מורן אטיאס אוכלת עוגות. זה לא בגלל שהעוגות ההונגריות מפורסמות בטעמן המשובח, או בגלל שאין הרבה מה לעשות בבודפשט מלבד זלילה של שכבות קצפת ושוקולד. אטיאס אוכלת עוגות כי היא מלכה עכשיו, וכמו שכבר אמרה מלכה אחרת לפניה: "באין לחם שיפון, הסתפקי בדובוש".

"הכל התחיל בצאת פסח", היא מספרת על ההתמכרות החדשה. "אני שומרת כשרות וכל פסח חיכיתי כבר לחמץ, אבל לא הוזמנתי לשום מימונה בהונגריה. אז בערב המימונה לקחתי כמה חברות שלי פה מהסט של 'הרודן' - אף אחת מהן כמובן לא יודעת מה זה חמץ - ל'קפה סנטרל', שהפך מאז לקבוע שלי, והזמנתי המון עוגות מהוויטרינה. זה לא היה תחליף מספיק טוב למופלטה של סבתא שלי, אבל מסתדרים עם מה שיש. אני מתייחסת לזה כאל חלק מהתחקיר שלי לדמות של לילה. מה שהיה טוב למארי אנטואנט טוב גם למלכה שלי. אז עכשיו אני אוכלת עוגות".

בין עוגה לעוגה, אטיאס יושבת בדירה קסומה על גדות הנהר ששכרו עבורה בעיר הבירה ההונגרית. היא כבר ארבעה חודשים שם ונותרו לה עוד חודשיים. היא מצלמת את העונה השנייה של "הרודן" (Tyrant באנגלית), סדרת דרמה אמריקאית שנוצרה על ידי הבמאי והתסריטאי הישראלי גדעון רף, שעונתה הראשונה שודרה ב"יס" במקביל לשידורה בערוץ FX Networks האמריקאי.

אז עכשיו בודפשט היא מקום מושבה, ובין לבין היא אורזת מזוודה ונוסעת: פעם לישראל, לבקר את המשפחה; פעם לאל־איי, לצלם את הקמפיין של הוניגמן שהיא מובילה; ופעם למילאנו עם הסטייליסטית של הסדרה כדי לאסוף אאוטפיטים שיהלמו את דמותה, לילה אל־פאייד, שהסטייל שלה חורך את הרשת.

"כל מה שתראי על לילה ב'רודן', מכף רגל ועד ראש, אני יצרתי. עבדתי על המלתחה שלה ברמת השרטוטים של השמלות. מה שקשה לי ולא בא לי לעשות בשביל עצמי, כיף לי וקל לי לעשות עבור דמות. תמיד היה לי חוש אופנתי, אבל כשזה בשביל עצמי אין לי כוח להתעסקות בדבר הזה. עם הדמות שלי אני טוטאלית. זה התחיל ממצגת פאוור פוינט שהכנתי על הקו האופנתי שלה, והשבוע הגעתי ממילאנו עם מזוודה מלאה בדברים בשבילה, לוקים מדהימים. שאלתי פּיסים ממעצבים הורסים והכל בא מוויז'ן מאוד מדויק.

ההשראה שלי היא שייחה מוזה, אשת האמיר של קטאר, שהיא אייקון אופנה שמרעיש את העולם וגם רכשה את בית ולנטינו. הייתי נורא קפדנית בקשר ללבוש שלה. לילה לובשת דברים מאוד יקרים, יצירות אמנות, ואני מודה שבהתחלה קצת שיגעתי את הצוות, כי התקציב לא גדול. התעקשתי על הלוק כי מבחינתי הלבוש שלה מספר את הסיפור של מי שהיא, והיום הם יודעים שצדקתי.

יש כל כך הרבה פניות לפייסבוק שלהם על הבגדים שלי, כך שהעבודה הזו השתלמה. כמו שגברים מסתכלים על מכוניות ושעונים, נשים מסתכלות על בגדים, ותדעי שגם גברים עצרו אותי עשרות פעמים כדי לשאול אותי איך הם משיגים לנשים שלהם חלוק רחצה מקטיפה בכחול־רויאל, כמו שיש ללילה".

ואת עצמך לא מתפתה להמשיך עם הלוקים הביתה?

"לילה מתוקתקת, אבל כשמורן חוזרת הביתה אין לה עצבים לזה. אני מגיעה לסט עם קולקציית הפיג'מות שלי וככה אני גם יוצאת בערב עם חברים. על אמת. מכנסי פיג'מה, נעלי קרוקס ומעיל מחמם - זה מה שאני לובשת בדרך כלל. מדי פעם יש לי תקופות אופנתיות יותר, בדרך כלל כשאני נמצאת בחברת החברים האיטלקים שלי, שמעניקים לי השראה. אז אני לובשת דולצ'ה וגבאנה, ויונה - מותג צרפתי שהתאהבתי בו לאחרונה, לנוון ודיור, אני מאוד אוהבת דיור".

וארגזים של שמלות דיור מחכים לך אצל הדורמן, עם פתק שמתחנן שתלבשי אותן, כמו שנהוג אצל הסלבס?

