בעיות תקציב ומיעוט מבקרים דנו למחבוא ממושך את הגילוי הארכיאולוגי שמוצג כאן, ושייחשף בקרוב לעיני הציבור הרחב. חפירה שערכה רשות העתיקות, בראשות הארכיאולוג עמית ראם, חשפה למרגלות מגדל דוד משבצת קרקע מלבנית, שאוצרת את כל השכבות ההיסטוריות שהצטברו בה – זו מעל זו - ומגוללת סיפור ירושלמי שנרקם במשך 3,000 שנה.

באחת ההסתעפויות הבלתי מורגשות ב"טיילת החומות" בעיר העתיקה, נמצא שער. פתחנו אותו והגענו לדלת ברזל רחבה, שגם בה קבוע מנעול שמן. מבחוץ הוא נראה פשוט: מבנה אבן חד-קומתי, ללא פתחים כמעט. אך עם פתיחת דלת הברזל הכבדה וחדירתן של קרני האור פנימה, אל החלל החשוך, התגלה כי המבנה כולו חפור עמוק מתחת למפלס הקרקע. משטח עץ רחב, על גבי שיפוע חד לכיוון האדמה, מוביל מדלת הכניסה אל תחתית החפירה.

>> ביקור בית: קוטג' בן אלפיים שנה ברובע היהודי

>> אין רחוב כזה בעולם: הקארדו ברובע היהודי

מהמבנה הזה, ששימש כבית מעצר בתקופה העותמאנית, נותרו רק הגג והקירות החיצוניים. שרידי הסורגים שהפרידו בין תאי המעצר הצפופים עדיין נראים בתקרה, אך הארכיאולוגים פירקו את הרצפה וחפרו, וככל שמתקדמים פנימה, יורדים אל מתחת לפני הקרקע והסורגים שמנעו מאסירים להימלט נעלמים באפלה. מערכת התאורה הדלה שהותקנה כאן בזמן החפירות קרסה בעודנו נמצאים שם, ומאותו רגע נאלצנו להסתפק בפנסים ובקרני האור החיוורות שחדרו מהפתחים בחלק העליון של המבנה, ושיוו תחושה של כנסייה עתיקה.

בינתיים העיניים התרגלו לאפלה, והבחינו באולם מלבני גדול - אורכו 50 מטרים, רוחבו 10 מטרים ועומקו כ-17 מטרים - שמקרקעיתו מבצבצים חלקי מבנים. מימין, נושא את גג המבנה קיר אבנים גבוה הנמשך לכל אורכו, והוא למעשה חלקה התחתון של חומת ירושלים העתיקה, שבנה הסולטן סולימאן המפואר ב-1541. לעומת קיר החומה, ניצבת משמאל מערכת קשתות הנושאת את הגג מצידו השני. גג המבנה מורכב משישה זוגות של קשתות מצטלבות.

מהורדוס ועד משטרת ישראל

המבנה שוכן בתחומי "הקישלה", מתחם הצמוד למוזיאון מגדל דוד ולחומת ירושלים העתיקה, שמשמש מאז 1967 את משטרת ישראל. המשטרה היא רק חוליה אחת בשרשרת גופים ממשלתיים שאיכלסו את המתחם במשך יותר מאלפיים שנה. הראשון היה ככל הנראה המלך הורדוס, שהקים בשטח את ארמונו המפואר, שחלק מיסודותיו נחשפו כאן יחד עם מערכת ניקוז. החפירה העלתה, כי יסודות אלה נשענו בחלקם על חומות עתיקות יותר מתקופת החשמונאים ואף מימי מלכי יהודה (תקופת הבית הראשון). לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה, הוחרב ארמונו של הורדוס עד היסוד ואת מקומו תפס מחנה הלגיון העשירי של הצבא הרומאי. לאחר מכן היו כאן הצלבנים, שמתקופתם שרדו מתקנים תעשייתיים שהורכבו בין השאר מבריכות מטויחות לעיבוד עורות ולצביעת בדים. ידוע, מעדותו של בנימין מטודלה שביקר בעיר ב-1172, כי במפעלים האלה עבדו יהודים.

חלקו העליון של המבנה, כמו מרבית מתחם הקישלה, עוצב ב-1830 בעקבות מרד הפלאחים האזורי, שאותו הזדרז השלטון לדכא. המתחם כלל את מעונו של השליט, משרדים ומבנה מעצר ששימש לפרקים גם כאורווה, כמחסן וכבית חולים. אחרי ניצחונם במלחמת העולם הראשונה, באו הבריטים והמשיכו להשתמש בבית המעצר, ובין השאר נכלאו כאן פעילי מחתרות, שהותירו כתובות גרפיטי שהשתמרו על הקירות. אחרי מלחמת העצמאות שכן כאן הלגיון הירדני, ולאחר הסתלקותו ב-1967, נהרסה הקומה העליונה, והגג הפך לחלק מ"טיילת החומות". עד העשור הקודם שכנו במבנה אורוות הסוסים של המשטרה, ועם התפנותם החלה חפירת הצלה ארכיאולוגית.

מפעל לוגיסטי מסובך

"החפירה כולה הייתה ידנית, מפעל לוגיסטי מסובך", נזכר ראם, ארכיאולוג מחוז מרכז של רשות העתיקות, שניהל את החפירה. "מהנדסים דאגו להוסיף עוגנים ועיבוי תומכות לאומנות ולקירות, כדי לתמוך את המבנה ההיסטורי שלא יתמוטט". ראם, שניהל את חשיפתם של אתרי עתיקות בעבר, מתלהב מהממצאים, סבור שמדובר באתר ייחודי, ומקווה שהממצאים הרבים השוכנים על פיסת קרקע קטנה ייפתחו סוף-סוף לציבור.

"ברגע שנפתח מתחם ממילא והשקט הביטחוני חזר לאזור, עלתה הכוונה להרחיב את שטח המוזיאון", מספרת אילת ליבר, מנהלת מוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים, שקיבל לידיו את האתר ובכוונתו לפתחו. המוזיאון, שנפתח ב-1989 כדי לגולל את סיפורה של ירושלים, התמקם במצודת "מגדל דוד". בעוד חודשים ספורים הוא יציין חצי יובל להקמתו, וליבר מבקשת לנצל את העיתוי כדי לחשוב מחדש על מערך התצוגה והתפקוד שלו. חלק מהמהלך המתוכנן הוא פיתוח אתר הקישלה שנחשף, והפיכתו לאולם תערוכות שישלב את סיפורה של העיר באמצעות הממצאים שנחשפו בו. בינתיים, עד שיושג התקציב לכך, תינתן הזדמנות לביקור חד-פעמי באתר במסגרת אירועי "בתים מבפנים" בירושלים: