולסיפור אותו הוא מאייר.

 

אני, מצידי, מנסה להעביר את האהבה הגדולה שיש לי אל התחום המרתק ורחב ההיקף הזה, שמקבל כותרת פדגוגית משהו - "ספרי ילדים". והרי המטרה שלנו כמאיירים היא לא בהכרח לייצר מוצרים לילדים, אותם יצורים חמודים ולא מחונכים, שכל כך כיף להטיף להם מוסר. כמאיירי ספרים (והסטודנטים לאיור כלולים בהגדרה) אנחנו רוצים לברוא עולמות מצוירים: עשירים, דמיוניים, מצחיקים או נוגעים ללב. לספר את הסיפורים מנקודת המבט שלנו, אנשים שחווים את העולם דרך הצבעים, הצורות והדמויות שמסביבנו.

 

ספר הילדים (בעיני עדיף השם באנגלית - Picture Book) הוא הפורמט המושלם: עוד ועוד כפולות גדולות וריקות שהכל יכול להצטייר עליהן והעיקר - בסוף מחזיקים ביד ספר, כזה שיש לו ריח ואפשר לדפדף בו ולקפל לו את הפינות ולהשאיל אותו למי שאוהבים.

 

כל הזמן מדברים על כך שבקרוב נקרא רק ממסכים. אבל מבחינתנו - ועבודות הסטודנטים מוכיחות זאת - כל עוד מאיירים ירצו לאייר סיפורים, השמועות על מות הספר מוקדמות מדי.