חורף במונטריאול. חניות אופניים מכוסות שלג בקמפוס אוניברסיטת מקגיל
מאת נופר אבני, מגזין "שפת רחוב" ב-Xnet
מונטריאול, העיר השנייה בגודלה בקנדה, ידועה בחורף הקשה והארוך, שלא לומר אכזר, המאפיין אותה. הוא מתחיל בסוף אוקטובר וקשה לצפות מתי יסתיים: שלג בסוף אפריל אינו תרחיש דמיוני. העיר לובשת לבן והטמפרטורות יורדות הרבה מתחת לאפס: מינוס 15, מינוס 20 ומינוס 30 מעלות צלזיוס הן טמפרטורות שכיחות; יחד עם אפקט הרוח, הקור הופך לקיצוני.
כתושבת חדשה בעיר נשאלתי לעתים תכופות איך אני מסתגלת לחורף. בדרך כלל מיהרו לנחם אותי שכדאי לחכות לקיץ, כי לצד החורף הדרמטי, מונטריאול ידועה בקיץ שמושך הרבה תיירים ותושבים זמניים, אז שמחת החיים המפורסמת של העיר מתפרצת מכל פינה. המקומיים נוהגים לומר שהקיץ הוא עונה כל כך יפה, שבמהלכה הם שוכחים מהחורף, ועד שהחורף הבא מגיע - מאוחר מדי לעזוב.
בין חורף לקיץ, העיר עוברת מטמורפוזה. הניגודיות החריפה בין העונות מעניינת בהקשר העירוני: כיצד מנהלים עיר שוקקת ומתפקדת בתנאי אקלים כה קיצוניים, שמתבטאים בהפרשי טמפרטורות של כ-60 מעלות? כיצד העיר משתנה בין העונות, ואיך תכנון ומרחב עירוניים מתקשרים לכך?
שלג, תחבורה ותחזוקה
בסביבות נובמבר מתכסה מונטריאול בגלימת שלג. בהתחשב בכמויות המשקעים שנוחתות על העיר (כ-2.10 מטרים של שלג ב-83 ימים),
אין זה מפתיע שהסעיף התקציבי המרכזי בקופת העירייה מוקדש לפינוי שלג: כ-150 מליון דולר קנדי בשנה. התוצאות ניכרות: מפלסות השלג נצפות דרך קבע ברחובות (הסדרי החניה משתנים במהלך העונות, כדי לאפשר למפלסות לעבור) ומשאיות של העירייה מפזרות כמויות אדירות של מלח וחצץ כדי להמיס את השלג. לאחרונה השיקה העירייה אפליקציה שמיידעת את התושבים מתי צפוי פינוי השלג הבא, אף שהוא לא נוטה להצטבר לזמן רב. אם מתגברים על הקור העז, הליכה ברגל היא דווקא אפשרית בהחלט - רוב הזמן - אף שהמדרכות צרות יחסית, מפני שהשלג שאינו נמס נגרף לשוליהן. חלק משבילי האופניים הופכים בחורף לנתיבי חניה, וחוזרים לשימושם המקורי באביב.
במונטריאול פועלת רשת המטרו השלישית בגודלה בצפון אמריקה, מבחינת מספר המשתמשים, והיא מאפשרת תחבורה נוחה בחורף. מי שגרים ועובדים קרוב לתחנת מטרו אפילו לא זקוקים ללבוש חם במיוחד, מאחר שבתוך הרכבת חם מאוד, וכך גם במשרדים ובמרחבים הציבוריים. ככלל, המרחבים הפנימיים בעיר מחוממים היטב, ולכן, למרות הקור, רוב האנשים לובשים בגדים קלים ומעליהם מעיל מבודד (ולא שכבות, כמו שאפשר היה לחשוב). מגפי שלג הם פריט חובה: נעליים רגילות לא ישרדו את הקור והמלח. ברשתות ההלבשה אפשר למצוא "מעילי יוממות" קלי-משקל, שאפשר להחזיק בנוחות גם בקרון צפוף. תחנות האוטובוס, לעומת זאת, לא תמיד מותאמות למזג האוויר, וההמתנה לאוטובוס יכולה להיות לא נעימה בכלל כשהטמפרטורות צונחות.
