הן נפגשו במשרד אדריכלים שבו עבדו, ובשלב מסוים החליטו לפתוח את הסטודיו שלהן. היום, כשהוא ממוקם ברחוב הומה בדרום תל אביב, גלי אמית וסיגל ברנוביץ כבר אחראיות על כמה פרויקטים מוצלחים ברחבי הארץ, בעיקר בתחום המסחרי.
אמית היא בוגרת החוג לעיצוב פנים ב"אסכולה", וברנוביץ היא בוגרת בית הספר לעיצוב פנים בניו יורק. לדבריהן, הן מתמקדות בתחום המסחרי משום שהוא מאפשר להן "לברוא סיפור חדש, בלי סנטימנטים", וליצור אדריכלות פנים שהיא גם יפה ושימושית, וגם כזו המייצרת חוויות שונות. "הכל מתחיל תמיד מהסיפור שצריך לספר במקום", פורשת ברנוביץ את התהליך שמלווה אותה. "אחר כך אנחנו מעבדות את כל החומרים והנתונים ומנסות לתת לכך את הפרשנות אדריכלית שלנו".
בין הפרויקטים שעיצבו: בתל אביב - מסעדת אמיצ'י (שנסגרה בינתיים), חנות הבגדים "ריוורו", בוטיק שמן הזית Liveo (שעליו זכו באות העיצוב 2010), ואולם התצוגה של נגריית מסטריאל. בבאר שבע - גלידה באר שבע בקניון השדרה השביעית, ובאוניברסיטת בן גוריון את המנזה ואת החנות האוניברסיטאית. הקו המנחה שלהן בכל פרויקט הוא תכנון ברור של החלל. את האלמנטים הנוספים הן מתכננות בהתאמה למקום: "בגלידה באר שבע, למשל, עסקנו בחומרים תעשייתיים בגלל מפעל הגלידה המקומי, ואילו במסעדת אמיצ'י עבדנו עם קרמיקה ועץ שלקוחים מעולם החומרים האיטלקי" .
מאלפות חומרים
"הדברים נולדים מתוך העבודה עם החומר", אומרת ברנוביץ, "וזה מה שמשפיע לבסוף על התוכן והנראות. לא תמיד אנחנו מכירות את החומרים שאנו עומדות להשתמש בהם ולכן אנחנו חוקרות, לומדות ו'מאלפות' את החומרים עד שאנחנו מקבלות את התוצאה שרצינו". כך, למשל, בחנות הבגדים "ריוורו" הן יצרו מערכת של מתלים מכבלי פלדה ומשקולות ברזל של בנאים, היורדת מהתקרה. הן חיפשו אחר החלקים המתאימים, ויחד עם מסגר יצרו את החיבורים והחלידו את המשקולות כדי לקבל את מראה הרחוב, שיתכתב עם הקונספט של הבגדים.
במנזה בבאר שבע, כפי שאפשר לראות בסרט המצורף לכתבה, הן הפרידו אזורים באמצעות "משרביות". בגלל אילוצי תחזוקה ובטיחות הן נאלצו לוותר על העץ כחומר, וליצור מחיצות מתכת לאורך עשרות מטרים, מה שהוביל אותן לבדוק מחדש את החומר ואפשרויות העבודה איתו. "יצרנו מערכת כפולה של חיפוי, שבו הקונסטרוקציה המחזיקה את המחיצה נמצאת בפנים. כך יצא שרואים את כפל החזיתות דרך החיתוך הדקורטיבי – מה שיצר מעין הדהוד ויזואלי בחלל", אומרת אמית.
- צילום, בימוי ועריכה: אביטל מרקלר