"למה את שואלת את זה? את רוצה שכל בחורה שנייה בישראל תשנא אותי? בואי נגיד שהארגז האחרון שקיבלתי היה מהוניגמן. הם שלחו אותו לכאן ביום ההולדת שלי ומאוד נהניתי ממנו".

"הגשמתי את החלום"

כבר 17 שנים שאטיאס מטפחת קריירה מרשימה בנֵכר. זה התחיל כשעזבה את הארץ בגיל 17 לטובת עבודות דוגמנות בגרמניה והמשיך כשעברה לאיטליה בגיל 19, שם דגמנה ודי מהר התברגה לתפקידי הנחיה בטלוויזיה והפכה לכוכבת גדולה. אחרי כמה שנים של הנחיה ותפקידי משחק בקולנוע האיטלקי החליטה אטיאס לעזוב הכל ולנסוע ללוס אנג'לס כדי לנסות לעשות את זה בגדול. בינתיים נראה שההימור השתלם: היא כבר שש שנים שם ועובדת במרץ.

"אני עושה דברים בצורה מאוד טוטאלית ומלאת תשוקה וזה הפך למרכז חיי. אני מרגישה סיפוק אדיר כי מבחינתי הגשמתי את החלום"

בשנה האחרונה, למשל, חוץ מ"הרודן" היא השתתפה גם בתפקיד ראשי בסרט "הגוף השלישי" (לצד ליאם ניסן ומילה קוניס), שבו שימשה גם כמפיקה. גם בארץ לא חסרה לה עבודה, כשחקנית וגם כפרזנטורית של הוניגמן וטופטיקה וכמובילת הקמפיין של גלידות ג'ויה.

"אני חושבת שהגעתי למקום מאוד מספק בקריירה שלי", היא אומרת. "אני עושה דברים בצורה מאוד טוטאלית ומלאת תשוקה וזה הפך למרכז חיי. אני מרגישה סיפוק אדיר כי מבחינתי הגשמתי את החלום. בתוך עולם המשחק יש המון סוגי קריירות. אני לא רציתי להיות שחקנית שעושה רק תפקידים קומיים או כזו שעושה רק סרטי אקשן, ואני חושבת שהצלחתי בכך".

זה נשמע כמו סיכום.

"אני גרה באל־איי כבר הרבה זמן. זו לא הייתה בחירה מחושבת, כורח הנסיבות הוביל אותי למקום הזה. יש לי חברים שמאוהבים בלוס אנג'לס ולא רואים את עצמם בשום מקום אחר, ואצלי זה לא קרה. לא הייתה לי אהבה ממבט ראשון וגם עכשיו אני לא מתרגשת מהחזרה שלי לעיר.

"כשאני מגיעה לישראל אני זו שמתחילה לשיר 'הבאנו שלום עליכם' במטוס, גם אם אף אחד לא מצטרף אליי. בשנתיים האחרונות ביליתי יותר ויותר זמן בישראל כי היו לי כמה מערכות יחסים שהיה לי חשוב לשמר, ונעשה לי ברור שאני יותר ישראלית מהרבה ישראלים שגרים בארץ".

את מתגעגעת הביתה? איפה נמצא הבית שלך?

"מבחינתי הבית הוא אני, זה לא המיקום. יש לי דירה באל־איי וישראל זה המשפחה, אבל בכל מקום אני מרגישה בבית. יש לי במזוודה את הקופים שלי - לא אמיתיים כמו של מייקל ג'קסון, כי עדיין אין לי מטוס פרטי לנייד אותם ממקום למקום - וטרולי עם הספרייה שלי, שכוללת ספרים שאני אוהבת ולוקחת איתי לכל מקום. הם גורמים לי להרגיש בבית. כן, אני לוקחת את הספרייה שלי לכל מקום. זה לא תמיד נחמד למי שסוחב את המזוודות, אבל זה עוזר לי להרגיש טוב".

גרת כמה שנים עם אחותך שני בלוס אנג'לס, ועכשיו היא עזבה את הדירה לטובת מגורים עם חבר, איך זה השפיע עלייך?

"איך את יודעת? זה נכון, אבל אני ממילא לא ממש שם כדי לבדוק איך זה מרגיש. שני היא האהבה הכי גדולה שלי, ואני בת מזל שיש לי אחות שהיא ילדה טובת לב, חכמה ומכבדת. הקשר שלי עם אחותי יהיה חזק בכל מצב, בין אם נגור יחד או בכלל בארצות נפרדות".

המשחק הוא כבר לא במקום הראשון

אטיאס היא רווקה לוהטת שמופיעה בכל המצעדים הרלוונטיים כבר שנים, מככבת ברשימות הנשים הסקסיות בעולם ומחזיקה באמתחתה רשימת אקסים שכוללת את איש העסקים תמיר ויצמן (הגיס של מיכל הקטנה), השף אביב משה, המסעדן שי כהנא, שחקן הכדורגל הרומני אדריאן מוטו וגם את לאפו אלקין, מיליארדר איטלקי מסוקס, מבעלי חברת "פיאט". בכל זאת, נדמה שבעוד הקריירה שלה בנסיקה, בתחום הזוגיות היא מצליחה קצת פחות.

את חושבת לפעמים שדברים אולי היו מסתדרים אחרת אם היית גרה בארץ כל השנים האלה?

"כן, יש לי מחשבות כאלה, אבל אני מנסה להרחיק אותן כי מחשבות על 'מה היה קורה אילו' מתרכזות במה שחסר ובמה שאין. אלה לא מחשבות שמייצרות שמחה. אבל כן, יש לי תחושה שמבחינה אישית דברים היו מסתדרים לי יותר אם הייתי גרה בישראל.

"בזמן האחרון אני מרגישה שהמשחק הוא כבר לא במקום הראשון אצלי, ואני שוקלת די ברצינות לחזור לגור בארץ. הבעיה היחידה בלגור בישראל היא שגם אם את השחקנית הכי מבוקשת, כמות התפקידים נורא קטנה וזה די מתסכל. אבל אני נהנית מאוד גם מכתיבה ומפיתוח פרויקטים, ככה שזה לא נורא, אני אוכל לעשות דברים נוספים".

נראה שכבר חשבת על הכל. שחקנים ישראלים מספרים שהיום בשביל קריירה בהוליווד לא צריך לעבור לשם, מספיק לשלוח אודישנים מצולמים.

"נכון, אבל לא בטוח שאני ארצה בזה. ברגע שאהיה בזוגיות אני אהיה טוטאלית, ולא בטוח שיבוא לי לקבל תפקיד ולעבור בשבילו לבודפשט לחצי שנה. הקריירה שלי לקחה את כל הזמן שלי וזה היה מאוד מהנה לגדול ולהפוך לשחקנית שאני היום, אבל עכשיו צריך להתפנות לדברים אחרים".

יצאת עם בחורים מכל העולם. המסקנה היא שבחור ישראלי זה הכי הכי?

"ישראלי או לא ישראלי זו לא הנקודה, אבל אני יכולה להגיד לך שבישראל הכרתי בחורים נהדרים. אני בעיקר מנסה להבין עכשיו מה הדבר שהכי נכון עבורי לאורך זמן: האם זה גבר שהוא בתחילת דרכו ואנחנו בונים יחד את המסלול, או בחור מבוסס ומעוגן במחשבותיו? האם אני רוצה לבנות זוגיות של שותפות מלאה או שאני מחפשת גבר שיוביל אותי? האם אני מחפשת רק שורשיות או גם איש שחווה את העולם? ואולי אני בכלל לא שואלת את השאלות הנכונות? יש לי המון חברות בגילי וקצת יותר מבוגרות ממני וזה מעסיק ומסקרן אותנו איזה סוג גבר יהיה נכון עבורנו".

את חושבת שככל שאת מתבגרת קשה יותר למצוא את הגבר הנכון?

"ממש לא. היום אני מבינה שכמו שאותי יצטרכו לקבל עם אתגרים, ככה גם אני אצטרך לקבל גבר ופשוט להיות רגישה וסובלנית וקשובה. פעם אם גבר שלח לי פרחים אבל לא צירף פתק זה יכול היה לגמור את העניין מבחינתי, אבל היום אני מוצאת בעצמי הרבה יותר סבלנות, ואני גם מעריכה יותר. אני אולי בררנית, אבל לא תמיד יצאתי רק עם מלך הכיתה. הסממן החוזר אצל כל הגברים שלי זה טוב לב. בהסתכלות לאחור, כנראה שזו תכונה שתופסת אותי. אני לא יכולה להגיד מילה רעה אחת על אף בן זוג שהיה לי. נפרדנו כי זו הייתה תקופה לא נכונה, או שהשאיפות שלנו היו שונות, או שהמרחק הפריד בינינו, אבל היו לי גברים טובים".

כמה זמן לוקח לך לדעת שזה זה?

"אני חושבת שבגיל צעיר יותר הפסקתי קשרים לפני שנתתי להם מספיק צ'אנס, ובגיל מאוחר יותר דווקא הייתי צריכה לעצור דברים עוד קודם, כי קרה שהרגשתי בבטן שזה לא נכון, אבל שכנעתי את עצמי לתת צ'אנס. בסופו של דבר יש את העניין של המשיכה הראשונית שחייבת לקרות, אחרת אין טעם להמשיך".

דיברת בעבר על אופציה של אימוץ ילדים מטהיטי. עכשיו, כשאת כבר בת 34, זה משהו שעומד על הפרק?

"כן, בהחלט. אני מאוד רוצה לאמץ ילד וזה אפשרי. יש ביורוקרטיה סביב זה, זה דורש בדיקות והערכת מצב שלך וזה לוקח שנה־שנתיים, אבל כבר שוחחתי על העניין עם אמא שלי וקיבלתי את ברכתה. זה לא מבטל את המסלול של להיות אמא ביולוגית מבחינתי, זה משהו שאני מאוד מאמינה בו ואני חושבת שזה דבר אדיר".

אז יש סיכוי שעוד שנתיים נראה אותך בישראל, דוחפת עגלה?

"הכל אפשרי".

_________________________________________________

עוד במגזין GOstyle: