הדפסה
לכתבה באתר
עכשיו, שהעבודות על שיפוץ תיאטרון "הבימה" בתל אביב הגיעו לישורת האחרונה (כנראה - השנים האחרונות לימדו שאסור להמר על תאריך הפתיחה של "הבימה" לעולם), וכשהקהל הרחב אינו מחכה לגמר העבודות בכיכר התזמורת ומתחיל לגדוש אותה על אף שהיא עדיין לא מוכנה, אפשר כבר להבין איך המתחם המרכזי בתל אביב עומד להיראות.
ביקורת חריפה נשמעת על תכנון התיאטרון: "הבימפלצת", "הממ"ד" ו"המבצר" הם שלוש דרכים מקובלות לכנות את המבנה הענקי שמטיל צל כבד על הסביבה. היכל התרבות עומד לעבור שיפוצים שנויים במחלוקת, שאולי יהרסו את ערכו האדריכלי; וגם גן יעקב הנחמד, שעבר שיפוץ מקיף בשנים האחרונות ונפתח מחדש, מעורר מחלוקת - האם הוא שומר על קסמו, או שמא איבד אותו. ואולי להיפך, ויתברר שכאן התחילה תקופה חדשה באדריכלות הישראלית, והמתחם המחודש יהפוך לסמל החדש של תל אביב וישראל כולה.
מה דעתכם? האם מתחם התרבות של תל אביב, שהוא מתחם התרבות של ישראל, יצליח לשמש את הציבור על הצד הטוב ביותר ולהפוך למקום אהוב ומרכזי בתודעה הישראלית? ואם כבר מדובר במתחם תרבות, אז איזה תרבות הוא מבטא?
אדריכל אמנון רכטר, שסביו ואביו, האדריכלים יעקב וזאב רכטר, תכננו במשותף עם אביו של רם כרמי (דב כרמי) את היכל התרבות הסמוך לבניין הבימה, מגיב על תמונות הבימה: "בשלב זה אי-אפשר לבקר את פנים הבניין, כי הוא עדיין לא נגמר. האולם הקודם היה קטסטרופה והיה אולם תיאטרון גרוע מאוד. זה בא לידי ביטוי במיזוג האויר, בתאורה ובכניסה וביציאה גם של השחקנים וגם של הקהל. לגבי המעטפת של הבניין אפשר כבר להתייחס, אבל יהיה לי קשה להגיב באופן מקורי, כי גם אני מאוד לא אוהב את מה שכרמי עשה שם.
"יש בעיה בתפיסה הכוללת של המבנה, שמדגישה את האוטיסטיות שלו. ניתן להתייחס באופן עקרוני לשתי שכבות בבניין: השכבה ההיסטורית והשכבה העירונית. בהיבט ההיסטורי, אני חושב שהגישה שבה לוקחים את התמונה שצרובה בזיכרון הקולקטיבי של בניין הבימה ההיסטורי, שמתאפיין באכסדרת עמודים, מאוד בעייתית. האכסדרה הזו הייתה גרועה כבר אז. זה היה שילוב מוזר וגרוטסקי בין מודרניזם לניאו-קלסיציזם. עם זאת, היחס שהיה בין האגף של העמודים למבנה שמאחוריו היה סביר. בשיפוץ האחרון נוצרה פרשנות מאד 'כרמית' של הבניין המקורי. במקום לקחת את הרוח של הבניין ולנסות להתחבר דרך אמצעי שרק ייצג את העמודים, כרמי בחר לצטט את אכסדרת העמודים עם עמודים חדשים ופרטים של זכוכית שנראים כמו בקניון. גם היחס בין שני הגושים, אכסדרת העמודים והמבנה שמאחוריו, באים לידי ביטוי במידות בעייתיות, ונוצר חצי דימוי בלי הרוח והפרופורציות המתאימות.
"בהיבט העירוני הכי אכפת לי שהבניין עכשיו מגמד מאוד את היכל התרבות. נוסף לכך, הוא לא מתייחס לרחובות שלידו והנצנצים הם גם לא במקום. באו כאן לכרמי ורצו לדחוס הרבה מאוד שטחים לבניין יחסית קטן. היה צריך לשבור את המסות ולחלק אותן, אבל במקום זה נוצרה חתיכת קובייה מאוד גדולה שיושבת כאן באמצע העיר".
אדריכל דוד דה-מאיו, שהשתתף ב-1970 בשיתוף יהודה לנדאו ז"ל בשיפוץ הלפני-אחרון שעבר על בניין הבימה, מגיב על התמונות: "רם כרמי גם הוא שאל אותי לגבי דעתי לשיפוץ האחרון, ראיתי את הבניין מבחוץ, אבל מבחינה מקצועית עד שהבניין לא יושלם לא אוכל לחוות דעה".
