"מי משלם עבור הטיפול?" שאלתי. "מי שדפק אותי, לא?" השיבה בבדיחות הדעת נערה חיננית ואינטליגנטית. בתשובתה הנחרצת מובלעת מחשבה פסיכואנליטית. לשיטתם של פרויד וממשיכי דרכו, אישיותו של האדם מתעצבת כבר בתום השנה החמישית. מנקודת מבט זו, ההתפתחות הנפשית שמתרחשת לאחר גיל זה מביאה בעיקר להרחבתו של מבנה בסיסי של האישיות ולשכלולו. כלומר, ההנחה הבסיסית היא כי חוויות ילדות ומערכת היחסים הנרקמת בין התינוק להוריו בשנים הראשונות היא שמשפיעה השפעה מכרעת על אופיו ומבנה אישיותו הבוגרת.

 

רגע לפני שתדחו גישה זו כמיושנת ובלתי רלוונטית, צאו וראו שלפעמים עצם ההתבוננות במציאות מצמיחה מסקנות דומות. לאחרונה יצא לאקרנים הסרט הדוקומנטרי בייביז. הסרט מתאר כיצד ארבעה תינוקות ממקומות שונים בעולם: יפן, ארצות הברית, מונגוליה ונמיביה מתפתחים מבחינה פיזיולוגית באותו הקצב, למרות השוני הבולט בדפוסי החינוך שלהם. אבל מה בנוגע להתפתחות האישיות? מה לגבי היכולת להתמודד עם תסכולים? ללא ספק גם הצופים בסרט משערים שהתינוק הנמיבי שגדל בחיקה של אם קשובה ומוקפת בשבט תומך ומחבק, יפתח אישיות שונה מאותה ילדה יפנית שגדלה באווירה סטרילית ואביה טרוד בטלפון הנייד ומנסה להסיח את דעתה בעזרת קשקשן.

 

דנה המפונקת, רונן הגנב ויאיר המתבודד

"כמה שאני נותנת לדנה כסף זה אף פעם לא מספיק לה", "לפחות היא מבקשת. אני כבר מזמן מחביאה את הארנק מרונן כדי שלא יגנוב", "אני משתגע איך שירה מבלה שעות מול המראה כדי ליישר כל שערה", "אני מוטרד מהעובדה שיאיר מסתגר בחדרו".

 

התלונות האלו הן תלונות שכיחות של הורים למתבגרים ובוגרים, שחוזרות על עצמן בקליניקה בווריאציה כזו או אחרת. ניתן לומר כי בריאות נפשית נמדדת במידה רבה בגמישות. אנשים "זורמים" הם אנשים שמסתגלים בקלות למצבים משתנים שמזמנת להם המציאות. לעומת זאת, תובענות מופרזת, התנהגות חסרת מצפון, כפייתיות, נטייה לדיכאונות וחשדנות בולטת, מעידים על הקבץ תכונות בעל אופי קיצוני. בעגה המקצועית אנחנו מכנים אנשים כאלו כסובלים מסימפטומים של "הפרעת אישיות". מה מקור הבעיה ובאיזו מידה ניתן לטפל בה?

 

דנה, רונן, שירה ויאיר גדלו בבתים "טובים", "משפחות נורמטיביות" בשפה החדשה, אבל לכל אחד מהם הייתה מערכת יחסים שונה עם הוריו.

 

דנה, שהכסף אינו מספיק לה מגיל צעיר, קיבלה כל מה שרצתה. האם שניסתה לפצות על ילדותה העשוקה הרעיפה עליה צעצועים, בגדים ומתנות ללא שום גבולות. כשגדלה לא ידעה לרסן את הגחמות והתוצאה היא ששום דבר אינו מספיק לה. את מערכת היחסים עם האם העבירה גם ליחסים את החברים, "לוותה" דברים מבלי להחזיר והייתה עסוקה רוב הזמן בלהאשים את אחרים.

 

רון, שגונב ללא ייסורי מצפון מהארנק, גדל באווירה דומה לזו של דנה. מגיל צעיר התקשה לרסן את הדחפים וכשלא קיבל, פשוט "סחב" מהמכולת את החסר. "הוא פשוט ילד שובב" שנהנה ממעשי קונדס, התנחמו הוריו בכל פעם שנתפס. הם הקפידו לפצות את בעלי העסקים, אבל לא הצליחו לפצות על הנזק שנגרם לו. רונן גדל והפך למבוגר בעל קסם, אבל חסר מצפון. בהמשך חייו הוא גנב וניצל את חבריו והוריו ללא הנד עפעף.

 

שירה בעלת ההופעה המוקפדת, התחנכה משחר ילדותה למסר שהכל חייב להיות מושלם. כשהתלכלכה או התקמטו בגדיה באיזו חגיגה, ננזפה באופן חמור. וכך אחזה בה תחושה עמוקה של חוסר ביטחון. לימים, אפילו ברומן שניהלה, הקפידה להיכנס למיטה מאופרת באופן מוקפד ולחמוק עם אור ראשון למקצה שיפורים. שירה הייתה אומללה כי לא יכלה ליהנות באופן ספונטני משום חוויות.

 

ליאיר מעולם לא היו חברים וחברות. אביו קר וחשדן מטבעו ולימד אותו שחברים "יש רק באגד" ומוטב שלא לסמוך על אף אחד. ההפנמה של המסר גרמה לו שלא להתקשר לאחרים מחשש שיפגע. כך נסגרו דלתות ליבו והמשימות האינטלקטואליות בעבודתו הפכו לערוץ המרכזי של יכולת התקשרות בטוחה עם אחרים.

 

הטיפול: מעבדה של יחסים

את מערכות היחסים הראשוניות עם ההורים מעבירים המטופלים למערכת יחסים עם המטפל ועם אחרים. באמצעות יחסי הטיפול ניתן להתחקות אחרי הדפוסים הראשוניים. אפילו בעצם היכולת לשמור על החוזה הטיפולי ניכרים ההבדלים. דנה הרבתה לבטל ולשנות ולא הבינה למה לא מכבדים את רצונה להגיע מתי שבא לה ולא בצורה סדירה. רונן הגיע לטיפול תחת צו של קצינת מבחן. בדיעבד התברר שההמחאות שנתן הן ללא כיסוי. שירה ויאיר מקפידים באדיקות על המועדים והתשלומים, אבל כשאני נאלצת לפעמים לשנות, הם מתמלאים בחרדות.

 

היחסים הטיפוליים מחדדים את הבעייתיות שנרקמה ביחסים המוקדמים. הם משמשים כמעבדה אנושית להבין כיצד החוויות והתכנים והקשרים שנרקמים בין מטופל למטפל משחזרים חומרים דומים שהוטבעו בגיל הרך. בשעה הטיפולית מנסים לפצות על חסכים מוקדמים באמצעות קשר אמפתי ולפתח יכולת התבוננות פנימה. המציאות מלמדת שמכיוון שמקור ההפרעה נעוץ בשנים המוקדמות, נחוץ תהליך עקבי וממושך. בסופו אנחנו מצפים לגלות גמישות רבה יותר בהתמודדות עם מצבי תסכול, אבל לפעמים ההפרעות מושרשות כה עמוק שלא כולם מסוגלים לשינויים מפליגים. באנלוגיה זה בדיוק כפי שעץ מנגו יכול לתת פירות יותר משובחים, אך אינו יכול להצמיח תפוחים.

 

חומר למחשבה

בפרקים הבאים בסדרה נתוודע למטופלים המייצגים הפרעות שונות באישיות. נתוודע לגישות פסיכולוגיות שמנסות להסביר כיצד דפוסי הורות בילדות השפיעו על התפתחות של נרקיסיזם, כפייתיות, פרנויה ותופעות נוספות. יש להניח שתוכלו למצוא את עצמכם כמעט בכל אחד מתיאור דפוסי הגידול. מבהיל? כן, אבל גם במציאות כמו בתיאוריה, המרחקים בין ילד שטופל נכון ללא נכון הם חמקמקים מטבעם. עם זאת יש לקחת בחשבון שתיאוריות הן בסך הכול תיאוריות. כלומר, דרך אחת מיני רבות להסתכל על העולם. למרות שלא מדובר באמת אבסולוטית, הן בהחלט מספקות חומר למחשבה.

 

ד"ר דפנה כצנלסון בנק היא פסיכולוגית קלינית בכירה, בעלת קליניקה בת"א, מלמדת בקריה האקדמית קריית אונו ובאוניברסיטת חיפה.