שירה בת ה-3 וחודשיים היתה מתעוררת שוב ושוב במהלך הלילה. אבל גרוע מכך – היא היתה "מכורה" למים ושתתה למעלה משני ליטר מים במהלך הלילה, מה שכמובן היווה בעיה בריאותית, שלא לדבר על עיכוב הגמילה מחיתולים והעייפות שסחבה איתה לאורך השנים.

 

בעיות השינה של שירה התחילו כבר כשנולדה ונמשכו מאז. הוריה ניסו הכל כדי לפתור את הבעיה: פרופסורים מומחים בשינה, רופאים, בתי חולים ומעבדות שינה. כשהגיעו אלי, התחושה הייתה כאילו הגיעו לעשות עוד V ולומר לעצמם "ניסינו גם את זה".

 

הם הגיעו אלי מיואשים וסיפרו לי על כל הכלים וההדרכות שקיבלו ועל כך שבסופו של דבר כל אנשי המקצוע שעבדו איתם אמרו שאזלו הרעיונות ואין יותר מה לעשות. אבל הם לא ויתרו.

 

כשהתחלנו את האבחון, גיליתי ששירה היתה בעצם תמיד תלויה בגורמים חיצוניים כדי להירדם ולא ידעה לעשות זאת באופן עצמאי. בהתאם להדרכת אנשי המקצוע שאיתם עבדו ההורים, הם תמיד החליפו את התלות שהיתה לה בתלות אחרת. הם החליפו הנקה בבקבוק חלב ואת בקבוק החלב בבקבוק מים.

 

התחושה הייתה שהנה, הילדה נרדמת "לבד" במיטה ולא צריכה את הוריה לידה. זו כמובן חשיבה מוטעית כי ה"לבד" למעשה לא היה כזה. הילדה החליפה את כל גורמי התלות שבהם הייתה תלויה בבקבוק המים. אחת הבעיות המרכזיות עם מים, מעבר לזה שזו תלות שמונעת מהילד ללמוד להירדם עצמאית, היא שילדים נוטים להעלות את כמויות המים שהם צורכים מפעם לפעם ולהגיע לכמויות בלתי סבירות. זה מה שקרה לשירה.

 

מצד אחד, ההורים חששו שאולי הילדה צמאה ולכן המחשבה של הפסקת מתן המים לא באה בחשבון ומצד שני, הילדה הייתה מתעוררת פעמים רבות בלילה כדי שימלאו לה את הבקבוק שוב ושוב, אחרת היא לא הצליחה להירדם.

 

יש חשיבות עליונה ליכולת להירדם באופן עצמאי. זה משהו שהורים מלמדים את הילדים מגיל צעיר (מגיל חצי שנה זה אפשרי מבחינה פיזיולוגית) וזהו כלי שניתן לילד לכל החיים, גם לחייו הבוגרים.

 

כאשר מחליפים תלות בתלות זה אכן לרוב מביא לשיפור בהרגלי השינה, אבל השיפור הוא זמני כי הילד מפתח "עמידות" לאותו גורם תלות וזה כבר לא עובד עליו. החלפת תלות במים היא כאמור בעייתית כיוון שהעמידות שמתפתחת באה לידי ביטוי בצריכה הולכת וגדלה של מים.

 

כללי עשה

  1. שלילת בעיה רפואית.
  2. שיחה עם הילד/ה ושיתוף על מהלך השינוי, בהתאם לגילו כמובן.
  3. החלפת בקבוק המים בכוס שאינה נשפכת (זאת על מנת לנטרל את אפקט המציצה שעוזר להירדם בפיה פחוסה).
  4. מתן כוס קטנה בכמות של לא יותר מ 120 מ"ל ובכל פעם שהילד ירצה לשתות, כמות המים תהיה מוגבלת.
  5. העברת השליטה לילד. בכל פעם שהוא יתעורר וירצה מים, ההורים ייגשו אליו ויציעו לו את הכוס על מנת שישתה לבד בישיבה (בנוכחותם).

 

כללי אל תעשה

  1. כשילד תלוי בגורם חיצוני כדי להירדם, יש לעבוד איתו על גמילה הדרגתית מכל גורמי התלות ולוודא שהתוצאה הסופית היא אכן הירדמות עצמאית לחלוטין. אסור לגמול אותו בבת אחת מכל גורמי התלות.
  2. ילד שתלוי בהירדמות תוך כדי הנקה, מאוד חשוב לעשות קודם כל ניתוק הקשר שבין הציצי והשינה, ללמד את הילד להירדם לעיתים גם בלי ציצי ולא להחליף את הציצי במים.
  3. חשוב להבין שמים זה הרגל. אם ילד יבין שזו אופציה לשתות בלילה, הוא ירבה להתעורר ולדרוש זאת. השתדלו שהמים לא יהיו זמינים בלילה ואל תציעו אותם באופן קבוע.
  4. גם אם החלפתם תלות במים והילד מתעורר רק פעם אחת בלילה לשתות, אל תתפתו להשאיר אותם, כיוון שרוב הסיכויים שכמות המים שיצרוך תלך ותגדל בהמשך והגמילה תעשה קשה יותר.
  5. לפני גמילה מחיתולים הפסיקו מתן מים או אוכל בלילה, על מנת להקל על תהליך הגמילה.

 

עם הזמן, שירה למדה להירדם גם בלי מים. לאט לאט הוריה הורידו לה את הכמויות, עד שויתרה עליהם לחלוטין וישנה לילות רצופים. ההורים לא האמינו שהשינוי הזה אפשרי. אחרי שנה וחצי הם הגיעו שוב והפעם עם בנם הצעיר והחלו תהליך לימוד הרגלי שינה כבר מגיל 5 חודשים.

 

ועוד עצה אחת

החל מגיל חצי שנה, ילדים מסוגלים מבחינה פיזיולוגית להירדם באופן עצמאי. אפשרו להם את זה. למדו אותם לעשות זאת. ככל שהם ילמדו להירדם עצמאית מגיל צעיר יותר, כך ישנו לילות רצופים וייפתחו הרגלי שינה בריאים לכל החיים.

 

  • כתבה: גנית פרג , מפתחת ומייסדת שיטת "לילה טוב - להרגלי שינה בריאים", לימודי הנחיית הורים ב"מכון אדלר", מוסמכת כ"מאמנת משפחתית" במכון "שינוי".