לאונרדו דיקפריו לא זכה השבוע באוסקר על משחקו ב"הזאב מוול סטריט", שם הוא מגלם את ג'ורדן בלפורט, הברוקר שגנב מלקוחותיו 200 מיליון דולר. סוכן המניות השרלטן נהנה מחיי תענוגות נטולי מצפון ומוסר: יאכטות, מסיבות חשק, זונות, סמים קשים, טיולים חובקי עולם, אחוזות מפוארות (וגם זריקת גמדים לעבר לוח מטרה), וכמובן רמאות על בסיס קבוע. מאז עברו כמה שנים טובות וכמה נפילות בורסאיות, ברוקרים כאלה ואחרים המשיכו לרמות משקיעים, אבל חייהם של הברוקרים הישראליים נראים אפרוריים הרבה יותר. אפילו "אולמות הצעקות" המיתולוגיים שבהם נערך המסחר הידני, התחלפו זה מכבר בחדרי מחשבים צוננים.

בלי הסוחרים בזירת המסחר, המחשבים הפכו לחלק הכי חשוב בבורסה (באדיבות הבורסה לניירות ערך)
בלי הסוחרים בזירת המסחר, המחשבים הפכו לחלק הכי חשוב בבורסה (באדיבות הבורסה לניירות ערך)

הווסטים הצהובים עם שמותיהם של בתי ההשקעות פינו את מקומם לטובת העכבר והמקלדת, ונשאר רק הבניין הסטנדרטי ברחוב אחד העם 54 כזכר לימים ההם. במקור, הבניין (בתכנונו של אדריכל שמעון פובזנר) תוכנן בעבור חברת הביטוח "ציון", וב-1982 נכנסה אליו הבורסה.

הבורסה מתגלגלת מאז 1935

זה לא היה גלגולה הראשון של הבורסה המקומית, ששורשיה ב-1935, כאשר הקים בנק אנגלו-פלסטינה (לימים בנק לאומי לישראל) את "לשכת החליפין לניירות ערך" בבניין הבנק בשדרות ירושלים ביפו. ב-1953, לאחר שגבר הצורך למסד את המסחר בניירות ערך, התאחדו הבנקים והברוקרים והקימו את הבורסה לניירות ערך בתל אביב, שהמשיכה לשכון בבניין הבנק עד שעברה ב-1960 לפסאז' קולנוע תמר ברחוב אלנבי 113 (מתחת ל"מגדל מאייר" שנבנה בימים אלה).

בתוך המרתפים החדשים. השקעה של מאות מיליוני שקלים (צילום: טל ניסים)
בתוך המרתפים החדשים. השקעה של מאות מיליוני שקלים (צילום: טל ניסים)

אחד העם 54 אינו עומד בסטנדרטים של שיטות המיחשוב העכשוויות, והיה ברור שעזיבתו היא עניין של זמן. הדיון התנהל סביב הדילמה אם להסתפק בבניין נוסף שיאכלס את מערך המחשבים, או להקים בניין גדול שיכיל את כל אגפי הבורסה. מרגע שהוחלט על האופציה השנייה, החל החיפוש אחר מגרש מתאים. האדריכל ערי גושן מספר שלא פחות מ-39 מגרשים ברחבי תל אביב עמדו למבחן. מהם העפילו שמונה מגרשים לדיון נוסף, "ולגמר הגיעו ארבעה", הוא אומר בחיוך. המגרש הזוכה היה אחוזת בית 1 פינת מונטפיורי, מרחק של דקה הליכה מהבניין הישן.

אגב, אין זו הפעם הראשונה שהבורסה שוכרת את שירותיו של גושן: הוא תיכנן את פנים-הבניין של אחד העם 54 מחדש, כאשר הוסב לפני יותר מ-30 שנה מבניין משרדים שגרתי לתפקידו הבורסאי.

מערכות תשתית כפולות, שנראות מבעד לרצפה השקופה, מבטיחות שהמסחר לא ייקטע בשום מצב (צילום: טל ניסים)
מערכות תשתית כפולות, שנראות מבעד לרצפה השקופה, מבטיחות שהמסחר לא ייקטע בשום מצב (צילום: טל ניסים)

"הבורסה תמשיך לעבוד בכל מצב", מצהיר אלדד הרשטיג, סמנכ"ל בכיר ומנהל מחלקת טכנולוגיות מידע ותפעול בבורסה, "גם בעת רעידת אדמה, שריפה או נפילת טילים". אנחנו נמצאים בקומה מינוס 4, אחת משש הקומות שנחפרו מתחת לקרקע, ובקור המנשב פה ממוקם מרכז המחשוב, ולצידו משרדים לשעת חירום. "בלי מחשבים אין בורסה", מדגיש הרשטיג, "הבורסה חיה על מחשבים". במלים אחרות, הדרישה המרכזית הייתה ליצור בניין משרדים שיעטוף בניין מחשבים. במובן מסוים, מדובר בשני בניינים שונים: קומות המחשבים מתחת לאדמה, והקומות המשרדיות והייצוגיות שמעל האדמה.

