הכי בנוח מול הטלוויזיה

"בנינו את הבניין אחרי האולימפיאדה בלוס אנג'לס. הם לא רצו לבנות שם אצטדיונים חדשים, אז כדי לחדש את חזיתות הבניינים הקיימים צבעו אותן בוורוד, שהוא לא צבע סולידי. זה הדליק אותי". כך מסביר האדריכל אברהם יסקי את הבחירה שלו בוורוד לחיפוי חזית מגדל האופרה, שהושלם בשנת 1989 על חוף ימה של תל אביב. יסקי היה אחד האחרונים שרכש דירה במגדל. כשהוא משקיף על הים התיכון ממרומי הקומה ה-18, הוא מודה שהיום היה בוחר אחרת. "זה נראה לי מתוק מדי, זה נראה לי יותר כמו צבע עז של תחתונים וחזיות. היום הייתי בוחר בצבע שקרוב יותר לכחול. אבל אני חי עם הצבע טוב ויש לו נוכחות, כי אין בניין כזה בארץ".

"מגדל האופרה", הניצב בתחילתו של רחוב אלנבי ומתנשא לגובה של 25 קומות, היה הסנונית הראשונה בהתחדשותו העירונית של חלק זה של תל אביב, שהיה עד אז מוזנח ונשכח. זה הישגו הגדול והמשמעותי ביותר של הבניין. מגדלי המגורים שמשרדו של יסקי תכנן בשנים שחלפו מאז בולטים לא פחות בקו הנוף של העיר. מגדלי צמרת  (אקירוב) ברחוב פנקס, מגדלי YOO ומגדל מנהטן בפארק צמרת, מייצגים לא רק יוקרתה הגוברת של תל אביב, אלא גם את מחירה: צעירים ובני המעמד הבינוני אינם יכולים להרשות לעצמם דירות בבניינים אלה, והצמיחה לגובה משכה מעלה את כל מחירי הנדל"ן בעיר.

החלטה של הרגע האחרון

יחד עם זאת, קשה להתעלם מכך שיסקי תכנן מבנים ופרויקטים משמעותיים בישראל: כיכרות מרכזיות (כיכר מלכי ישראל בתל אביב וכיכר העצמאות בנתניה), שכונות מגורים (שכונה ה' בבאר שבע, גילה בירושלים וסביוני רמת אביב בתל אביב), קניונים (קניון השרון בנתניה, קניון מלחה בירושלים וקניון רמת אביב בתל אביב) – וזו רק רשימה חלקית מאוד. "מישהו עשה סטטיסטיקה, שאני תכננתי הכי הרבה בניינים בארץ מאז מלחמת השחרור ועד היום הזה. היום אני בן 84. לאחרונה האטתי את הקצב ואני עובד מעט", הוא מסביר. יסקי מעביר את זמנו בדירתו הלא גדולה שבמרומי המגדל, משקיף ממנה אל הים ואל העיר, שאת קו הנוף שלה שינה לעד.

מדוע בחרת להתגורר דווקא כאן?

"אני תכננתי את הבניין. כשהבנייה הייתה כבר לקראת סיום, שאל אותי אקירוב (היזם. מ"י) אם כבר בחרתי דירה. עניתי לו, 'מר אקירוב, בשבילי זה יקר מדי'. הוא ענה לי, 'הבנים שלך ממילא כבר עזבו את הבית, ואתם יכולים לגור בדירה קטנה יותר. תבחר דירה, תשלם כמה שאתה יכול ואת היתרה תשלם לי בלי ריבית. אמרתי לו עזוב, אבל בכל יום שישי נפגשנו פה אקירוב, האדריכלים והמהנדסים, ובסוף יצא שזו הייתה הדירה האחרונה עם נוף אל הים. אז רצתי לאקירוב וקניתי אותה. זה המעשה הכי חכם שעשיתי בחיי. היום לא כל כך בהיר אבל בדרך כלל רואים פה ים, כל ערב שקיעה, בצבעים אחרים ועם תאורה אחרת". הדירה, שפונה בעיקר למערב, היא בת שלושה חדרים ובגודל של 110 מ"ר.

כיצד תכננת את פנים הדירה?

"כשרכשתי את הדירה כבר התחילו להרים בה מחיצות. אמרו לי שאם אני לא אתן להם תוכניות הם יעשו מה שהם רוצים, אז תוך יומיים חזרתי אליהם עם תוכניות שעשיתי במהירות. הדירה מחולקת על פי המתכונת שאיתה התחלתי עוד כשהייתי סטודנט. הנושא של מגורים העסיק אותי מתחילת דרכי – המחשבה כיצד צריכה להיות דירה. כל הדירות שעשיתי תוכננו לפי אותו עיקרון: לא נכנסים ישר לתוך הסלון, אלא למבואה. כדי שאם מישהו מגיע עם משלוח, למשל, במקום להיכנס לדירה הוא מוריד את מה שצריך ובזה נגמר העניין. במבואה יש ארון למעיל, למטריה ולכובע, וממנה יש התפצלות, מצד אחד לאגף חדרי השינה ומצד שני לסלון, המטבח ופינת האוכל. פונקציונאלית הדירה מתוכננת בהתאם לחיי יום יום, ומתייחסת לכיווני השמש".

"בילדותי גרתי עם הורי בחוץ לארץ (בעיר קישינב שבבסרביה, אז רומניה. מ"י), בדירה שכורה, חד קומתית, בחצר פנימית שהייתה מוקפת בבניינים עם קירות משותפים. זה היה סגנון הבנייה של אותן השנים באירופה. היה חדר עם שולחן אוכל גדול ושני חדרי שינה, אחד לי ולאחותי ושני לאמא ולאבא, וחדר שירותים בלי אמבטיה. בימי רביעי היו מביאים לשם פיילה והיו רוחצים אותי בתוכה. כך היינו מתרחצים כולנו".

הישראלי הוא שמרן

לדעתו של יסקי, לא חשוב מה גודלה של דירת מגורים, אלא הרעיון המרכזי והפשוט, שהיא תחולק לשני אגפים: "העיקרון הוא שיהיה חדר שמקשר בין החוץ לפנים, וממנו התפצלות לאגף מגורים ואגף של סלון ומטבח".

יסקי לא צופה עתיד מזהיר למי שינסה לשנות את העיקרון הבסיסי הזה. הוא עצמו ניסה בשנות החמישים ליצור דירות ייחודיות, שכל אחת מהן מתפרסת על שני מפלסים. דירות אלה הושפעו מתוכניותיו של האדריכל לה-קורבוזיה, שעבד באותה עת בצרפת. "ב'שיכון רבע קילומטר' שתכננתי בבאר שבע היו יחידות דיור של שתי קומות ואנשים אהבו את זה: למעלה היה אזור חדרי השינה והרחצה, ולמטה אזור יותר פונקציונאלי – מטבח, פינת אוכל וסלון. זה לא תפס כי היה צורך במדרגות, והיו כאלה שחששו שהילדים יפלו בהן". ואכן, הסוכנות היהודית, בעלת השיכון, חילקה בהמשך כל דירה לשתיים קטנות יותר, אחת בכל קומה. הישראלי הוא שמרן, מסכם יסקי, ולכן אותו מודל של דירה חוזר על עצמו בכל מקום.

מהי הדירה הטובה ביותר שראית אי פעם?

"הדירות של לה-קורבוזיה בצרפת ובגרמניה, שרובן תוכננו באותה מתכונת: דירות של שתי קומות, משני צידיו של מסדרון מרכזי בבניין, אך הדירות שפונות, למשל, לצפון, אינן באותו מפלס כמו הדירות שפונות לדרום".

איך תיראה דירת המגורים הישראלית בשנת 2030?

"בעיקרון היא תישאר אותו הדבר. גם היום, השינוי היחידי כמעט הוא גודלו של הסלון: בעבר הוא היה בשטח של 20 מ"ר, והיום הוא כפול. אם רמת החיים תעלה ולאנשים יהיה יותר כסף, הם יקנו מכוניות יותר גדולות ודירות יותר גדולות. אבל עובדה שבמשך כל כך הרבה שנים דברים לא השתנו ממש. יש כאלה שחשוב להם איפה השמש וכאלה דברים. גם אני חושב שזה חשוב אבל במידה מוגבלת, ומה שבאמת חשוב זו השאלה איך צריך לחיות. אצלנו, למשל, יש מרחב גדול בסלון, ולכן כשהנכדים באים הם פונים ישר לסלון. אבל גם אם הוא היה קטן הם היו רצים לשם".

כמה כוח יש היום לאדריכל מול היזם והקבלן, שלא מעוניינים בחידושים?

"זה תלוי באדריכל. אם הוא יודע לעמוד מולם ואם הוא פועל נכון ויודע להסביר ולעשות דברים שהקבלן מקבל".

איך השפיעו מגדלי המגורים שתכננת בתל אביב על העיר?

"זה מצופף אותה וזה לטובה, כי העיר יכולה לגדול רק אם יצופפו ויבנו אותה לגובה. דבר נוסף הוא שבבניין גבוה קשה יותר לעשות שטויות, בגלל אופציה של רעידת אדמה או אסון אחר. בנייה של מגדלים נעשית בהרבה יותר תשומת לב – עם בטון יותר טוב והקפדה גדולה בזיון. כמובן שיש לזה גם מחיר. הדירה יותר יקרה והתשלום החודשי לוועד הבית ולאחזקה גבוה יותר. כאן, למשל, אני משלם סכום אגדי".

אם כך, לא כל אחד יכול לגור במגדלים, אלא רק מי שיכול לשלם את המחיר?

"זה לא לגמרי נכון. בהונג קונג כל המגדלים הם בני 28 קומות ובכל קומה יש 10 או 15 דירות קטנטנות. בכל מגדל כזה יש מעלית אחת ואתה רואה אנשים עולים ברגל. אבל כך צופפו, בשטח קטן יחסית מתגוררים הרבה אנשים, וזה עובד. יש לזה יתרונות ויש לזה גם חסרונות. אתה רואה שהיום כבר לא בונים בניינים נמוכים, אלא אם העירייה מחייבת".

איפה בדירה אתה מרגיש הכי בנוח?

"כאן בסלון על הספה מול הטלוויזיה, או בחדר השינה הקטן שלי, שם יש לי גם שולחן עבודה".