בהתחשב בקור הקיצוני, תשתיות המים והחשמל מחזיקות מעמד באופן ראוי לציון. הפסקות חשמל ארוכות הן נדירות, והמים בצנרת זורמים גם בימים קפואים. עם זאת, מצב הכבישים מעיד במשהו על החורף. פינוי השלג גורם למהמורות ולבורות, ותלונה נפוצה של תושבים תהיה על פעולות התיקון המתמשכות, שנוטות לשבש את התנועה.
עולים על האוטובוס בשלג. בקנדה, התור מסודר גם בשיא הקור. צילום: Ehab Dihab
מבט למרכז העיר מפארק Jeanne Mance: עם כל הקשיים, יש הרבה יופי בחורף הקנדי. צילום: עופר רוזנשטיין
ספורט בלבן
החורף הקר לא עוצר את העיר. מלבד מסעדות, ברים ומופעים, ספורט חורף מושרש בתרבות הקנדית, ורוב המקומיים עושים סקי או לפחות מחליקים על הקרח. ברוב הפארקים הגדולים בעיר יש זירות חינמיות להחלקה על קרח (בתחזוקת העירייה) המשמשות גם להוקי, הספורט הפופולרי במדינה. השבילים על ההר במרכז העיר, Mount Royal, שעל שמו נקראת מונטריאול, משמשים בחורף כמסלולי קרוס-קאונטרי סקי (להבדיל מסקי אלפיני שמצריך נסיעה להרים). בימים ללא סופות שלג יש תנועה ערה של אנשים שעולים להר, עושים סקי, מחליקים על האגם הקפוא או מתנסים בהחלקה על מזחלות. שכיח לראות תינוקות וילדים קטנים, עטופים היטב, נגררים על ידי הוריהם במעין-מזחלת שמוחזקת בחבל. גם בגני הילדים יוצאים הפעוטות לשחק בחוץ, גם כשהקור צונח עד מינוס 20. אין ספק, ההגדרה של המושג "קור" מתעדכנת כשנמצאים כאן.
משחקים הוקי בפארק השכונתי. ברקע: Mount Royal. צילום: עופר רוזנשטיין
אירועי התרבות בחורף כוללים פסטיבלים שנערכים בשיאו: פסטיבל שלג, פסטיבל אורות, לילה לבן, ואפילו "איגלופסט" - מסיבת מוזיקה אלקטרונית באוויר הפתוח. בלילה הלבן האחרון הסתובבו אלפי אנשים בטמפרטורה של מינוס 10 - שיפור ניכר לעומת השנה שעברה, אז הטמפרטורה צנחה למינוס 20. לקראת חג המולד, העיר כולה מקושטת באורות רבים. "יום המסעדות", שבמהלכו אנשים פרטיים פותחים מסעדות פופ-אפ בביתם או בחצרם לכל המעוניין, נחגג גם בחודש הקר בשנה. העיר בפירוש לא שוקעת בשנת חורף.
אחת האטרקציות המפורסמות במונטריאול היא העיר התת-קרקעית הגדולה מסוגה בעולם. כ-32 קילומטרים של מנהרות המחברות בין מבנים, שחלקם בנויים מתחת לאדמה, עם שטח רצפה כולל של כ-3.6 קילומטרים רבועים. בפועל, המונח "עיר" מעט מוגזם לתיאור אוסף החנויות, המסעדות, בתי הקפה והמשרדים שמרכיבים את האתר. מדובר במתחם מסחרי ענק המחובר גם לתחנות מטרו. לאלה שעובדים או מתגוררים במרכז העיר, הגישה לעיר התת-קרקעית נוחה וניתן להגיע ממקום למקום בלי לעלות לקרקע - לא דבר שניתן לזלזל בו בחורף. עם זאת, המתחם משרת בעיקר את הדאון-טאון ואינו "עיר חלופית".