ב-2005 התקבלה ההחלטה לעבור לבניין החדש. לפני שנה העריכה אסתר לבנון, מנכ"לית הבורסה, את עלות המעבר, רכישת המגרש ובנייתו של המבנה החדש ב-300 מיליון שקלים. לאחר שנה של טלטלות מתוקשרות, שבמהלכה התפטרו הן לבנון והן יו"ר הדירקטוריון, שאול (סם) ברונפלד, המעבר שעומד להתרחש מסמן התחלה חדשה לחברה, שמאכלסת במבנה החדש 200 עובדים.

הליך מכירת הבניין הישן, אגב, כבר הסתיים. חברת הביטוח "הראל" רכשה אותו תמורת 58 מיליון שקלים, ומאחר שהוא נכלל במרכז העסקים הראשי (מע"ר) של תל אביב, שבו מתאפשרת הקמת גורדי שחקים, הוא אמור להפוך למגדל שיתחרה בנוף המצטופף של שדרות רוטשילד.

קוביית זכוכית בגובה 60 מטרים

הבניין החדש הוא קובייה שקופה עם רפפות מתכת לכל גובה קומותיה. הוא מיתמר לגובה של 60 מטרים, ומורכב מ-14 קומות מעל לקרקע: שתי קומות גלריה, 10 קומות משרדים ושתי קומות גג שמסתירות מערכות שונות. בנוסף, כאמור, עוד שש קומות תת-קרקעיות. השטח הכולל מעל ומתחת לאדמה משתרע על פני 22 וחצי אלף מטרים רבועים.

מסירים את הניילונים מהמחשבים בחדר המבצעים, קומה 7 (צילום: טל ניסים)
מסירים את הניילונים מהמחשבים בחדר המבצעים, קומה 7 (צילום: טל ניסים)

הבניין נושק למגדל מאיר, ובכניסה אליו יוצב "טוטם" בגובה 8 מטרים שעליו ירצדו שערי המניות בזמן אמיתי, כפי שעושה בורסת נאסד"ק הניו יורקית בטיימס סקוור במנהטן. האדריכל מדמיין איך כתבי הכלכלה עומדים כאן ומשדרים בדרמטיות על המתרחש מעבר לקירות הזכוכית. בניגוד למרבית המגדלים שמעטרים את שדרות רוטשילד והסיטי התל אביבי, בניין הבורסה החדש אינו מאיים על סביבתו ועל הבניינים ההיסטוריים של תל אביב הקטנה. המדרכות ברחוב אחוזת בית הקטן רוצפו, ולבני זכוכית שובצו ברחבת הכניסה כדי להחדיר אור טבעי לקומות התת-קרקעיות.

6,000 רפפות זכוכית מודפסת, ברוחב 140 סנטימטרים כל אחת, אחראיות לחיפוי קירות הזכוכית שמתנשאים לכל גובה המבנה. מי שמתאכזב לגלות שהרפפות אינן נעות לפי תנועת השמש כדי להגיע להצללה מושלמת, שומע מהאדריכל כי מערך כזה היה מועד לתקלות ולקלקולים במנועים, ולכן הוחלט לוותר עליו ולהסתפק ברפפות סטטיות.

גם כך, בחלק המערבי של כל קומות המשרדים הוסרו שלוש שורות של רפפות בכל קומה, כדי שהעובדים לא יחושו סגורים ויוכלו לצפות על העיר (יש להם גם אפשרות לפתוח חלון). גושן מסביר שכשהשמש נמוכה בבוקר ואחר הצהרים, הרפפות מגינות על החלון, ואילו בשעות הצהרים "מגדל מאיר" מצל באופן מלא על הבניין, ולכן אפשר להסתדר ללא רפפות במשרדים. מדוע הוחלט להסתפק ברפפות ולא להתקין תריסים חיצוניים? "הזכוכית מתנקה באופן עצמאי עם רדת הגשמים", מסביר האדריכל, "ומספקת שקיפות והסתרה במקביל".

שערי המניות ירצדו בכל רחבי הבניין
שערי המניות ירצדו בכל רחבי הבניין

מאחר שמדובר באקווריום זכוכית שעלול להתלהט ללא הצללה נאותה, נבדקה ההיתכנות האקולוגית בתוכנת מחשב, בעוד שסוגי הרפפות השונים הותקנו על גבי צריף על הגג של הבניין הישן, כדי לבחור את הדגם האופטימלי. בבניין החדש, שמועמד לקבלת "תקן ירוק" ישראלי, נעשה שימוש במערכות נוספת לחיסכון באנרגיה: גופי תאורה בעלי נצילות גבוהה, מערכת מיזוג חסכונית ומערכת בקרה מרכזית. גם בבחירת החומרים נלקחו בחשבון חומרים ומוצרים מקומיים, חומרים בעלי תו תקן ירוק, חומרים ממוחזרים וחסכמי מים. זאת, בנוסף לגנרטורים ולמערכות כפולות שיבטיחו את המשך פעילותו השוטפת של הבניין בשעת חירום, יהא אשר יהא.

על הקירות בחלל הכניסה השקוף (אטריום), שמתנשא לגובה 10 קומות, ירצדו טיקרים על גבי מסך ענק, כשהם "רצים" לאורך קומת הכניסה וחללים נוספים ברחבי המבנה. האדריכל סבור שהבורסה צריכה לשדר רצינות ויציבות, ובמקביל להתאים את עצמה למציאות הדינמית, ולכן תיכנן את קומות המשרדים סביב אטריום שנועד ליצור רושם על כל עובד, מבקר, כתב כלכלי או משקיע זר שיבוא בשערי הבניין. האטריום תופס כשליש משטח הבניין מעל הקרקע, ושני השלישים האחרים הם הפונקציונליים.

מבט מאחת מקומות המשרדים (צילום: טל ניסים)
מבט מאחת מקומות המשרדים (צילום: טל ניסים)

ריהוט סולידי

פינוי אולמות המסחר הנושנים הותיר שטח בלתי מנוצל בבניין הקודם, והוא הפך למרכז מבקרים. בבניין החדש הוא זוכה להשתדרג. הכניסה אליו תהיה מקומת הכניסה והוא ישתרע על פני 300 מ"ר, עם שלושה אזורי פעילות: מבואה, אודיטוריום ל-50 איש, ומתחם "הזירה" ובו שלוש תחנות-פעילות.

הענייניות והסולידיות שבורסה אמורה לשקף מתבטאים בריהוט ובבחירת הצבעים בכל הקומות: סקאלה מונוכרומטית של שחור, לבן, אפור וגווני עץ. האדריכל עמוס בן פורת, שאחראי על עיצוב חללי הפנים, שאף להגיע לשקיפות פנימה והחוצה, וממרבית המשרדים נשקף הים התיכון. בקומות המשרדים, בין תקרות מונמכות לרצפות צפות שבהן מוסתרות מערכות התשתית, הותקנו ארונות בגוונים שקטים. הריהוט כמעט זהה בכל החללים, למעט חדרי ההנהלה שבהם צבעי הקירות התחלפו בצבעי הרהיטים. ב"חדר המבצעים" בקומה השביעית נתקלים בריהוט חריג: עשרות מסכי מחשב מתרוממים בלחיצת כפתור מעל שולחנות עבודה ייחודיים שביצעה חברת "גליל", והם עשויים קוריאן (כן, החומר של הכיורים).

הרפפות בקומות המשרדים הוסרו כדי שהעובדים ייהנו מהנוף. ומה עם השמש? האדריכל משוכנע שמגדל שלום יעניק צל (צילום: טל ניסים)
הרפפות בקומות המשרדים הוסרו כדי שהעובדים ייהנו מהנוף. ומה עם השמש? האדריכל משוכנע שמגדל שלום יעניק צל (צילום: טל ניסים)

אכילת דגים חיים, תשלום של 10,000 דולר לעובדת שתסכים לגזוז את שיערה במסיבה, מצעד של נשים בלבוש מינימלי וכינוס המוני של עובדים שנוהמים כקופים – את זה כנראה לא נראה בבניין המעונב. מי שיצלח את בדיקות הביטחון הקפדניות יפגוש כנראה את העובדים במסדרונות ובגשרים שנמתחים מעל תהום-האטריום, כשהם נהנים ממבט פתוח על תל אביב וחוף הים, מאור השמש שמאיר את יומם ומתקרת האר-דקו המפורזלת במרום הבניין החדש.

ואולי, כששערי המניות ירצדו לאורך שעות הלילה על הקובייה המוארת הענקית, זה יהיה האייקון החדש של תל אביב.

אדריכלות בניין: ערי גושן

פנים: אוקא - אורית וילנברג-גלעדי וקרן ידווב

אדריכלות נוף: צור וולף

יועצי בנייה ירוקה: "יוזמות סביבה", אדריכל רן קליק

מנהל פרויקט: אבינעם הראל, דגש ניהול מערכות בנייה