כאשר אנו עוזבים את הבית שלנו, אפילו לשבוע, נדמה לנו שהוא קופא בזמן, מחכה. כאשר אנו שבים אליו, משהו בו נראה לנו שונה וזר.

 

יש בתים שעומדים עזובים שנים רבות. איש לא גר בהם עוד. הם עומדים ברחוב כשאר הבתים - שער, דלת כניסה, מספר על הקיר. בתוך הבית מהדהדים קירות ומרצפות, פזורים פרטי ריהוט וחפצים שאין בהם עוד צורך, החלונות מוגפים. אך החיים ממשיכים והזמן מחלחל בין הסדקים והטיח המתקלף. הבית, שהיה רגיל לבני האדם שיטפלו בו, יסדרו וינקו אותו, מתמסר לכוחותיו החזקים של הטבע. בני-האדם שגרו בתוכו פעם הופכים לזיכרון עמום.

 

בארץ שבה הנדל"ן כה יקר, שבה כל אחד מבקש לעצמו בית משלו, אין דבר כזה "סתם בית נטוש". אם בוחנים אותם מקרוב, מגלים שהבתים הריקים הללו הם בתים רדופים. לא רדופי-רוחות, אלא רדופי בני-אדם חיים מאוד, שמונעים את המשכיות החיים בבית. הסדרה "בתים רדופים" מבקשת לבדוק את סימני החיים שנותרו באותם בתים נטושים, ולחשוף את הסיפור שמסתתר מאחוריהם. ואגב, אנחנו מכבדים את הפרטיות שלהם. נסתפק כרגע בשם הרחוב ובמספר הבית, בלי לחשוף את שם היישוב שבו הם נמצאים.

 

פרק 2: ביאליק 46

 

בשדרות ביאליק עומד בית נטוש שמשנה לחלוטין את הדרך שבה אתה חווה את הנוף העירוני. הבית שניצב גבוה מעל הכיכר, מזכיר לנו שלא הכל חדש ומשתנה. כאשר מתקרבים לבדוק אותו מקרוב מגלים שגם בית ישן שעומד נטוש שנים כה רבות, נמצא בתהליך מתמיד של שינוי.

 

  • צלם ועורך: יניב ברמן
  • מוסיקה: ריז אורטולני, מתוך הסרט "קניבל הולוקוסט"

 

לפרק הראשון: הבית הנטוש ברחוב הרב קוק 7