בשלהי הקריירה שלה ביחסי ציבור, כשהיא כבר אם לשני ילדים ונשואה לכוכב הטלוויזיה גיל ריבה, עבדה רונית ריבה (45) עם רשת מלונות קטנה. היא הייתה צריכה למכור אותה כרשת מלונות בוטיק יוקרתית, למרות שחשדה שזה לא המקרה. אבל להתפרנס צריך, ולכן בלעה את הצפרדע והתחילה להתקשר לעיתונאים.
ואז היא נסעה לאחד ממלונות הרשת, ונשברה. "כל הדרך למלון דמיינתי ספא עם חלוקים לבנים ומוזיקה שקטה, שבו אוכל לעשות מסיבת עיתונאים. הגעתי וראיתי מלון פשפשים ואנשים עם טחורים וצרעת יושבים בתוך בריכה עלובה. חשבתי, איך אני אשלח לכאן עיתונאים? הם יחנקו אותי. זה היה הרגע שאמרתי, די, באמא שלכם".
ואז מה?
"עבדתי הרבה שנים עם גיל - ערכנו יחד את 'לימוזינה', התוכנית שלו בערוץ 10, והעבודה ביחסי ציבור הייתה הבסיס, אבל עם הזמן הרגשתי שאני לא עומדת בתחרות עם תקציבאיות בנות 22, שמתחתנות עם הטלפון ויושבות במשרד עד שמונה וחצי בערב להריץ דאחקות עם הבוס. כבר לא הייתי שם. אחרי המקרה עם רשת מלונות הפשפשים, הבנתי שהעבודה ביחסי ציבור כבר לא בשבילי. זה כמו להיות דיילת, כמו דירה שכורה בתל אביב, זה מתאים לגיל מסוים, ולא מתאים לגיל אחר".
אז היא עשתה הסבת אקדמאים, ובהמלצת חמותה הלכה להיות מורה לאנגלית בחטיבת ביניים.
לעבור מיחסי ציבור ותקשורת להוראה זה שינוי רציני. איך הרגשת בחדר המורים?
"בשנה הראשונה של הלימודים לתעודת הוראה, כשהייתי בהיריון עם מייפל, הבת השנייה, הסתכלתי מסביבי ואמרתי, באמת? זה מה שאני הולכת לעשות? אבל התאהבתי במקצוע ולימדתי במשך שלוש שנים. התפקיד שלי היה להעביר לילדים את האהבה שלי לאנגלית, ויש משהו מרגש בבני נוער שמקשיבים לך. לצערי, בסופו של דבר זה 5,000 שקל ברוטו למורה מתחילה, ולא התאים לי, אז עזבתי".
היום היא כבר לא מסבירה לאף אחד מה זה פרזנט פרוגרסיב. לאחרונה הקימו בני הזוג ריבה עם אחותו של גיל, מיכל ריבה־מורג, בית הפקות בוטיק לייצור תוכן.
נדמה שגיל פחות ציני ועוקצני מבעבר. מה קרה?
"השנים ההן מאחוריו. חל בו שינוי, היום הוא נשאר החבר הכי טוב של כל המרואיינים שלו. הוא באמת אוהב אותם ואין לו שום רצון לפגוע בהם. הוא בא מאהבה. עדיין יש לו יכולת כתיבה מושחזת וחוש הומור מטורף. אני זוכרת שכשהיינו עורכים את 'לימוזינה' ישבנו בחדרי עריכה והתעלפנו מצחוק. בזמנו רצינו להצחיק. בעונה השנייה ראית את השינוי בריאיון עם לריסה טרימבובלר. אפשר היה לראות איך הוא מקלף אותה עד לב הטירוף. אחר כך הוא ראיין בפריים טיים של ערוץ 2 את גאולה עמיר".
אם לכל דבר שקורה לנו בחיים יש סיבה, כנראה לא סתם הגיעה רונית ריבה לעיסוק ביחסי ציבור - עובדה, ככה היא הכירה את בן זוגה ואבי שלושת ילדיה ג'וס־יונתן, 14 ("שביקש שבבית הספר יקראו לו יונתן"), מייפל, בת 7, ומיילו בן ה־4.
