ב-1862 שט לואיס קרול בסירה עם בנותיו של דיקן "christ church" באוניברסיטת אוקספורד בה לימד. במהלך השיט סיפר קרול לשלוש הבנות סיפור על ילדה משועממת בשם אליס שחיפשה הרפתקה. שלוש שנים מאוחר יותר הפך קרול את אותו סיפור לספר בשם "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" שחוגג 150 שנה, והפך לסופר ילדים מוערך. קרול פרסם ספרים ושירי ילדים נוספים, אבל כמה מסודותיו שלו לא פורסמו מעולם.

1. הוא התבייש להיות סופר ילדים

כל מי שקצת מחבב את הסופר, יודע ששמו האמיתי היה צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון. בנוסף, יודע כל מי שהתעניין, דודג'סון/קרול היה קודם כל מתמטיקאי מכובד ורק אז סופר ילדים. זו הסיבה שהוא יצר לעצמו את שם העט, לואיס קרול. הוא חשש שאנשים יקראו מאמרים וספרים שהוציא בנושאי מתמטיקה ויכבדו אותו פחות כשיגלו שכתב אותם סופר ילדים. יותר מכך, כאשר מכתבים שיועדו ללואיס קרול הגיעו לאוניברסיטה בה לימד, דודג'סון לא הסכים לקבלם בטענה שאין אדם כזה בסביבה.

עם זאת, קרול השובב ידע שאנשים רבים אהבו את ספרי הילדים שלו, ולכן לפעמים השתמש בשם העט שלו בהקדמה למכתבים שכתב לאנשי החברה הגבוהה או לחברי ילדות. אגב, את השם לואיס קרול יצר דודג'סון על ידי שימוש בגרסה הלטינית לשמותיו לוטווידג' וצ'ארלס. אופציות אחרות שקרול שקל להשתמש בהן כשם העט שלו הם דארס, על שם מקום הולדתו - דארסבורי, אדגר קאטווליס ואדגר יו.סי. ווסטהיל שגם היו משחק מילים שכזה עם שמו המקורי. לואיס קרול בהחלט נראה כאופציה הטובה ביותר.

2. הוא סבל מהזיות

ולא סתם הזיות, אלא כאלו שתאמו חלקים בעלילת "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". כאשר קרול היה חוטף מיגרנה הוא ראה דברים בצורה גדולה יותר מכפי שהם, וחש עצמו קטן מאוד בעקבות כך. כן, בדיוק כפי שקרה לאליס כאשר שתתה את השיקויים השונים בסיפור.

ב-1955, שנים לאחר מותו של קרול, הפסיכיאטר האנגלי ג'ון טוד איבחן את התופעה ונתן לה את השם "תופעת אליס בארץ הפלאות". יש הקוראים לתופעה גם תופעת טוד, על שמו של הפסיכיאטר, אבל השם שנתן טוד בהחלט מגניב יותר (לתופעה לא מגניבה בכלל).

3. הוא גם גמגם

קרול היה הבן השלישי במשפחה של 11 נפשות. כמו עוד כמה מאחיו, קרול סבל מגמגום. שלא כמוהם הוא גם סבל מחירשות באוזן אחת כתוצאה מקדחת. הגמגום ממנו סבל לא היה כזה שחוזרים בו על אותה מילה כמה פעמים אלא פשוט הפסקה בדיבור. המוח שלו היה נתקל במילה אותה לא יכול היה להגיד ואז הוא פשוט הפסיק לדבר, בעוד פיו נותר פתוח. תופעה שחבריו תיארו כמפחידה.

הגמגום הפריע לקרול במיוחד בתפקידו ככומר זוטר. למרות שלקח שיעורים לטפל בגמגום, הוא חשש תמיד לפני שעלה לדבר מול הקהילה בכנסייה שלו, ולא פעם נתקל במילים שידע שלא יוכל לומר ופשוט דילג עליהן.

לפי ג'ון פאדני, מחבר הביוגרפיה "לואיס קרול והעולם שלו", עולם הפנטזיה שקרול יצר בספריו לא נבע רק מדימיונו אלא גם מתוך רצון ליצור עולם בו הוא לא מגמגם. כשקרול סיפר את סיפוריו לילדים, הוא פתאום הפסיק לגמגם. בעולם הזה, קרול הרגיש קרוב לדמות הדודו המפעיל את המרוץ שאינו נגמר. דמות זו הייתה מעין פרודיה על קרול עצמו שלא ממש הצליח לומר את שם משפחתו המקורי דודג'סון, ותמיד גמגם אותו כדו-דו-דודג'סון.

