דאלאס נגד שושלת

השנה חוגגות "דאלאס" ו"שושלת", שתי אופרות הסבון המיתולוגיות, נקודות ציון חשובות. "דאלאס" החלוצה חוגגת 20 שנה לפרקה האחרון (3 במאי 1991), ואילו "שושלת" חוגגת 30 שנה לעלייתה (12 לינואר 1981). שתי הסדרות הפכו לקאלט, שתיהן שיקפו את המצב הסוציו-אקונומי והפוליטי של התקופה ושתיהן הפכו לאורים והתומים של אופנת שנות ה-80. אבל זה ממש לא הסוף. ב-2009 הכריזה חברת ההפקות TNT כי היא מתכננת סדרה שתתמקד בדור ההמשך של משפחת יואינג מדאלאס. הסדרה אמורה לעלות במהלך 2011, אך עד היום ישנם רק עדכונים בדבר השחקנים שממשיכים. ב-7 לינואר פורסם כי ג'יי אר שוכנע לחזור וכך גם סו אלן. מנגד, ב-12 לינואר השנה, יום הולדתה ה-30 של שושלת, הוכרז כי הסדרה תהפוך לסרט קולנוע. הפרטים עדיין לא ידועים, אך לדברי המפיק ריצ'רד שפירו הסרט יתעד את התאהבותם של בלייק ואלקסיס בשנות ה-60. עושה רושם שצפויה לנו חגיגה אמיתית, הכוללת כריות כתפיים, הררי משי, פאייטים, פרוות ונעלי עקב.

דאלאס: במרכז הסדרה ניצבת משפחת יואינג - חוואים ואילי נפט מטקסס. שתי הדמויות הבולטות הן בובי יואינג, נציג הטוב, וג'יי אר יואינג, נציג האופל. הסדרה שודרה ברשת CBS בארצות הברית בשנים 1978-1991, צברה רייטינג הדרגתי והתמקמה במקום הראשון או השני במשך חצי עשור. בנוסף היא שודרה ביותר מ-90 מדינות ודובבה ל-67 שפות.

שושלת: הסדרה מגוללת את סיפורם של בני משפחת קרינגטון מדנוור, קולורדו. במשך שבע עונות (1981-1989) צפינו באיל הנפט בלייק, אשתו הטרייה והטובה קריסטל וגרושתו מהגיהינום אלקסיס. שושלת מסמלת את החלומות ואת זוועות האופנה של שנות ה-80, ולא במקרה עמדה עלות הפקתו של כל פרק על כמיליון דולר. כמו דאלאס, גם שושלת הגיעה למקום הראשון בדירוג הרייטינג בשנת 1985.

הדמויות

דאלאס: דמותה הרכה של פאמלה ג'ין בארנס יואינג (ויקטוריה פרינסיפל), אשתו של בובי יואינג, התאפיינה בבגדים בהירים בגווני לבן, בז', אפרפר, ורדרד ובננה. בשנים הראשונות על המסך היא נראתה בעיקר בשמלות ברוח צעירה, ואילו מאוחר יותר הפכה למודרנית ומעודכנת במיטב מגמות שנות ה-80. יחד עם זאת, הצבעוניות של מלבושיה נשארה תמיד נקייה והגזרות קלאסיות - וכך נשמר בידול מוחלט מהדמויות המרושעות סביבה.

האח הטוב והיפה בובי יואינג (פטריק דאפי) התהדר בסטיילינג שהדגיש את ערכי החברה האמריקאית השמרנית. בובי העדיף מכנסי ג'ינס וחולצה משובצת, אמנם במראה מוקפד אך בסגנון הבוקרים הקלאסי. גם כשהוא עטה חליפה הוא בחר בצבעים חמים וויתר לרוב על העניבה. דמותו החיובית, המסתכלת על כולם בגובה העיניים, מקבלת חיזוק מבגדיו הפשוטים.

ג'יי אר יואינג (לארי הגמן) היה האנטי גיבור החדש וסמל הסקס רע הלב שהצופים אהבו לשנוא ושנאו לאהוב. הביזנס מן הקשוח דאג רק לעצמו, ומוכן היה לדרוך על כולם בדרך להשגת יעדיו. נקודת מבטו הארוגנטית קיבלה ביטוי גם במלתחתו המוקפדת, המשדרת אלגנטיות מנוכרת. לרוב הייתה זו חליפה מחויטת ומעונבת בגוונים קרים של אפור ושחור, תסרוקת עשויה ללא חת, חולצה מגוהצת למשעי וכל אלמנט אחר שיכול להעיד על הידור חלקלק. כובע הבוקרים שחבש דרך קבע העניק את הגושפנקה הסופית כי מדובר בקאובוי החדש - זה שנוטש את המסורת לטובת ערכים קפיטליסטיים.

סו אלן יואינג (לינדה גריי) הייתה אשתו האלכוהוליסטית של ג'יי אר, שהפכה מדמות משנה לאישה חזקה ולוחמת. בהתאם להתפתחות הדמות, כך השתנו גם בגדיה: מאישה מרירה ונבגדת עם שמלות וז'קטים קטנים, היא עברה לחליפות כוחניות המורכבות מז'קטים אובר סייז עם כריות כתפיים ענקיות וחצאיות עפרון צמודות. היא הפכה לאישה מרשימה ומטופחת, עם שיער נפוח עשוי היטב ותכשיטים גדולים. כחורשת מזימות תמידית, בגדיה היוו תמרור אזהרה לכל מי שניסה להתקרב.