כשהכירו, היא הייתה בת 28, ילידת ראשון לציון שסיימה תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן ועבדה במהלך הלימודים כדיילת ב"אל על". הוא, היום בן 38, במקור מרעננה, היה אז בן 21. אחרי שירות צבאי כמדריך כלואים ועבודה במקומון "צומת השרון", התחיל לעבוד ככתב רכילות ב"ידיעות אחרונות". מי היה מאמין שבשנת 2014 יוציא, ביחד עם אמו תמר, ספר ילדים בשם "הקוקיות של סבא".
והנה הסיפור שלא שמעתם על היכרותם. "יום אחד מישהו במשרד יחסי הציבור שעבדתי בו ביקש ממני לעזור לו להעביר אייטם לרכילות", היא נזכרת, "אמרתי לו, יש אחד, גיל ריבה ב'ידיעות אחרונות'. הייתי בטוחה שמדובר באיש מבוגר. זה היה לפני כמעט 20 שנה, וזו הייתה תקופת הביפר. השארתי לו הודעה בביפר בשעה עשר בבוקר. בשמונה בערב הוא צלצל אליי, 'היי, זה גיל ריבה, תגידי, קרה משהו במכבייה?' זה היה ביום שבו התרחש אסון גשר המכבייה. גיל התעורר בשמונה בערב, שמע משהו, והוא התחיל איתי שיחה כאילו אנחנו חברים כבר שנים".
"מאז התחלנו לדבר שעות כל יום, תמיד בלילה, וחיכיתי לשיחות כי הוא היה מצחיק וכיפי. אני אפילו לא זוכרת אם אייטם הרכילות הזה אי פעם נכנס למדור שלו. לא היה אינטרנט. לא היה לי מושג מי הוא. לא ראיתי אותו אף פעם. זו הייתה תחילת הקריירה שלו".
מתי נפגשתם?
"אחרי שבועיים של שיחות, שנינו עלינו לכנסת. אני עם הבוסית שלי מהמשרד, והוא ישב במזנון הכנסת וחיפש אייטמים. הוא אמר לי, 'אם את יפה, את תהיי חברה שלי, ואם לא, אני בחיים לא אפגוש אותך יותר, אבל נמשיך לדבר בטלפון'".
נו?
"הגענו לכנסת והוא יצא החוצה. היה לבוש קצת מוזר, לא סטנדרטי, היו לו משקפיים עם מסגרת פלסטיק שחורה למרות שהוא לא מרכיב משקפיים בכלל. הוא אמר לי: 'היי, אני גיל, היום בעשר בערב תהיי במסעדת 'אלי אולי'. והלך. הבנתי שאני מספיק יפה בשביל להיות בחבורה שלו. בערב הלכתי למסעדה, הוא ישב בשולחן עם האנשים הכי מוזרים משינקין של פעם, וכל המוזרים האלה התנפלו עליי כמוצאים שלל רב, כי הייתי נורא רגילה, לא מגניבה. הם ראו כנראה שאפשר לסמוך עליי, שאני מהאנשים שקמים בבוקר".
ואז הפכתם לזוג?
"זה לקח שלוש שנים".
בגיל 30 נסעה רונית בעקבות האהבה לפריז, קטעה לימודי משפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, ועברה לחיות בדירה ברובע מארה עם בן זוג צרפתי. ריבה, אז על תקן ידיד, התבדח, "מאוד מתאים לך להיות צרפתייה", והקפיד להישאר בקשר, תוך שהוא משאיר לה הודעות קוליות ושירים על המשיבון בדירה.
"בפריז הייתי בודדה כמו כלב", היא מעווה את פניה, "הצרפתים מגעילים, קרים, וחוץ מזה, אם אין לך את השפה, אין לך אישיות. אני לא בחורה עדינה, אני ישראלית מאוד, ומרימה את הטון אם מרגיזים אותי, ושם לאט לאט איבדתי את האישיות ודיברתי בלחש".
מה חשב בן הזוג הצרפתי על הידיד מישראל שממשיך להתקשר?