4. וכנראה היה פדופיל

בניגוד לסודות הקודמים, זהו סוד נורא למדי, אם כי זה מעולם לא הוכח. הבסיס לשמועה הוא הקשר החזק של קרול עם ילדים ובייחוד עם אליס לידל, בתו של אותו דיקן מהשייט המפורסם וההשראה לדמותה של אליס בארץ הפלאות. קרול נהג לצלם את אליס ואחיותיה, ונמצאו ברשותו גם כמה תמונות עירום שלהן. לא ממש סימן טוב.

ב-2008 אף התגלה מכתב שקרול כתב ובו הוא מספר כי הוא אוהב ילדים, מלבד בנים.

קרול התרחק ממבוגרים בגלל בעיותיו הרפואיות וחש בנוח עם ילדים. יש הטוענים כי מת בלי שחש מגע של אישה, ולכן כל החשדות על פדופיליות רק החלו התעצמו. בנוסף, ישנו יומן של קרול אשר חסרים ממנו שבעה דפים. השמועות אומרות שבדפים הללו התוודה קרול על רצונו לשאת את אליס בת ה-11 לאישה. כאמור, אותם דפים נעלמו, וקרול, אשר שמר על פרטיותו ולא התראיין מעולם, מת וסודו נלקח אל הקבר.

5. אולי הוא עישן אופיום

זו עוד טענה שנשמעה סביב דמותו של קרול. החל משנות ה-60 רבים סברו שהסיפור של אליס שזור בהמון רמזים לשימוש בסמים: מהזחל שמעשן נרגילה, דרך אליס שאוכלת פטריה שמשנה אותה ועד ההחתול שלא מפסיק לחייך. זה לא יפתיע אף אחד אם קרול עישן אופיום, סם שהיה מאוד פופולארי באותה תקופה, כשכתב את הרעיונות ההזויים בספרו.

יותר מכך, כאדם שסבל ממחלות שונות, ייתכן בהחלט שקרול השתמש באופיום כסם מרגיע. עם זאת, אין שום הוכחות לעניין וחוקרים רבים טוענים כי הקשר לסמים נולד בדמיונם של הקוראים.

בהשראת הספר, כתבו אנשי ג'פרסון איירפליין בשנות ה-60 את השיר הפסיכדלי "ארנב לבן", ובו מסופר על פטריה שמשנה את הראש ושיש לשאול את אליס בנושא כי היא תדע. הם כנראה היו די מסטולים בעצמם כשכתבו את השיר.

6. אולי הוא היה ג'ק המרטש

טוב, מתוך כל ההשערות על חייו זו אולי המגוחכת מכולן, אבל ב-1996 ריצ'רד וואלאס טען בספרו "Jack the ripper light hearted friend", כי קרול וחברו תומס ביין עמדו מאחורי הרציחות של אותו רוצח מפורסם.

וואלאס, שכתב על ספרי לואיס קרול שהם מחביאים בתוכם טינופת גסה, טען כי הסופר האהוב חשף את העובדה כי הוא וחברו הם הרוצחים בעזרת אנגרמות (שיכול אותיות) בשירי הילדים המוקדמים שלו. לדוגמא, בשיר Nursery Alice, וואלס לקח את המשפטים:

So she wondered away, through the wood, carrying the ugly little thing with her. And a great job it was to keep hold of it, it wriggled about so. But at last she found out that the proper way was to keep tight hold of itself foot and its right ear.

וטען כי בחילוף אותיות מקבלים את המשפט:

she wriggled about so! But at last Dodgson and Bayne found a way to keep hold of the fat little whore. I got a tight hold of her and slit her throat, left ear to right. It was tough, wet, disgusting, too. So weary of it, they threw up – Jack the Ripper

אמנם קרול גר בלונדון בתקופת הרציחות, אך חוקרים שניסו למצוא קשר בין ג'ק המרטש ולואיס קרול מצאו כמה חורים לא קטנים בתיאוריה. למשל, העובדה כי לקרול וביין היה אליבי ללא מעט רציחות וכי קרול לא היה בלונדון בזמן שלוש מהרציחות. יותר מכך, קרוליין ליץ' ,חוקרת של לואיס קרול, הוכיחה שגם בספרי פו הדב ניתן למצוא אנגרמות שכאלו, ואף אחד לא חושד בו או באיה. בסך הכל, ברשימת ה-22 החשודים ברציחות המיוחסות למרטש, לואיס קרול תופס את המקום האחרון. ייתכן כי אף אחד לא היה חושד בו כלל לולא אותן תמונות עירום ארורות. אוי קרול, מה חשבת לעצמך כשצילמת אותן?

____________________________________________________

עוד באותו נושא: