בתוך העיר האינטימית שלי

המוזיקאי אסף אמדורסקי, שבשנים האחרונות מתעניין גם בבימוי, בצילום ובעריכת קליפים, הוא תל אביבי ותיק שלא התעניין במיוחד בארכיטקטורה. בשנים האחרונות הוא התחיל לשים לב מה קורה לו כשהוא משוטט ברחובות ומביט למעלה, ולא רק למטה (כפי שהוא מסביר לקראת סוף הכתבה): הוא התחיל לראות בניינים, להגיב אליהם, ולגבש טעם אישי באדריכלות.

היום, בקליפ שעולה ב-xnet בפרסום ראשון, אפשר לפגוש את הטעם של אמדורסקי. זהו קליפ בכורה אדריכלי, נדיר מסוגו בישראל, שבו תל אביב היא הכוכבת – בבנייניה המתקלפים והמתפוררים, במגדלים החדשים – והשחקן הראשי הוא אדריכל, גם במציאות (אופיר זינטי).

מדובר בסינגל שיוצא בימים אלה מתוך האלבום החדש של אמדורסקי, "צד א'", עם שירו הקלאסי של דוד אבידן, "הרחובות ממריאים לאט" שפותח את האלבום. הקליפ השחור-לבן, שאותו יצר אמדורסקי באופן עצמאי, מתייחס באופן ישיר למורשת האדריכלית של תל אביב ומציג את נקודת מבטו על העיר, על עברה ואולי גם על עתידה. זאת סיבה מספיק טובה לשוחח איתו על אדריכלות ישראלית ועל תל אביב.

תל אביב היא פלא

"ניסיתי לעשות הקבלה עם שיר, שבו אבידן הוא בעצם מתכנן ערים. אתה יכול לראות כיצד באמצעות המילים שלו עיר מתרוממת, קמה ומתמתחת, והוא משתמש בכוח של אדריכל. הרעיון היה להסתכל על דוד אבידן כעל אדריכל של מלים. הרעיון של הקליפ הוא שהעיר היא השיר, והארכיטקט הוא המשורר והזמר, וכל השאר תקועים בלימבו".

"הטקסט הזה כל כך פתוח, שאתה יכול להחיל עליו כל עלילה. השירים שלי תמיד נופלים לעניין של הוא והיא, אבל כאן מדובר בטקסט חד-פעמי שיש בו מבט פנורמי ומורחב על אזור אורבני. אז לאחר שאתה גומר עם השוט הרחב, אתה יכול להיכנס פנימה אל אחת הדירות ולספר סיפור אישי, ולרדת לכל מיני עניינים אנושיים אחרים.

אורבניות שחור-לבן

"הרחובות ממריאים לאט" פתח את ספרו הראשון של דוד אבידן, "ברזים ערופי שפתיים". הוא גם פותח את האלבום החדש, ואמדורסקי אכן רואה בו שיר פתיחה במהותו. הוא לא הראשון שמלחין אותו, אך לדבריו, כלל לא ידע שהשיר זכה אי-פעם למנגינה. "חשבתי שעליתי על משהו, ואחר כך בדקתי וגיליתי שהוא כבר מולחן בכמה גרסאות", הוא מספר. "אחד האנשים הראשונים שהשמעתי לו את השיר היה האדריכל אמנון רכטר, שגם האח שלו (יוני רכטר, מ"י) הלחין את השיר.

"כשרואים את אופיר פותח את הגרמושקות והתרשימים האדריכליים באחד השוטים, רואים שיש פה יד שכבר פתחה בחייה גרמושקה או שתיים. אני לא במאי שעבד אי-פעם עם שחקנים, אני רק יודע להניח אנשים במצב הטבעי שלהם. אופיר גם הביא את הלוקיישנים, שכללו שני משרדי אדריכלים ואת ארכיון אדריכלות ישראל, במרתף מגדל שלום".

"זה לא שהשחור-לבן הפך את ההזנחה של הבתים ליותר פוטוגנית, כי זה גם עובד בצבע, אבל יותר קל לראות קווי מתאר או רעיון עיצובי בגוונים האלה".

אגב, אתה יכול להיזכר מתי אדריכלות תפסה אותך פתאום?

"רוב החיים הלכתי עם גב כפוף, כתוצאה מזה שלא עסקתי בפעילות גופנית. רק לפני כמה שנים, בעקבות עבודה עם מאמן כושר, עבדתי כדי לזקוף את השכמות. כתוצאה מזה שדה הראייה העליון התפנה פתאום, ומאז אני רואה דברים שלא ראיתי כל החיים, כי תכל'ס, אני תל אביבי הרבה מאוד שנים. ארכיטקטורה מעניקה כל כך הרבה עוצמה לרחוב וממלאת אותך ברגשות של התרוממות רוח".

הבניינים שאמדורסקי אוהב במיוחד

בטון: בית המשפט בשדרות שאול המלך, מצודת זאב ברחוב קינג' ג'ורג', מגדל הסנה ברחוב אלנבי.

מגדלים: "מגדלי עזריאלי הם דבר יפהפה, ומגדלי אקירוב מדהימים. חלק מהקליפ צולם מהקומה ה-28 במגדל שנבנה בפרישמן פינת דיזנגוף. צילמתי שם בהפקת אופנה לקראת קיץ 2011, אז נדחפתי לפריים כדי לצלם את קטעי הווידאו. רואים משם כמה שמלון הילטון יפה, ואת מלון דן שלא ראיתי אף פעם מגובה כזה".

________________________________________

צילום ובימוי: אסף אמדורסקי, עריכה: תומר לוי

דוד אבידן: מלים; אסף אמדורסקי: לחן, פסנתר, בס, תופים, גלוקנשפיל, סינתיסייזרים, פנדר רודס; פושטק: גיטרה חשמלית; קרני פוסטל: צ'לו וקולות; תום דרום: קלידים נוספים וקולות; הוקלט ובושל באולפני אא מוזיקה על ידי אא מאסטרינג: איציק פיליבה למאסטר דיסק.

תודה לקבוצת כלמוביל יבואנית סמארט, לצבי אלחייני, לאופיר זינטי ולאבינת גוטסמן. משתתפים: אופיר זינטי, תום דרום, קרני פוסטל ואור אדרי.