Xnet  עיצוב  הום סטיילינג
ADHD? לא בטוח שלבן יעזור. מדריך לסובלים מהפרעות קשב וריכוז
יעל גרטי
פורסם: 28.11.17, 09:33
תגובה לכתבה תגובה לכתבה
הדפסת כתבה הדפיסו את התגובות
חזרה לכתבה >>
לכתבה זו התפרסמו 19 תגובות ב-14 דיונים
 
1. כתבה מצוינת ומועילה מאוד
אמא   (28.11.17)
תודה
2. מעניין מאוד. תודה על המידע.
דנה   (28.11.17)
3. וואו
דורית   (28.11.17)
אחלה של כתבה שאפו!!!
4. מהיכן ניתן לרכוש כסא עם כדור פיזיו?
קרן ,   צפון   (28.11.17)
5. במה זה מועיל -שצריך סדר ?
אינשם   (28.11.17)
יש שם חדר מזעזע של ילד שנראה עכשיו כמו מקלט עם פופ
מה עם וילונות,תמונות..שטיח .
נורא.
6. כתבה מעולה!!
שירן ,   רמת גן   (28.11.17)
7. הכתבה פקחה את עיני
שירי   (28.11.17)
הובהרו לי לפתע דברים רבים שלא הבנתי אותם. תודה.
8. כתבה שרלטנית
נדב   (28.11.17)
מסוג הכתבות שעושות יותר נזק מאשר תועלת. כל אחד מהמרואיינים אולי מבין בתחומו, אולם בנקודת המפגש בין התחומים - עיצוב ותכנון, קשב וריכוז, והאינטראקציה בין הסביבה לבין מערכת התפיסה והמערכת החושית - דעתם שווה כמו דעתו של כל הדיוט.
יש מעט מחקרים על הנושאים הללו, ואין מחקרים או תפיסות מובהקות בנושא.

אתן דוגמא. קרן שטרן אלרן, אשר מצוטטת בכתבה, מוצגת כמי שחקרה את עיצוב גני הילדים בלימודי התואר השני בעיצוב תעשייתי בטכניון. הציטוט הוא "...מצאתי שעודף צבעוניות משפיע לרעה על התנהגות ילדים בזמן משחק".
קישור למחקר מופיע למטה. קבוצת המחקר היתה 15 ילדים. אכן, בסיס טוב ומספיק להסקת מסקנות גורפות.
https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpsyg.2016.01661/full
9. אוסף של שטויות. מהיכן הוגרלו ה"תובנות" הללו????
נעמה   (29.11.17)
לי יש הפרעת קשב ולבן דווקא מרגיע אותי מאוד, כי אז אין לי הפרעות בעיניים. ויותר מזה - אם יש בלאגן מולי אין שום סיכוי שאוכל להתרכז בכל מה שדורש חשיבה. אז לכתוב שאנשים כמותי לא מסוגלים לסדר זה כל כך לא רציני ובטח שאיננו נכון.
10. נראה שזה משתנה מאדם לאדם, אז למה לקבוע אמיתות מוחלטות כאלה?
טל   (29.11.17)
גם לי יש בעיות ויסות חושי מאז שהייתי קטנה - רגישות נוראית לאור, לרעשים, למרקמים שונים וכו'. ולמרות זאת, אני לא מתאימה לפרופיל שהמרואיינים בכתבה מציגים. אני לא אוהבת דירות משעממות ולבנות מהסוג שהרבה פעמים מככב במדורי העיצוב. הדירה שלי צבעונית מאוד, עם המון תמונות על הקיר מעל שולחן העבודה, רהיטים בצבעי כחול, צהוב או ירוק, וקיר שלם של ספרים צבעוניים. אם למשהו אין צבע, הוא משעמם בעיני. אין לי ספק שזה קשור לדרך שבה המוח שלי מעבד גירויים ויזואליים ואת המידע שהוא קולט מהסביבה. לא סתם בחרתי ללמוד תולדות האמנות בתואר הראשון, אני ממש זקוקה לגירויים כאלו סביבי, וזה לא סותר את העובדה שכדי ללמוד אני חייבת שקט מוחלט וכדי לישון אני צריכה חושך מוחלט. אז אולי המסקנה היא שכל אדם הוא אינדיווידואל ולא כל מי שיש לו הפרעת קשב או ויסות חושי בהכרח זקוק למרחב עם מינימום צבעים? דווקא בגלל זה חשוב מאוד לשאול את הילד שמעצבים לו את החדר מה הוא רוצה ולא לזלזל בדעתו. בסופו של דבר הוא זה שצריך לגור בחדר - לא ההורים שלו, לא מעצבת הפנים, רק הילד עצמו.
11. החדר המבולגן הזה של ה"לפני" (עם הטרמפולינה ליד הקיר) -
מישי   (28.11.17)
אם ככה ההורים חשבו שחדר של ילד יכול/צריך להיראות, אז יש בעיה אצל ההורים. גם אדם "רגיל" לגמרי היה מתחרפן בחדר כזה. אולי זה רק מראה שחלק גדול מ"הפרעות קשב" זה ניווט לא נכון מצד ההורים.
12. חדר הילד לפני ואחרי נראה עצוב
דורית   (29.11.17)
בשני המצבים.
לפני נראה מאד מגובב וחסר מחשבה,
אחרי נראה ריקני ופשוט אין בו כלום.
אי אפשר למצוא משהו באמצע שיהיו לו שם דברים ותמונות
שהוא אוהב אבל עדיין יהיה מסודר ועדין?
13. לכל לאלה שלא טורחים לקרוא לפני שהם מגיבים
בוז   (29.11.17)
בכתבה יש מרואיינים רבים שכל אחד מהם מתאר חוויה אחרת ורגישות אחרת. זו כל הפואנטה, הגיוון ברגישויות ובצרכים
14. אחד המאמרים היחידים שנתקלתי בתחום שבאמת קולעים
עינת   (30.11.17)