משחר התרבות האנושית עוסק האדם באקלום צמחים, כדי להעשיר ולגוון את הגנים במינים מעניינים, קישוטיים ושימושיים. בתהליך האקלום אנו מעבירים צמחים חיים, או זרעים ממקומות שונים בעולם, לגידול בארץ.

 

בתולדות מפעל האקלום, אין ספק כי הבכורה שמורה לעמים האנגלו-סאקסיים. האנגלים העבירו, באופן שיטתי, מאות סוגים, מינים וזנים של צמחים בין חלקי האימפריה שלהם, שהשתרעה בעת ההיא על כרבע מארצות תבל ובאזורי אקלים שונים. נכון שגם ההולנדים, בעיקר בטיפוח של בצלים ופקעות, שלחו ידם במפעל האקלום, אך רק האנגלים הפכו זאת למדיניות ממשלתית. באותם ימים, השיטה העיקרית הייתה העברת זרעים. רק במקרים נדירים, התבצע האקלום באמצעות ייבוא של חומר צמחי - כגון צמחים או ייחורים מושרשים - והוא כלל את שלב ה"הסגר" (קרנטינה), תהליך שנועד למנוע החדרת מזיקים אל הארץ המייבאת.

 

בארץ, אנשי בית הספר החקלאי "מקווה ישראל" ואנשי חוות הניסיונות של אהרן אהרונסון עסקו בניסיונות אקלום כבר בשלהי התקופה העותמאנית, אך עיקר מאמציהם הופנו לעצי פרי. בהמשך, בתקופת המנדט הבריטי, עסקו לראשונה באקלום של צמחי נוי ועצי יער, מבלי לצפות לתועלת כלכלית מיידית. ניסיונות מסודרים עשו ההסתדרות הציונית וקק"ל רק בשנות ה-40 והלאה, בהקמת גן אקלום בתחנה לחקר החקלאות ברחובות. חלק לא קטן מהניסיונות נכשל, אך חלק לא מבוטל מהמינים נקלט והיה לחלק מנוף הארץ. דוגמה בולטת עד היום, כמובן הם עשרות מיני האקליפטוס שאוקלמו מאוסטרליה.

 

מיד אחרי קום המדינה נוסד ה"ארבורטום הלאומי" באילנות שבשרון, וסמוך אליו נוסדה חוות הנוי. פעולות האקלום קיבלו תאוצה, ומאות צמחים הובאו מחו"ל בצורת זרעים. ב-1986 התחלתי את פעולות האקלום במינהל המחקר החקלאי, ובשונה ממה שהיה מקובל עד אז, התמקדנו בהבאת צמחים מושרשים של "קלונים" (זנים נבחרים), שטופחו בחו"ל ומצטיינים בתכונות חשובות.

 

מה אנחנו עושים

 

במינהל המחקר החקלאי, שנמצא במכון וולקני, אנו מאקלמים צמחי נוי מאזורים שונים בעולם ובוחנים את התאמתם לשמש כפרחי קטיף או כענפי קישוט, כצמחי עציץ או כצמחי גן חסכני מים, או כצמחי נוי בעלי מופעים חדשים ותכונות ייחודיות שיתאימו לגינון, במגוון קרקעות ובתי גידול.

 

דגש מושם על צמחים בעלי ערך גנני רב: צמחי כיסוי, שיחים חסכני מים או בעלי תקופת פריחה ממושכת; צימוח קומפקטי, עצים בינוניים, עמידות למזיקים ומחלות, מושכי ציפורים ודבורים, ועוד ועוד. במקביל, אני צריכים לגלות עירנות כלפי צמחים המייצרים זרעים בכמויות גדולות - ופוסלים אותם מיד, כדי למנוע מהם להתבסס ולהפוך לצמחים פולשניים.

 

מטרתנו הייתה, ונשארה, להביא זנים בהם ידענו ש"מין הבר" שאוקלם בארץ (שמקורו היה באקלום מזרעים) מתאים לבית הגידול בארץ וכעת נותר לשדרג את המופע. לדוגמה: זנים של רימון בעלי פרח מלא וצבע שונה, זית שגדל בצורת שיח. במהלך השנים "העלינו ארצה" מאות זנים. תהליך כזה חייב לכלול את שלב ההסגר (קרנטינה) הנמשך חצי שנה עד שנתיים, כדי למנוע החדרת מזיקים ומחלות. לאחר שלב ההסגר, כדי לשמר את תכונות הזן חייב להיות המשך ריבוי וגטטיבי של הקלונים (משרישים ייחורים מצמח האם, ומתקבל צמח הזהה בתכונותיו לצמח האם), ואנו עושים זאת בחממת הריבוי.

 

הצמחים נשתלים לבחינה ולמעקב בחלקת האקלום בוולקני, וחלקם גם מועבר לבחינה לגננים וחלקות בארץ. צמחים המראים יתרון והתאמה לתנאי הארץ מופצים למשתלות, מתפרסמים באתר מינהל המחקר החקלאי- מכון וולקני, תוך ציון הוראות גידול ותכונות הצמח.

 

אקלום צמחים הינה עבודה ממושכת ומייגעת הדורשת ידע, שיטתיות, סבלנות והתמדה. התהליך דורש זמן, נכונות להשקיע עמל רב שרק לעתים זוכה בתמורה. אך התמורה היא של כולנו: צמחים חדשים בנוף ארצנו.

 

במדורים הבאים נכיר את הצמחים מקרוב, ונלמד גם כיצד לטפל בהם נכון.