כשאני הולכת לים, החוף שייך לי בדיוק כמו שהוא שייך לגברים שמבלים בו. תרבות ההטרדות, ההערות, הביקורת והמבטים מנסה לצמצם את המרחב שהנשים תופסות, והנשים נבוכות, נדחקות ונעלמות.

>> הורידו את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד

אני רוצה לראות נשים בטוחות בעצמן מבלות וחוגגות. אני רוצה לראות נשים חשופות חזה לא רק בגלל שזה נוח, אלא גם בגלל ההצהרה הטמונה בכך – אנחנו כאן כדי לבלות.

ולכל הגברים, תחזירו את הלשון שלכם פנימה. נשים קיימות בפני עצמן, לא על מנת שגברים יסתכלו עליהן או ייהנו מהן.

מאז שהתחלתי ללכת טופלס עם חברות לים צברתי בטחון בגוף שלי, למדתי שרק אני אחליט מה יפה ומה מתאים לי ורוב הגברים דווקא מאוד אדיבים ומפרגנים.

אני חושבת שהביטחון שצברתי משפיע גם על ההתנהגות שלי בתחומים אחרים והאמונה שלי שניתן לעשות שינוי. פתאום זה לא כל כך מסובך להעיר לגבר ששולח יד באוטובוס או אומר משהו לא נעים ברחוב. המאבק על מקומן של הנשים, על העובדה שנשים הן בני אדם בזכות עצמן ולא אובייקט לצפייה והנאה של הגבר נמצא בכל פן של חיינו. חוף הים הוא אולי לא המקום החשוב ביותר, אבל הוא בהחלט מקום שמאוד כיף להתחיל בו.

הים הוא בשבילי

חוף הים תמיד היה זירה למאבק בין הרצון לחופש, חשיפה, מים ושמש לבין משטור חברתי של מבנה גוף, אופנה, שיער גוף ואידיאל היופי התקופתי. יש נשים שנמנעות מהחשיפה בים בגלל התחושה שהגוף שלהן לא יפה מספיק ולא עומד בסטנדרטים המטורפים שתעשיית היופי מכתיבה לנו. חלקן אפילו מוותרות בצער על הליכה לים.

מנגד, יותר ויותר נשים וגברים מורדות ומורדים במסרים של החברה ומחליטות שחוף הים הציבורי הוא בהחלט עבור כל הציבור, לא רק עבור הדוגמנים שבינינו.

בעבר ניתן היה לראות בחופים בישראל רק תיירות משתזפות טופלס, כפי שנהוג במקומות שונים בעולם. ישראליות שראו כי טוב החליטו להצטרף אליהן בשביל החופש והנוחות, או בשביל להיפטר מפסי השיזוף המציקים.

והתגובות? חוף הים הישראלי דומה לרחוב הישראלי. חלק בשתיקה, חלק בהערות לטוב ולרע. בדיוק כמו בסוגיית ההנקה בציבור, שוב עולה הסוגיה אם הפטמה הנשית היא איבר מין שיש להסתירו מעין הציבור, או בעצם מקבילתה של הפטמה הגברית אשר נחשפת בים באין מפריע.

הפטמה שהתחצפה

בתרבות האירופאית מקובל כי שחרור החזה הנשי הוא חלק משוויון הזכויות הגובר של הנשים בחברה. המוטו הוא "כל מה שמותר לגבר מותר לאישה", והשיזוף טופלס הפך בשנות השישים חלק מהתנועה לשחרור האישה ומהצהרה על הליברליות האירופאית. בריזי'ט בארדו, למשל, הייתה אחת ממובילות המפהכה ואייקון טופלס בפני עצמה.

למרות שאנחנו אוהבים לספר את זה לעצמנו מדי פעם, אנחנו עדיין לא אירופה. בישראל ניכרת השפעה גוברת של התרבות האמריקאית, שפוריטניות ופורנוגרפיה יחדיו מבססות בה תפיסה של חזה נשי כאיבר מין ושל נשים חשופות כנשים "קלות להשגה", ומסמנות אותן כמטרה להטרדות ולהשפלה.

