משוררת ומתרגמת. נולדה ביפו ואחר כך נסעה לגלות איך זה לגור גם בבואנוס איירס, בבוגוטה ובניו יורק – לפני שחזרה להתמקם בתל אביב. עורכת את סדרת "לטינו" בהוצאת הקיבוץ המאוחד ואת כתב העת "אורות". זכתה במדליית כבוד מטעם נשיא צ'ילה על תרגומה לשירת פבלו נרודה, ובפרס שר התרבות והמדע למשוררים על שיריה. בין ספריה: "דומסטיקה", "ערב רגיל", "קפה השמש הכחולה: פואמה" ו"לשכוח ראשונה".

 

מה מעורר בך ההשראה?

טלטלות. סדק שנחרץ פתאום במובן מאליו.

 

מי מעורר בך השראה?

בשר ודם: אנשים מלאי אומץ, נדיבות ושאר-רוח. ויוצרים טוטאליים, שמתאבדים על האמנות שלהם. אותיות: משוררים נפלאים שזכיתי לתרגם –ססאר ואייחו, אלחנדרה פיסארניק, אוקטביו פאס, יוצרים גדולים אחרים – ת.ס. אליוט, זביגנייב הרברט, סירקה טורקה. קפקא, כמובן. בשבועות האחרונים: הריקוד המרגש של תום יורק בקליפ של Lotus Flower.

 

מה מדליק אותך?

אהבה.

 

לאיזה רגע בזמן היית חוזרת ומשנה?

לא שחסרו רגעים רעים לתפארת, אבל לא הייתי מחרידה את העבר מרבצו.

 

מה הקרבת כדי לקבל הזדמנויות?

"הקרבתי", יהיה מוגזם אולי, אבל אחת לכמה זמן אני צריכה לענות על שאלון, להתמודד עם שאלות קיומיות, להשתדל לא לחזור על תשובות שעניתי בעבר. זה לא קל.

 

מה היה הרגע הכי קשה בדרך?

כשנהג הפיג'ו ההוא התעלם משלט עצור, נכנס בי עם כל הלב והעיף אותי מהווספה.

 

במה את פוחדת להיכשל?

מטריד אותי להיות לא-מובנת. או מובנת לא נכון.

 

איזו תכונה הכי עזרה לך להצליח?

אם יותרו לי שתיים: תכונה א' – שילוב של עקשנות, חולמנות ועיוורון כלפי הירארכיות וסמכות. תכונה ב' – כישרון נדיר לעבוד מתוך שינה. חוץ מזה אני מוצאת חניה בכל מצב.

 

מה הצליל הראשון שאת שומעת בבוקר?

ביום טוב, ציפורים. ביום רע, טלפון. ביום רע מאוד, יונים.

 

איזה כישרון הכי היית רוצה שיהיה לך?

מוזיקה.

 

איזה חוק פיזיקלי היית רוצה לשנות?

כמו כולם – מבטלת את הגרביטציה.

 

אם יכולת להיות מישהו אחר מי היית?

מתעמלת קרקע. עד כיתה ו' נחשבתי להבטחה. אחרי שהייתי צוברת כמות נכבדה של מדליות ארד ושל פציעות הייתי עושה הסבה לאדריכלות.

 

אם לא היית חיה פה, איפה היית חיה?

בברצלונה.

 

מהי ההצלחה הכי גדולה שלך?

אחת לכמה זמן אני מצליחה לחלץ שיר, כמה שורות, מהמציאות – מהשחיקה, הייאוש, האין-זמן, ההישרדות. כל פעם כזאת נחווית כמו נס קטן.