שעת החתולים

אמש, בשעה 02:30 לפנות בוקר התחילה אזעקת הבית שלנו לילל. השכמה פתאומית שקרעה לי את החלום באמצע והכניסה אותי מייד לכוננות על. אמנם אצלנו לא פעם האזעקה מופעלת על ידי החתולים, אבל הפעם, ידעתי, זה לא חתול! 02:30 לפנות בוקר היא לא שעת החתולים! בעיניים חצי עצומות עודדתי את בן זוגי האמיץ ואספתי את שאריות  האישיות המנומנמת שלי לעמוד מול הפורץ

עם הקפה הראשון של הבוקר נזכרתי בליל אמש ושמחתי לגלות שמה שנשאר ממנו זה רק קרעי חלום וביטוי נחמד 'שעת החתולים’...אחלה כותרת לפוסט חדש! אני חושבת ומתחילה להריץ על ההארד דיסק האנושי שלי אסוציאציות חתולים שמתאימות לפוסט: וולט דיסני וחתול במגפיים בסרט התלת-מימדי החדש

אודרי הפבורן והחתול ששמו 'חתול’  בסצנת האהבה הבלתי נשכחת בסרט האלמוותי 'ארוחת בוקר בטיפני

תצוגת האופנה המדהימה של שאנל לקיץ 2011 שנערכה ב’גראנד פאלה’ על מסלול שבכלל לא דמה לקאט-ווק

אבל פתאום, בכלל מבלי להתכוון עולים ומתייצבים אצלי לפי הסדר כל החתולים שהיו לנו מאז ומעולם...לכל אחד סיפור משלו וכולם נדחפים להיכנס לפוסט.

ראשון מופיע ביז’ו הקטן, שאותו קבלנו מיד לאחר החתונה, עם השם הצרפתי ועם ההרגל המגונה: להשתין אך ורק בארגז המצעים!!!כל הנסיונות ללמד אותו הלכות חתולים, כולל הפעלת רגליו האחוריות לחפירת בור בארגז החול שלו- לא הזיזו לו בכלל ולאחר שנמאס לי לכבס כל יום מצעים, תרמתי אותו לפינת החי של הקיבוץ לשמחתם הרבה של הילדים

החתול השני הוא בעצם חתולה, עם השם המקורי 'מיצי’ שאימצה אותנו כשחזרנו מהולנד ושכרנו בית חצי הרוס עם גינת עשבי בר ברמת-השרון. 'מיצי’ היתה חתולת אשפתות אינטליגנטית שידעה להעריך את ההבדל הדק שבין שאריות של פח הזבל לעומת מזון חתולים בצלחת נקייה, והראתה לנו במחוות קטנות המון אהבה... השיא היה כשהופיעה אצלנו בסלון, יום אחד, כשבפיה גור בן יומו, היחיד ששרד מן ההמלטה האחרונה שלה והניחה אותו לפנינו על השטיח, כאילו אומרת תודה

החתול השלישי, שאותו קבלנו עם השם האנגלי 'פול’, היה לדעת כולנו, בן אדם שהתגלגל בדמות חתול. הוא ידע לפתוח דלתות נעולות,לנחות בפתאומיות על כל מי שישב על הכורסא שלפי דעתו היתה שייכת רק לו, ואפילו לפתוח את המקרר ולהוציא את המזון שלו מהמגירה!!! אבל הוא לא ידע מה שכל חתול נורמאלי יודע: ללכת בין החפצים מבלי לשבור...השיא היה כשבאחת הגיחות המסוכנות שלו הצליח לטפס על אחד מארונות המטבח, שם היה מונח כלי חרס יפהפה מלא שמן זית. פול הצליח להפיל את הכלי על הרצפה, לשבור אותו לרסיסים ולשפוך את כל השמן על הרצפה... זה היה השלב שבו נשברתי סופית. 'או אני- או החתול!’ אמרתי ולמרות שהילדים התקשו לבחור, החלטנו בלבסוף ברוב קולות: אני, אני ואני) למסור את פול לאימוץ בבית אחר

את החתולה הנוכחית שלנו בכלל לא התכוונו לאמץ. בזמן בניית בית חלומותינו מצא הקבלן שלנו גור חתולים יתום ומיילל ושאל אותי אם אסכים לאמץ אותו...’ממש לא! ' עניתי, למודת חתולים. תחזיקי אותו רגע, הוא אמר, אני הולך להביא סולם... החזקתי את הגור החמים והמתוק , הוא היה כל כך חסר אונים והיללות שלו קרעו את ליבי... הגור גדל להיות 'תולי’ (עוד שם מקורי להפליא) חתולה מיניאטורית עם אופי של ליידי. עדינה, מתחשבת ומקסימה. עשר שנים היא כבר אצלנו ואין לנו שום כוונה להיפרד