הסרט האמריקאי Free The Nipple, המבוסס על סיפורה האמיתי של התנועה לשחרור הפטמה, מלווה את התנועה הנאבקת נגד הצנזורה והפוריטניות האמריקאית (בחמש מדינות בארה"ב החוק עדיין אוסר הנקה בפומבי, לדוגמה) ואינו עוסק במין כלל. אבל, אבוי, יש בו שפע פטמות חשופות העלולות להשחית את נפש הנוער. הסרט קיבל דירוג NC17, כמו סרטי פורנו, ורוב בתי הקולנוע בארה"ב יסרבו להקרין אותו.

סרטים אמריקאיים רווי אלימות, רצח ומוות מותרים להקרנה לקהל מגיל 13 ומעלה. נער אמריקאי ממוצע יצפה ב-16,000 מקרי רצח בסרטים ובטלוויזיה עד שיגיע לגיל 18, אבל סרטים שרואים בהם פטמה נשית חשופה? את זה לנוער אסור לראות.

התקשורת העולמית מרוויחה משימור מעמדה של הפטמה הנשית כאיבר סודי, נסתר ושערורייתי, כי כל חשיפה של פטמה בצילום של מפורסמת הופכת בכך לאייטם מרעיש.

היידי קלום, למשל, דוגמנית, מעצבת ואשת תקשורת, הצילה את בנה והבייביסיטר שלו מטביעה כאשר נסחפו לאוקיינוס בזמן חופשה בהוואי, ומה עשתה התקשורת? מיהרה להפיץ תמונות פאפראצי של ההצלה תוך התמקדות בפטמה ש"נמלטה" מבגד הים שלה.

גם פטמתה של הזמרת אמנדה פאלמר נחשפה בטעות במהלך הופעה בפסטיבל המוזיקה בגלסטונברי באנגליה. הצהובון הבריטי דיילי מייל פרסם צילום של האירוע התקשורתי "המרעיש". פאלמר, הנוהגת להצטלם ולהופיע לעתים בעירום חלקי או מלא, הזדעזעה מהמסר של הפרסום.

אמנדה פאלמר מוחה על צילום הפטמה שלה, לפני כחודש באנגליה (זהירות, הוידאו מכיל עירום)

"עשיתי כמה דברים על הבמה הזו, כולל לשיר שירים", כתבה בשיר תגובה שנקרא Dear Daily Mail, "אך בחרתם להתעלם מכך ולפרסם ביקורת על השד שלי בליווי תמונה". היא ביצעה את שיר התגובה שלה בהופעה בלונדון וקראה למעריצים להעלות אותו לאינטרנט על מנת להפיץ את המסר. "למרות שיש מיליוני אנשים שיקבלו את הגבולות התרבותיים שאתם מייצגים, יש הרבה אחרים המוכנים לראות שדיים בסביבתם הטבעית," חתמה את השיר.

את יום הטופלס הבינלאומי החלו לציין לפני מספר שנים ביום ראשון הסמוך ל-26 באוגוסט, יום השוויון לנשים בארה"ב. ביום הזה בשנת 1920 עבר התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית, שהקנה זכות הצבעה לנשים בכל רחבי ארצות הברית. הסמיכות הזו אינה מקרית ונועדה להדגיש את המסר של יום הטופלס: הרעיון הוא שכל מה שמותר לגבר מותר לאישה, ואם גבר יכול ללכת חשוף חזה גם אישה יכולה ללכת חשופת חזה. אני אהיה שם. ואת?

יום הטופלס העולמי יצוין בישראל ביום שישי ב-22.8 במפגש שיתקיים בחוף הילטון בתל אביב החל משעה 10:30 בבוקר. כולן מוזמנות לרחוץ במים וליהנות בשמש ללא חלק עליון.