שושלת: בלייק קרינגטון (ג'ון פורסייט) היה איל הון ודון ז'ואן מזדקן, חנוט בחליפה מחויטת כיאה לאיש עסקים עסוק. המראה הכללי אלגנטי מאוד, נוטף איכות, משדר כוח ויציבות אך מעט משעמם. לבושו כמעט לא משתנה: הוא מוריד את הז'קט והעניבה מחוץ למשרד, או מחליף לעניבת פפיון לכבוד אירוע.

גרושתו הרעה של בלייק אלקסיס קרינגטון, בגילומה ההומוריסטי מעט של ג'ואן קולינס, הוכתרה לדיווה של אופרות הסבון - תואר שנשמר עד היום. מלכת הסטייל והתעוזה לא הפסיקה להפתיע במערכות לבוש אקסצנטריות, שאף הגדירו את הרף העליון של מגמות שנות ה-80. צבעים בוהקים, נוצות, משי, תחרה, פרוות, כובעים וכריות כתפיים הופיעו תכופות בארסנל בגדיה והפכו לסמלה המסחרי של הדמות.

האישה השברירית והטובה שנכנסת לקן הצרעות של משפחת קרינגטון כצאן המובל לטבח היא קריסטל גראנט ג'נינגס (לינדה אוונס). בדומה לאלקסיס, גם היא הציגה לראווה את מגמות שנות ה-80, אך גווני בגדיה היו רגועים ורכים. ורדרד, תכלת, אפור, לבן וחום לגווניו היו הצבעים שאפפו את הדמות ויצרו תחושת חמימות וטוהר. למרות כריות הכתפיים הכוחניות, תספורתה הבלונדינית הפשוטה והשמרנית הדגישה כי מדובר בצלע החיובית של הסיפור.

התקופה

דאלאס: הסדרה עזרה להגדיר את שנות ה-80 כ"עשור החמדנות", שבו קיבל הקפיטליזם לגיטימציה והפך "לקול" הרשמי. צופים נלהבים מכמעט 100 מדינות הרגישו כי גם להם מגיעות מכונית מפוארת ובריכה פרטית. אפילו ברומניה הקומוניסטית הפכה הסדרה למבוקשת עד מאוד.

שושלת: בשנות ה-80 היה דור ה"אני" בשיאו - איך אני נראה, איך אני חושב, מה הקריירה שלי, ושושלת שיקפה זאת נאמנה. ממקומה בראש לוח הצפייה הפכה הסדרה לכלי שיווק פנומנלי – אנשים רצו לקנות את החלום, ועד מהרה כיכבו פריטים בהשראתה גם ברחוב. אחד הרגעים הזכורים בסדרה, שהוכיחו כי היא תקעה יתד גם בשדה הפוליטי, הוא הופעת אורח של הנרי קיסינג'ר.

ה-סצינה

דאלאס: סו אלן משתכרת ומגיעה לרחוב כהומלסית מהמניין. ככל שהיא מסתגלת לחיי הרחוב כך משתנים גם בגדיה היוקרתיים. בתחילה היא לובשת חצאית עפרון שחורה, נעלי עקב וחולצה אפורה עם פפיון שחור תואם. אט אט מתקמטים הבגדים, הפפיון נעלם, החולצה יוצאת מהחצאית והיא נראית אבודה.

שושלת: ללא ספק, כניסתה הדרמטית של אלקסיס לסדרה בסוף העונה הראשונה. כובע שחור רחב שוליים, משקפי שמש כהים וחליפת חצאית מחויטת בשחור לבן (שמזכירה מעט את קרואלה דה ויל המרושעת) סיפקו רמז אפי מקדים לאייקון האופנה הדמוני שנזכה לראות בעונות הבאות.

האופנה היום

דאלאס: ממעמדה כקלאסיקה בנוף אופרות הסבון, הסדרה ממשיכה לשמש השראה אופנתית גם היום. יחד עם זאת, כמו שבשנות ה-80 היא שיקפה את האופנה יותר מאשר הגדירה אותה, גם היום לא ניתן להצביע על אמירה עיצובית פורצת דרך. מראה הבוקרים המודרני של חולצות משבצות ומכנסי ג'ינס נשאר המוטיב המרכזי הזכור מדאלאס, והוא זה שממשיך לקבל את רוב האזכורים האופנתיים.

שושלת: הסדרה היא פצצת אופנה מוחצנת הממשיכה ללוות אותנו גם היום, וחוזרת בכל כמה שנים לכותרות כשקולקציות שלמות מעוצבות בהשראתה. 2009 היא דוגמה טובה לשנת קאמבק כזו, כשמעצבים כדולצ'ה וגבאנה, בלמן ואחרים התמקדו בשמלות ערב גרנדיוזיות ובאלמנטים של אבנים וניטים. אופנת קיץ 2011 אמנם מתמקדת בשנות ה-70, אך הצבעוניות העזה של שנות ה-80 נראתה בקולקציות של ז'יל סנדר, לואי ויטון, מארק ג'ייקובס, פראדה, פנדי ומיסוני. דוגמה נוספת לסגנון אפשר למצוא אצל ויקטור ורולף, שהוסיפו כתפיים מפוסלות לקולקציה בהשראת חולצת הכפתורים הגברית.