הדפסה
לכתבה באתר
אולי זה מיעוט הגשמים שמדברים עליו (הרבה פחות חמור ממש שעושים עלינו רושם), אבל ההדרים הקדימו לפרוח השנה, ופורחים בטירוף. האביב וריחו מגיעים. לובן ההדרים הפורחים מזכיר השנה שקדיות מרוב התפוצצות של פרחים. ומכות הריח בהתאם.
האשכולית של הבית השכן דווקא פורחת רגוע יחסית, נורמלי, אבל זה לא פריע לאחת השכנות להגיד שאם מישהו היה מצליח להכניס את הריח הזה לבקבוק הוא היה עושה מיליונים. רציתי לומר לה שחשבתי שכבר הכניסו את הריח הזה לבקבוק, ואפילו סינטזו אותו, וגם עושים על זה מיליונים כימיקליים, אבל כמה אפשר להעיק על הסביבה עם המציאות המלאכותית שבה כולנו חיים. החשוב הוא שהדבר האמיתי כאן ועכשיו, לא צריך יותר מלפקוח את העיניים, ואת הנחיריים, ולהתכוון לשם. בעיקר לא להתבייש לעצור לרגע ולהתבשם.
כבר כתבתי על זה פעם, ובזמנו גם מצאתי מיזם תייירות פרדס לילדים בגבולה הצפוני של חדרה, שביל התפוזים. אפילו ראיתי אותו מהכביש הראשי לא פעם. ואם כבר בפרדסנות עסקינן , ראוי להזכיר את אתר הפדסנות על שם מינקוב ברחובות. זהו לא אתר אינטנטנט, אלא אתר של ממש, מוזיאון קטן, הנמצא לא הרחק בתחנת הרכבת של עיר המדע ומשחזר את מפעל הפרדסנות העברית.
לתל אביביים שבינינו יש את הירקון בשביל זה. נהר עם חרא של דימוי, אבל יופי של קיום (כל עוד לא נשרף איזה מפעל סנו או משהו). בסוף שביל האופניים הסלול אשר מגיע לאורך הנחל עד קצה קריית עתידים מתחילה הרכיבה אל תוך הריח. שווה את הבוץ.
שיגב, שעורכת את הערוץ כאן, הוסיפה שכדאי להוסיף לכוס התה פרח הדרים ולקבל משקה מופלא שאין צורך להוסיף לו סוכר. למרות שאני איש של קפה ניסיתי על בני הבית. אני מודה שקצת כאב לי הלב, על שני התפוזים שכבר לא יצאו מהפרחים שקטפתי, אבל חייבים להודות: רעיון מוצלח ביותר. באופן לא מפתיע יוצא תה בריח הדרים. צאו צאו להריח.