"גיל היה מתקשר באמצע הלילה, כי רצה לדבר איתי באותו רגע, ועל המזכירה האלקטרונית הוא היה שר: 'געגועים לחיבוקים חמים'. החבר שלי היה משתגע, מה הוא מצלצל?"
ואז הגיעה אמא שלה לביקור בפריז. בדיוק באותו שבוע התפרסמה כתבת שער ראשונה של ריבה בעיתון 'העיר' כשהוא לבוש בקימונו. אמא של רונית, שידעה כי בתה מיודדת עם הטאלנט, קנתה בשדה התעופה את העיתון והביאה אותו לבתה ("היא אמרה, 'ראיתי על השער בחור נורא יפה, ופתאום הבנתי שזה הידיד שלך גיל ריבה'"). הגעגועים לארץ החלו להציק.
אחרי חצי שנה, בסילבסטר של 1999, "שהיה היום הכי מזעזע בחיי", יצאה להשתכר במסיבה. אליה ואל בן הזוג הצטרפה חברתה הטובה ביותר עד היום נירית וייס, לשעבר עורכת מגזין "פנאי פלוס".
"היא הגיעה והציבה לי מראה מול הפרצוף, כמו שחברה טובה צריכה לעשות", נזכרת ריבה, "היא אמרה, 'את בורחת ומאבדת את עצמך', והיא צדקה. היה לי רע בארץ, והחבר הצרפתי נתן לי אופציה לבריחה. לא הייתי צריכה להתעסק בשום דבר, הייתה לו דירה יפה, אבל לא תמיד מה שיפה בתיאוריה, טוב במציאות. נירית הצילה לי את החיים".
שבועיים אחרי השיחה עם חברתה, לאחר שהבדידות עלתה על גדותיה והודעותיו של גיל ריבה הלכו ותכפו, אמרה לחבר שלה שהיא עצובה ורוצה לחזור לישראל. "נחתתי בארץ ובאותו ערב יצאתי עם נירית ועם גיל. חזרתי להיות רונית", היא צוחקת.איך התחזק הקשר עם גיל?
"הוא אמר לי, בואי לעבוד איתי. בדיוק באותה תקופה הוא הקים אתר אינטרנט שלא צלח בסוף, והתחלנו לבלות ביחד כל היום וכל הלילה. חברים טובים. היינו יוצאים כל ערב עם חבורה של אנשים. הוא גר אז בבוגרשוב, ואני הייתי מורידה אותו בבית שלו אחרי בילוי ונוסעת לבית של ההורים שלי".
התאהבת?
"אני ממש זוכרת את הלילה שהתקשרתי לנירית, ואמרתי לה, 'אני חושבת שהתאהבתי בגיל'. היא אמרה, 'מה הקשר? את משוגעת'. עניתי לה, 'אין לי שליטה על זה'".
אנחנו אף פעם לא בוחרים במי להתאהב.
"הייתה בתוכי הבנה שאני מאוהבת בבנאדם שהכי לא ציפיתי להתאהב בו. כל החיים חיפשתי מישהו שאני אעריץ, שיהיה וואו, וחשבתי שזה יהיה בכיוון של עורך דין או איש עסקים, מישהו מאוד מצליח, ומי היה מאמין שאני אמצא את כל זה אצל גיל? וכשהתחלנו לצאת הוא עדיין לבש חצאיות, כן? הוא היה עדיין הדמות המאוד־מאוד צבעונית, אבל אני הלכתי ישר, דוך, לא היה אכפת לי מה אומרים ועד היום לא אכפת לי".
את קוראת טוקבקים?
"כן. לא מזמן, במסיבה של בר רפאלי שבה צולמנו בכניסה, מישהו כתב, 'מה, אשתו טרנסג'נדרית?' אנשים הרי לא מכירים אותי, ואם מישהו רוצה לחשוב שאני טרנסג'נדרית, שיחשוב, מה אכפת לי, זה הופך אותי לכזאת?"
מה גיל חשב על ההתאהבות שלך בזמנו?
"הוא ראה שאני מאוהבת בו בטירוף, וידע שהוא צריך להוציא לי את הנשמה. גרתי אצל ההורים, כי חזרתי מפריז. גיל הציע שנחפש דירה ביחד. אמרתי, אוקיי. ואז מצאנו דירה ברחוב פיירברג בתל אביב. היה שם סלון, חדר שינה ענקי עם ג'קוזי ועוד חדר קטן. שאלתי, מי יהיה בחדר הענקי? הוא ענה, 'בהתחלה נישן ביחד, כי יש לנו רק מיטה אחת, ואחרי זה נעשה הפרדה'".
נו, והייתה הפרדה?
"לא, אבל אני הייתי צריכה לחזר אחריו, ונשבעת לך, לא עשיתי את זה בחיים עם אף אחד, מתוך חוסר ביטחון. הסידור הפך לקבוע, וכשגיל אמר, 'בואי נעשה ילד', הייתי כל כך מוכת אהבה שלא הסתכלתי על זה שהוא צעיר ממני בשבע שנים ולא על זה שהוא לא הבחור הכי סטנדרטי בעולם".
גם הזהות המינית שלו נראתה עמומה.
"לא עבורי. אני הלכתי על זה, ואם הייתי עוצרת לחשוב אולי הייתי אומרת, 'מה יצא מהקשר הזה?'. כולם היו נגדי: המשפחה, החברים, אמרו שאני משוגעת, שאני אמצא את עצמי ברחוב עם התינוק ולא יהיה לי איפה לגור, ממש נבואות זעם. הפחד היה הגיוני, כל הסיטואציה נראתה מאוד מוזרה, אבל הלכתי ביג טיים עם הלב, ואני שמחה לומר ש־15 שנה אחר כך, עם שלושה ילדים, אני בטוחה שצדקתי".
למרות העובדה שרוב האנשים לא נתנו לקשר שלכם סיכוי.
"אף אחד לא נתן לקשר שלנו סיכוי, אבל הייתה בי ידיעה פנימית שאני עושה משהו נכון".
אז איך, בניגוד לתחזיות, הקשר הצליח?
"טפו טפו טפו", נוקשת ריבה על שולחן העץ. "אני יכולה לדבר רק על עצמי. אני חושבת שהקשר שלנו הצליח בזכות זה שהוא לא משעמם אותי, כי אני מאוד מפחדת משעמום והוא אף פעם לא משעמם, וזה משאיר את האהבה טרייה. גם יש בינינו חברות טובה מאוד".
רשמית אתם בעצם לא נשואים.
"אבל אנחנו מרגישים הכי נשואים בעולם, ויש לנו חשבונות בנק ומשכנתה ביחד".
שש שנים לאחר שנולד בנם הבכור, ג'וס־יונתן, היום תלמיד חטיבה, החליטו בני הזוג ריבה על שינוי באורח החיים ועברו מדירה שכורה במתחם שינקין לדירה משלהם ברעננה."בתל אביב הרגשנו בבית, אבל בשלב מסוים התחלנו לחפש דירה לקנייה. אין לנו מושג למה", היא מגחכת, "ג'וס היה נורא תל־אביבי, הוא התחנך באשכול גנים ברחוב העבודה, התקבל לבית הספר לטבע ועמד לעלות לכיתה א'. שינקין היה הבית שלו, היינו בתוך העניינים".
אבל...?
"ראינו ברעננה דירה מההוצאה לפועל. היא הייתה ענקית עם פרקטים ומאוד מצאה חן בעינינו. הצלחנו לקנות אותה, אבל בשלב מסוים היה בלגן משפטי, ובתוכנו ממש קיווינו שבית המשפט יבטל לנו את העסקה. כשהעסקה כן יצאה לפועל, היינו בשוק".
ברור. המשבר הקלאסי של תל־אביבים בנשמתם שעברו לפריפריה.
"השנה הראשונה ברעננה הייתה הלם. הייתי נוסעת לקניות בסופר של שינקין ואוספת כל יום את ג'וס מהגן בשינקין, נוסעת הלוך וחזור מרעננה רק כדי להילחם בעניין הזה שאנחנו לא מרעננה, אנחנו בעצם תל־אביבים. היה דיכאון. את מסתכלת מהחלון ורואה דשא ועוד דשא ופרחים".
בדיעבד, אומרת ריבה, ההיכרות עם גיל שינתה את חייה. עד אז הסתובבה בעולם בתחושת תלישות. "עד שפגשתי את גיל לא היו לי שורשים, וגיל נתן לי שורשים. עם הצרפתי שחייתי איתו בפריז זה היה רק לשחק אותה בלנהל בית. עם גיל הבנתי מה זו משפחה וכמה היא חשובה. נכון שהוא בעצמו נראה כמו איש בלי שורשים, אבל הוא ההפך מזה, בא מהבית הכי חם ומחובר. הוא הפך גם אותי לאישה עם רגליים על הקרקע, מחוברת, כי הייתי מעופפת. היום אני הקרקע וזה מאפשר לו לעוף, כי הוא אמן ואיש כל כך יצירתי".
ביום הולדתה האחרון הפתיע אותה בארוחת ערב אינטימית שהתגלתה כארוחה המונית עם כל החברות שלה. "שאחר כך סיפרו לי שהוא הטריף אותן בווטסאפ ואני לא ידעתי מכלום. זה גיל".
"אני לא אגיד שהוא בא כל יום שישי עם פרחים, אבל כשהוא עושה, זה הכי טוב. גם כשהוא נכנס לחנות, הוא מזהה את הפריט הכי טוב. אני קונה בגדים עם חברות, כי אין לי טעם", היא צוחקת, "אבל אם גיל מסתכל על הבגד ולא אוהב אותו, זה הסוף של הבגד. היא מאוד אוהבת וקשורה אל משפחת ריבה המורחבת, "המשפחה של גיל היא דבר לקנא בו. הקשר של גיל עם האחיות שלו מדהים ואין ראש השנה או ליל סדר או ארוחות שישי שאנחנו לא כולנו ביחד, כולל ההורים שלי. אין חופשות משפחתיות שלא עושים ביחד".
איזה מין הורים אתם?
"אני אחראית על המשמעת והחוקים, גיל נותן חוויות. היה אירוע סוף שנה שאירגן ועד הכיתה של מייפל בים. כל ההורים באו, עמדו וקשקשו והילדים רצו ושיחקו ביניהם. גיל אירגן את כל הילדים לעשות בור ענקי ולבנות ארמון. אף אחד בחיים לא היה מצליח לקחת 30 ילדים ולהריץ אותם על החוף. והילדים היו חדורי מטרה, הלכו להביא מים ובנו ביחד. הוא נותן לילדים חוויה שאף אבא אחר לא נותן. הוא לא אבא שגרתי. ברור לך שהוא לא מהאבות שלוקחים את הילדים פעמיים בשבוע בארבע אחר הצהריים לגינה והולכים לסופר, אבל לא חלמתי על כזה".
מה הסיפור עם השמות המיוחדים של הילדים?
"גיל היה אחראי על השמות, מן הסתם, ואני מתה עליהם", אומרת ריבה. "אם אני הייתי צריכה לחשוב על שמות זה היה נגמר ביובל ודניאל. אני עוד זוכרת איך קראנו לבת שלנו מייפל. יצאנו מבית החולים, היינו באוטו וגיל אמר פתאום: 'מייפל'. וזה היה בול. אפילו אבא שלי אהב את השם כי אין בו קונוטציות שליליות. כשאומרים לך 'מייפל', את חושבת מיד על משהו מתוק. והיא באמת ילדה שלא דומה לאף אחת אחרת. היא כריזמטית וחזקה. את השם מיילו בחרנו כי אהבנו את הצליל, ואחר כך גילינו שיש משקה שוקולד מפורסם בשם הזה".
לא פחדתם שיציקו לילדים בגלל השמות המקוריים?
"לא. לי קראו רונית, השם הכי סטנדרטי, וסבלתי בילדותי מהצקות, אז אין תעודת ביטוח".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
>>> חדש וכייפי: כל מה שישפר את סגנון החיים שלך - באפליקציה החדשה של "לאשה"
