כבר שנים שגלית גוטמן מספקת כותרות בצרורות. בפן המקצועי היא לא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש: מאחת הדוגמניות העסוקות והמוערכות ביותר בתעשייה כיום, ממשיכה כפרזנטורית של חברת האופנה קרייזי ליין, הופיעה כשחקנית, הפכה למגישה מבוקשת בטלוויזיה, מנחת תוכנית הבוקר של קשת ועד הטייטל של יוצרת סדרות וסרטים דוקומנטריים.

גם חייה האישיים משכו לא מעט תשומת לב, הזוגיות עם הצלם זיו קורן, המשבר שחוו והתגברו עליו לפני מספר שנים ושאף שותף בסדרה "בטבעת זו" שהגישה, הפרידה הסופית ממנו לפני כשנתיים וחצי, הבנות המשותפות שירה ואמה שהחלו אף הן לדגמן השנה, ועד הזוגיות היציבה והמסקרנת עם אספן האמנות, יגאל אהובי, איתו היא מתנהלת בשנתיים האחרונות.

על סט צילומי שער "לאשה", היא הודתה שלמרות הכנות שמאפיינת אותה אפילו ברגעי משבר, דווקא בגלל שמדובר בתקופה מאושרת עבורה, היא מובכת לדבר עליה: "לא נעים להגיד טוב לי, זה נורא משעמם. נשמע לא אמין", היא אומרת.

את הקשר עם אהובי, אותו הכירה מיד אחרי הפרידה מקורן, היא מגדירה כ"אהבה מאד גדולה", ושהיא פסחה על שלב הדייטים הכושלים עם אחרים לפני שהתחייבה שוב למערכת יחסים. "אנחנו בגיל אחר, מקום אחר ומתוך בחירה לא גרים ביחד. לו יש שני ילדים ולי שתי ילדות, לא בא לריב על זה שהשאיר את החלב פתוח. זה שלב אחר, צריך לדעתי להתחיל עם גיל 40, יותר טוב לי".

  • בראיון למגזין המודפס גלית עושה השוואה עם הילה רגב ובודקת אמירות שלה בעבר, בפרספקטיבה עכשווית:

ב־1989 כתבו עליה: "הזוכה בתחרות תגלית השנה היא גלית גוטמן. תמירה ודקת גזרה, 177 ס"מ ו־49 קילו, עיניים כחולות ושער שטני חלק, תטוס בעקבות הזכייה לפריז, נסיעה ראשונה בחייה, ותעבוד בסוכנות דוגמנות בינלאומית".

היום היא אומרת: "אז בואי נתקן. 1.77 אף פעם לא הייתי ולא אהיה. אני בשלב שבו אני כבר מתכווצת. הייתי 1.74 ועכשיו אני כבר 1.73. וכן, זו באמת הייתה הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל, בגיל 17. היום, כאמא, אני חושבת, מי נתן לי? ברור שלא הייתי נותנת לילדות שלי לטוס. כל שנה שירה אומרת לי 'החברות שלי נוסעות כבר לאילת ולגרמניה' ואני אומרת לה: 'דברי איתי עוד שנה'. יום אחרי שהגעתי לפריז קיבלתי עבודה: פרסומת חשובה עם צלם נחשב, אמ־מה, היא הייתה בעירום מלא, ואני לא ידעתי, כי לא הבנתי אנגלית! הגעתי לצילומים, מחכה שנגיע להלבשה, ואז מראים לי את הרפרנס. זה היה הכי טהור, לא מיני. אמרתי לעצמי 'מי ידע בארץ?'. הצטלמתי וחזרתי הביתה, ואני זוכרת את הצער שניבט מפניה של אמא שלי כשסיפרתי לה, והיא הבינה שנכנסתי לעולם שאני כל כך בוסר בשבילו... מאז לא עשיתי את זה".

את סוחבת טראומות ממערכות יחסים קודמות?

ב־1997 היא אמרה: "אני מאוהבת ומאושרת עד הגג... אני לא מסתכלת אחורה על מערכות יחסים קודמות. בעיניי הן לא כישלון... אני לא סוחבת איתי שום טראומה".

היום היא אומרת: "איזו חמודה, ככה אמרתי? לזיו (קורן) ולי היה סיפור אהבה מקסים ואנחנו ביחסים נורא טובים. הדבר היחיד שכבר לא נכון הוא שאני לא מסתכלת לאחור ולא רואה כישלון, כי ברגע שיש ילדים הכישלון גדול ומוחלט. אני לא מנסה ליפייף את זה, ככה הרגשתי בפרידה הראשונה וגם בפרידה השנייה ממנו. יש כאב גדול שלא עובר תוך יום־יומיים. במיוחד לא לי - עד היום אני כואבת את הגירושים של ההורים שלי ואני יודעת מה זה בשביל הילדות שלי. כל הזמן ידעתי לאן אני מנחה או מפילה אותן. סוג של כאב שיישאר שם תמיד".

"גם אין אצלנו את החלוקה של ההורים הגרושים שהחג הזה אצלי והחג הזה אצלו. אין אצלנו חלוקה על כלום. כשזיו פה הוא איתן. בקיצור זה נו ווין סיטואיישן עם הילדים.

באותו ריאיון אמרת גם: "הגבר שאיתי יכול לאבד את הביטחון שלו מהר, אלא אם הוא חזק ובטוח בעצמו".

"אולי זה לא בסדר שככה לא השתניתי. אבל באמת יצאתי רק עם גברים חזקים".

על מה את מבזבזת כסף?

ב־2002 היא אמרה: "עיקר הכסף שלי הולך על הבית. אני יכולה לבזבז על בגדים ונעליים, אבל את הדברים הבסיסיים שלי אני קונה ב'מנגו'".

היום היא אומרת: "אהמ. טוב, התבגרתי (צוחקת). בגיל 33, כשאמה הייתה בת כמה חודשים, טסתי לשבוע האופנה בניו יורק. וראיתי ב'פראדה' תיק שנורא רציתי. הוא עלה 1,500 דולר. התקשרתי לזיו, חפרתי לו אלף פעם. הוא כבר אמר לי 'תקני את התיק!' אבל האם זה בסדר שאני אקנה תיק בסכום הזה? מה סבא שלי, שהגיע לקיבוץ לייבש ביצות, היה אומר? אכלתי לעצמי את הראש ובסוף לא קניתי. עברו כמעט עשר שנים ואני יכולה להגיד שפעם בשנה אני קונה לעצמי תיק ממש שווה ליום ההולדת, וזה עושה אותי שמחה. רדודה שכמותי".

  (צילום: עדו לביא)

אוהבת ריגושים רומנטיים?

ב־2004 היא אמרה: "אני לא בנויה לריגושים וסערות נפש בחיי האהבה... אני הרי פולנייה שעד שלא הבנתי מכל חבר שלי שהוא באמת מעריץ אותי ורוצה להציע לי נישואים, גם לא נכנסתי איתו למיטה. אני נורא צריכה שהגבר שלי יאהב אותי".

היום היא אומרת: "אני בדיוק ככה. פסחתי על השלב של להתרגש ולצאת לבליינד דייטים, לשבור לבבות, ער־ערה. דילגתי. נכנסתי לאהבה גדולה במקום".

מה עם קריירת משחק?

ב־2004 היא אמרה: "היעד הבא יהיה כנראה קולנוע. אבל יש אודישנים שאני בכלל לא יכולה להגיע אליהם. כשיש תסריט והסוכן שלי רוצה לשלוח אותי, המלהקים אומרים 'שתהיה יפה, אבל לא גלית גוטמן'. הם רוצים את הבת של השכן".

היום היא אומרת: "זה עדיין נכון. ויתרתי על המשחק בקלות. הבנתי שהעולם הזה לא מתאים לי, ויש לי קושי גדול עם אודישנים. אני מקבלת הצעות לסדרות ולסרטים ולא הולכת. אודישן זה מצב כל כך קשה בעיניי, אני הרבה יותר פחדנית, פגיעה ורגישה ממה שנדמה כלפי חוץ".

