עוד אחד?! אולי די?! ליסבת סלנדר הפכה בחצי השנה האחרונה מהדמות הכי מסקרנת לדמות הכי מייגעת בקולנוע. ותראו איזה פלא: אחרי שהגרסה הקולנועית השוודית ל"הנערה עם קעקוע הדרקון" הפכה ללהיט בינלאומי ענק, קרו שני דברים הפוכים: מצד אחד, נדמה שכל מה שקשור ל"קעקוע דרקון" רק נהיה חם יותר. נומי ראפאס, השחקנית השוודית שמגלמת את סלנדר, הפכה רשמית לכוכבת הוליוודית בפוטנציה, כשלוהקה לתפקיד הראשי לסרט הבא של רידלי סקוט ול"שרלוק הולמס 2". אבל מצד שני, שני סרטי ההמשך רק הפכו את העלילה ליותר ויותר מאוסה. האמת, אני מתקשה להבין איך סדרת סרטים עם כתיבה כה מרושלת ודמויות כה חסרות חן הפכה ללהיט כה עצום.

 

בסרט הראשון התוודענו להאקרית בשם ליסבת סלנדר שמצטרפת לחוקר בשם מיכאל בלומקוויסט, שחוקר איזו פרשייה עתיקה שמערבבת בין הון, שלטון ונאצים. כשכבר חשבנו שסלנדר ובלומקוויסט הם מעין ווטסון ושרלוק הולמס לעידן הדיגיטלי הפוסט־ג'נדרי, מגיע הסרט השלישי, שבו בעצם מתברר שכל קיומה של אותה סלנדר הוא סוג של קונספירציה עצומת ממדים. הלו?! לפני רגע היא היתה האקרית שנכנסה לסיפור באופן אקראי, ופתאום גורל המלחמה הקרה כולה הונח על כתפיה כשהיתה בת 12? איבדתם אותי לגמרי.

 

ואם שני הסרטים הראשונים עוד ניסו להכניס לעלילה הקלושה סגנון קולנועי כלשהו, הסרט השלישי כבר לא מסתיר בכלל את מקורותיו הטלוויזיוניים. וכך, בלי שאין ממש סגנון להביט בו, אנו נותרים עם הסיפור בלבד, שמנתר מתפנית מופרכת אחת לשנייה - כשהתמיהה שלי על כך שהסדרה הזאת רק נהנית להתעלל בגיבורה שלה, נמשכת גם כאן.

 

מה שכן, רק עכשיו באיחור קלטתי שהסרט הקודם, "הנערה ששיחקה באש", היה הומאז' ל"האימפריה מכה שנית", בו גילינו שהאיש הרע, שכל כולו רוע אחד אינסופי, הוא אביה של הגיבורה והוא מנסה לחסל אותה. בול סיפורו של דארת ויידר, לא? ובסרט השלישי אחת הדמויות אומרת לאחרת: "אבא של סלנדר ואחיה למחצה ניסו לרצוח אותה, אז היא תקפה את אביה בגרזן". וואלה. ובזאת, הפרק השלישי הופך את הסרט השני למיותר.

 

ציון:  כוכב וחצי

 

"הנערה שבעטה בקן צרעות". במאי: תומס אלפרדסון. שחקנים: נומי ראפאס, מייקל ניקוויסט. 140 דקות

 

 

טריילר הסרט "הנערה שבעטה בקן הצרעות"