מפת העיר התת-קרקעית, כולל הקומפלקסים המרכזיים ותחנות המטרו
העיר הופכת את עורה ואורה
למרות המאמצים והכספים הרבים המושקעים בתשתיות שנועדו לאפשר את המשך הקיום היומיומי בחורף, אין ספק שמדובר בעונה מאתגרת שלא מתאימה לכל אחד. החורף הקשה הופך את הקיץ במונטריאול למיוחד. העיר הופכת את עורה ואורה במהירות. השלג הנמס חושף משטחי דשא, פרחים מגיחים מהערוגות, והעצים מתכסים בעלים. במונטריאול לא מחכים עד שהקיץ ייחנך באופן רשמי. שמש בחוץ? מעל 10 מעלות? תהיו בטוחים שהפארקים כבר מלאים באנשים עם שמיכות פיקניק ויין, תנועת אופניים ערה מופיעה בן לילה, ובתי הקפה והמסעדות מוציאים את שולחנותיהם החוצה.
מעגל מתופפים, מונטריאול. צילום: Matias Garabedian לפליקר
אחד מסימני האביב הבולטים במונטריאול הוא שיפוץ תחנות ה"ביקסי" - שירות האופניים השיתופי של העיר - ושיפוץ הדקים של בתי הקפה והפאבים שנעלמו מן העין בשלג. אירוע נוסף שמתחיל ביום היפה הראשון של העונה הוא מעגל המתופפים על האנדרטה שסמוכה להר, שמתקיים בכל יום ראשון אחר הצהריים. מאות אנשים מתאספים, מתופפים ורוקדים יחד, ובפארק סביבם מאות נוספים מתכנסים לפיקניק, למנוחה או לפעילויות ספורט שונות.
תחנות הביקסי, אופניים להשכרה. צילום: צבי לוי
עם בוא האביב, העיר שוקקת תנועת אופניים, גם בשבילים המיועדים לכך, הזמינים בחלקים גדולים של העיר, וגם על הכבישים. רבים משתמשים בתחבורה ציבורית בחודשי השלג ומתנייעים באופניים בשאר הזמן. שכירת אופני הביקסי זולה למדי (כ-80 דולר קנדי לשנה, כ-250 שקל בדומה ל"תל אופן" של תל אביב), אך מכיוון שהשירות אינו זמין מתחילת נובמבר עד אמצע אפריל, רבים מעדיפים להחזיק אופניים משלהם. למעשה, פרויקט ביקסי עומד בפני איום סגירה בשל רווחיות נמוכה. בשנה שעברה הוחלט לתת לו הזדמנות לשלוש השנים הבאות. העיר התת-קרקעית כמובן לא נסגרת בקיץ, אבל התנועה בה פוחתת.
עוד יום של קיץ. צילום: צבי לוי
רחוב טיפוסי עם ההר ברקע. שימו לב לשבילי האופניים. צילום: צבי לוי
חוזרים לרוץ
ההר של מונטריאול ממשיך להיות פופולרי גם בקיץ: כשהשלג נמס, מסלולי הסקי הופכים לשבילי הליכה וריצה. פעילויות ספורט שהתנהלו במרחבים סגורים בחורף - למשל, פריזבי - חוזרות לפארקים, וגם הרצים מפגינים נוכחות מרשימה. זירות ההחלקה על הקרח מפנות את מקומן למגרשי טניס וכדורגל. לבריכות השחייה העירוניות והמחוממות מתווספות בריכות שחייה פתוחות בפארקים (בכלל, בריכות שחייה במונטריאול זמינות מאוד והכניסה אליהן זולה או חופשית). שוקי האיכרים העירוניים, שפעילים בחורף במתכונת מצומצמת, מכפילים את שטחם. בנמל נפתחים "חופי ים" לצד הנהר (לשיזוף, לא לרחצה), כמו גם דוכנים ומשאיות אוכל. הקיץ הוא גם זמנם של אינסוף פסטיבלים. רשימה חלקית ביותר כוללת פסטיבל ג'אז בינלאומי, פסטיבל פרינג', פסטיבל ציורי קיר, פסטיבל קומדיות ופסטיבל זיקוקים. כל אלה מושכים לעיר אלפי תיירים.
קיץ במונטריאול. צילום: Eric Sehr
בעוד שחלק מהסטודנטים עוזבים את העיר עם תום שנת הלימודים, הרבה צעירים מגיעים לתקופת הקיץ. האווירה בעיר משתנה לחלוטין, וכולם נראים חופשיים וחברותיים יותר. מפגשי ברביקיו, פיקניקים וישיבה על המרפסות מחליפים את השהייה בחללים הסגורים בחורף. חברה שעברה לקנדה מצרפת לפני שנתיים סיפרה שכאשר הגיעה בקיץ, הוזמנה לאירועי ברביקיו כמעט כל סוף שבוע, אולם בחורף ההזמנות חדלו מלהגיע. לאחר שתהתה כל החורף למה אינה מוזמנת, הגיע שוב הקיץ, ואיתו ההזמנות.
בקיץ, הרחובות שהיו כמעט שוממים מתמלאים חיים, ותנועת הולכי הרגל מוסיפה חיות וצבע לעיר. גרמי המדרגות החיצוניים והמרפסות, שאופייניים לחלקים נרחבים של מונטריאול, מאוכלסים שוב בחברים ובשכנים. למרות משכו הקצר של הקיץ לעומת החורף, תושבים רבים משקיעים בגינות הבניין, והחצרות שופעות ירק ופריחה: כמעט שלא ניתן לזהות שמדובר באותם רחובות שבחורף היו כה אפורים ולבנים. סנט-קתרין, רחוב הקניות והפאבים הגדול בעיר, נסגר בחלקו לתנועת כלי רכב והופך למדרחוב באזור הווילג', בו ממוקמים מוקדי הבילוי של הקהילה הגאה. ברחובות נוספים נפתחים שווקים בסופי שבוע. למבקרים בקיץ מומלץ לשוטט רגלית או לרכוב על אופניים בשכונות מרכז העיר (Le Plateua, Mile-End ו-Downtown) ובנמל, לאורך תעלת ה-Lachine. ההנאה מובטחת.
לחיות בתנאי קיצון
עם כל האתגרים הכרוכים במזג האוויר הקיצוני בחורף, מונטריאול היא אחת הערים הנוחות והמעניינות בקנדה: צפיפות המגורים גבוהה והשכירות זולה, התחבורה הציבורית טובה יחסית והשכונות מגוונות. הקסם נובע במידה רבה מהיותה עיר ללא הפסקה, במובן הכי מלא של המלה: בחורף, בקיץ, בסתיו ובאביב. היכולת של העיר לתפקד בתנאי מזג אוויר כה קיצוניים חושפת את החשיבות של התכנון והניהול. העיר נדרשת להתמודד עם אתגרים מגוונים, החל מגלי חום ועד לסופות שלגים. תכנון עירוני נכון יכול לסייע בהאטת התהליכים הללו וכן להתאים את המרחב העירוני למציאות המשתנה. מונטריאול מדגימה גמישות ויעילות בכל הנוגע לשימושים ולפעילויות עירוניות, כשמרחבים מסוימים מתפקדים בדרך אחת בחורף ובדרך אחרת לגמרי בקיץ. כל הנושאים האלה עומדים היום בחוד החנית של התכנון העירוני, ומונטריאול מוכיחה שהמאבק אינו אבוד אלא דווקא טומן בחובו הבטחה.