"כשהציעו לי את תוכנית הבוקר, חצי שנה לא היה לי אומץ לבוא לטסט באולפן עם יואב לימור. בסוף, כשבאתי, אמרתי להם 'אל תגידו לי באוזן מה להגיד ואל תגידו לי מה ללבוש. לא רוצה לשבת עם ז'קט כי ככה יושבים בתוכניות בוקר. רוצה להביא את עצמי, הטלוויזיה לא תסבול דקה אחת של שקר'. בעשר השנים האחרונות, אני חושבת שזה האודישן היחיד שעשיתי. כל מה שעשיתי זה כי לוקחים אותי בלי אודישן, בלי פגישה מקדימה. קודם תחתמו על החוזה, אחר כך נדבר. זה רק מראה שעדיין קשה לי לקבל את ה'לא'".

יש מצב שאת טסה מחר בבוקר לחופשה ספונטנית?

ב־2007 היא אמרה: "אני כבדה מאוד. זיו יודע שבשביל לטוס איתי לחו"ל צריך הכנה של כמה חודשים. בדרך כלל אני לא טסה. אני לא משאירה את הילדות בלעדיי להרבה זמן, ממילא אחרי יומיים אני מתגעגעת. אולי זה בגלל התפקיד שלקחתי על עצמי בזוגיות הזו, כי זיו המון לא בבית".

היום היא אומרת: "זה נכון עד עכשיו. בזוגיות החדשה שלי יש לנו בריחות מתוכננות כאלו פעם בחודשיים־שלושה, כי אנחנו לא גרים ביחד מתוך בחירה, גם אני וגם הבנות היינו צריכות להתרגל לזה. זיו כל הזמן היה בנסיעות וטיסות, יום אחרי ששירה נולדה הוא נסע לשבוע לרמת הגולן, כשהייתה בת תשעה חודשים הוא נסע לחו"ל לחודש. אני עצמאית ולא אוהבת לקבל מרות, והיה לי נוח להגיד לו 'תיסע, אני אגדל את הילדות'. אם כבר הייתי נוסעת, הייתי נוסעת איתן".

"זוגיות שנייה היא זוגיות אחרת. אתה רוצה להיות שם. אבל השנה הראשונה הייתה נורא קשה, כל הזמן להסביר לבנות שאני לא בוחרת בו על פניהן. יש פה זוגיות לצד אימהות. בפסח האחרון השארתי בפעם הראשונה את הבנות עם זיו וטסתי לעשרה ימים. חשבתי שאני מה זה גיבורה, ומה זה עשיתי טעות. ישבתי בוויטנאם, במקום הכי יפה ומושלם, עם יגאל, שיש לנו כזו אהבה יפה, ולא הפסקתי לבכות. רק רציתי את הבנות שלי לידי. זה המם אותי כמה לא הייתי מוכנה לזה. כל ילד שראיתי על החוף, התחלתי לבכות. והן בכלל בילו באמסטרדם עם זיו, זה לא שהשארתי אותן בקרן רחוב! בקיצור, הודעתי שאני לא טסה יותר לעשרה ימים".

את אוהבת לבשל?

ב־2007 היא אמרה: "עקרונית אני לא מוכנה להשקיע בבישול. עדיין מצפים מנשים גם לעבוד, גם לגדל ילדים, לבשל, להיות אשת איש, לחזור בארבע, להתחיל יום עבודה שני, ורוב הגברים שאני מכירה לא מספיק מבינים מה זה בכלל דורש לגדל ילדים".

היום היא אומרת: "אני עדיין כועסת נורא על הטרנד הזה של הבישול, שכל המדינה הפכה לשפים. אם יש משהו שאני לא מתחברת אליו זה מטבח. תוכנית על בישול זה מבחינתי לראות סרט בשפה שאני לא מבינה. אני מבשלת לילדות כי אני חייבת, אבל זהו. אני לא מזמינה אנשים לארוחת ערב בשישי, אני יוצאת למסעדות. ואני לא אוהבת ללכת לסופר. אבל אני כן אוהבת לנקות ולקפל כביסה".

  • הראיון המלא עם גלית גוטמן בגיליון החדש - השבוע בדוכנים