הגיע הזמן לחבר יותר בין פסיכולוגיה וסוציולוגיה ושינוי חברתי. זה לא או-או. ואגב, משעשע או לא, שימו לב לפרסומת עם נועה תשבי (טוב לפחות אצלי ולפחות כרגע) מתחת למשפט הסיום של הכתבה שמתחיל ב"אם ניתן פחות מקום לפרסום ולמניפולציות, אם לא נמדוד הכל בכסף ולא נעדיף אינטרסים של בעלי ממון ונזכור שאלה ערכים שמזיקים לנפש ממש כמו שאוכל מקולקל מזיק לגוף..." ...ימים טובים לכולנו

אצלי הוא כן.
סובלת מדכאון מילדות, למרות סביבה חמה, תומכת, אוהבת. דכאון הוא לא תוצר של בדידות, נידוי או התעללות בהכרח, יש אנשים שפשוט נולדו כך.
לא שוכחת איך פניתי לראשונה, הרבה יותר מידי מאוחר, בזעקת עזרה כי החיים שלי לכאורה נהדרים אבל פשוט בא לי למות. מבחינתי - הטיפול התרופתי הציל לי את החיים.
אז אולי זו ממש לא התרופה שמתאימה לכולם, בעיקר למי שהדכאון שלו נובע מגורמים חיצוניים, אבל עבור אנשים כמוני, שבלי הטיפול הזה נאבקים ביום יום כנגד שדים שאף אחד אחר לא רואה, שדים שלא קיימים בשום מקום למעט במוח המאותגר כימית שלי, שום תמיכה, שיחות, מעגלים חברתיים, לא יעזרו כמו הנשיקה הכימית הקטנה הזו.
בריאות לכולם.

אני בטוחה שאם תבדקו את כמות המדוכאים באוכלוסיות עניות לא תמצאו שם כמעט, הם עסוקים בלשרוד, אז אין להם זמן לחשוב על כמה הם מסכנים.
דיכאון זאת תעשייה של מליארדים, אף אחד לא יפרד ממנה ככ מהר

לוקח לתרופה כזו זמן להשפיע זה לא אקמול! ציטוט"הייתי נער כשבלעתי לראשונה כדור נגד דיכאון. כשבלעתי את הכדור הלבן הקטן הרגשתי כאילו קיבלתי נשיקה כימית"

הספר שכתבתי מוכיח אחרת לגמרי. יש אנשים שחייבים לעבור תקופה עם עזרה גם של כדורים במידת הצורך ולאחר מכן חוזרים לחיים לגמרי שמחים וללא זכר לדיכאון או בצורך בכדורים. הספר "גיבורי הנפש". במהדורתו המודפסת ניתן בחינם למי שמוכן לבוא ולקחת (עד גמר המלאי).

אליהו.............................

ואגב, בלי קשר ואולי עם קשר - אחד ההסברים שניתנו להצטרפות של צעירים מבריטניה ובכלל ממדינות אירופה לדעאש (!) היה שדעאש הציע להם מסגרת עם שייכות ומשמעות, שאין להם במקומות בהם הם חיים.

והופ! מעלימים מהעולם לא רק את הדכאון, אלא עוד הרבה מחלות ובעיות אחרות.

שמה עליך קצוץ...

שבנוסף לטיפול תרופתי חייב גם ללכת לפסיכולוג כדי לפתור עניינים עמוקים יותר... לא מידע חדש במיוחד.

החברה המודרנית מעודדת בדידות. כל אחד מתבודד עם האנדרואיד שלו ואנו הופכים בעצמנו לאנדרואידים.

האמירה שבדידות היא גרועה מאגרוף בפרצוף איננה תובנה חדשה אלה מימים ימימה הפרד (לבודד) ומשול הייתה שיטה.
דכאון זומחלה שלהחברה אבל גם של רופאים. בדיוק כפי שבאו תובנות על כאב ודברים השתנו, טרם קמו מרפאות כאב יחס הרופאים היה גרוע מהיום והדרך עוד ארוכה.
אחר כך הגיעו התובנות שתרופות אינן מענה ואף מזיקות ו/או ממכרות.
אחר כך הגיעו תובנות שמניעה חשובה מטיפול ושטיפול בגורם חשוב מטיםול במחלה או לא פחות ממנו.
אבל זה ברפואה ה"פיסית".בתחום בריאות הנפש עדיין הבורות שולטת.
וקשרי גופנפש הם רק ססמאות,כמו נימוסי צד מיטה של רופאים שפשוט לא קיימים וגם זה חולי של החברה כי זה כרוך בהורדת עומסים מרופאים וצוותי רפואה.
בינתיים, יש מי שמתפרנס מהתרופות שזה היצרנים וקופות החולים, יש מי שלא עובד קשה שזה הרופאים, שמדובר ממש ברשלנות רפואית, יש מי שמשגשג שזה מאמנים אישיים שצצו כמו פטריות אחרי הגשם. וכולם על משקל שר המלחמה!!!

הכי נכון שהאדם הפרטי לא יכול לשנות הרבה. הדחיפה לעשות זאת רק מוסיפה לקורבן ונועדה לפרנס מאמנים! צריך כסף, והרבה, כפי שמעיד הכותב!
כשאתה חי במשפחה שכל מה שהומלץ כאן לעשות נכון מהם והלאה, אין לך אפשרויות בכלל!!!

השיטה בקיצור היא אופיום להמונים. רק בשינוי אדרת.
בריטנייה שהקצתה שרה למשל, זו לא הארץ שבה הגיעה שתיית הקפה (אחד משיטות האופיום להמונים, אחד מני רבות) למנות מחוזקות שמסכנות חיים ממש??

ואתה פותח טלויזיה ורואה חדשות שיש שם רעל , אחר כך הולך לרופא ש"מרפא " אותך בעזרת תרופות - סמים .אחר כך חוזר הבית וממשיך בפעילות לא פלא שהתפתח לאנשים היום דיכאון , אנחנו חיים בחבר'ה מזעזעת , הרופאים עסוקים בלהביא לנו סמים כדי להשתיק תסמינים והעיקר קוראים לעצמם רופאים , ובכלל זה נראה כאילו יש פה אנשים שעסוקים בלרכוב על בעיות של אחרים , שלא נדבר על התוכניות טלוזיה לילדים , שששם יש מלא רעל , מה מוכרים לנו בטלוזיה? מה מוכרים לנו במרפאות? , חרא .. לא פלא שאנשים חולים וחולים וחולים, כי אף אחד לא מרפא שום דבר ! , קוראים לזה סוחרי סמים הרופאים לומדים 7 שנים לימודים כדי לסחור בבעיות שלך ולעשות עוד כסף על ההבעיות שלך.