מקום 3: רותם סלע

רותם סלע הצליחה להשתחל כל כך גבוה ברשימה למרות שכמעט ולא הלכה לאירועים השנה, וזה בזכות העובדה שכשראינו אותה, היא תמיד נראתה כל כך טוב, גם בהריון בחודש תשיעי.

רותם שמרה על שיק לפני ואחרי הלידה, ולמרות שבמקרה שלה, המלתחה מורכבת מהרבה מאוד פריטים של החברה שלה היא מדגמנת, עדיין מדובר בבחורה שהכל נראה עליה טוב. אהבנו את הלוקים הקז'ואליים שלה ואת השמלות הקטנות, התכשיטים המדויקים והנעליים. במיוחד הנעליים. בקיצור, מדובר באמא השיקית של השנה.

דבר השופטים:

טריני וסוזנה: "מראה הקז'ואל שלה עם הטרנינג נהדר, אבל נראה שבזמן ההריון היא לא הפנימה את העובדה שגדלו לה ציצים ובחרה שמלות שלא הלמו אותה, כמו השמלה בצבע כסף שמרחיבה אותה".

דנה פרימן: "בחורה מושלמת מבחינת הנתונים, משדרת בעיניי רצינות יותר מהקלילות הבלתי נסבלת של הפאשניסטות המצויות".

גיא סילברמן: "היא דרופ דד גורג'ס, גוף מושלם, שיער מושלם ופנים מהפנטות. למרות שקשה לה להיראות רע היא צריכה לשדרג קצת את הלוק. היא לא מצליחה לרגש אותי בבחירות הלבוש שלה".

>> שיק או שוק 2012: הכירו את השופטים

השמלה המרחיבה. רותם סלע בתקופת ההריון (צילום: ניר פקין)
השמלה המרחיבה. רותם סלע בתקופת ההריון (צילום: ניר פקין)

רותם סלע היא לא בדיוק הדארלינג התורנית של הסטייליסטים ומבקרי האופנה. למעשה, אפילו סלע עצמה מודה שהמותגים הם ממנה והלאה, ושהיא בעיקר שמה דגש על הנוחות כשהיא מתלבשת. אך אין ספק שהדוגמנית־שחקנית־מנחה הצליחה לייצב את מעמדה כאייקון אופנתי בביצה המקומית, במיוחד בין האמהות הטריות שבסביבה.

אז מה הסוד שלה? ובכן, היא לא מתלבשת בשביל נשים, היא גם לא בדיוק מתלבשת בשביל גברים, היא אומנם לא אקצנטרית ומעניינת כמו אפרת גוש, לא מאופקת ושיקית כמו יובל שרף, וגם לא טרנדית וגיקית כמו דפנה לוסטיג, אך לסלע יש דבר שלאף אחת מהן אין - אהדת הקהל הרחב.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

סלע, ואת זה תאמר כל בחורה ישראלית ממוצעת, מתלבשת כמו שבנות ישראל רוצות להתלבש. בלי הרבה יומרות, בלי הרבה חשבון: בגדים נוחים, טרנדיים, שווים לכל כיס, שמחמיאים למבנה גופה (לא שזה קשה במיוחד) ושנראים טוב. קווים נקיים, צעירים, בייסיקים, שאפשר לשלב ביניהם.

על הקו הזה היא שמרה גם במהלך ההריון עם בתה אן - כיום בת חצי שנה - ובמקום להיכנע לאופנת ההריון שיש לארצנו הקטנטנה להציע, המציגה בעיקר בגדי מורות במידות גדולות, המשיכה בשלה - עם הג'ינסים הגבוהים והטופים האהובים עליה.

התשוקה של סלע לאופנה יומיומית, אגב, היא דו צדדית, ובדיוק כפי שהיא מספקת השראה לכל תיכוניסטית ממוצעת בארץ, כך גם בחורות אחרות יכולות להדליק אצלה את אזעקת השיק.

"אני שואלת מלא בחורות ברחוב מה הן לובשות ואיפה הן קנו את זה, זה קורה לי כל הזמן", היא מודה בצחוק מתגלגל, "אם אני רואה משהו שאני אוהבת, אני לא מתביישת ושואלת".

יש איזה משהו שלא תסכימי ללבוש? טרנד שמאוס עלייך במיוחד?

"לא תמצאי אצלי בארון כל מה שקשור בגזרה נמוכה. אני הולכת במכנסיים בגזרה הכי גבוהה שאפשר, לא אוהבת כשהם מגיעים לי מתחת לפופיק. קודם כל, זה לא מחמיא לגוף ולא נוח ואף פעם אי אפשר לשבת. שנית, רואים את התחתונים ואני חושבת שזה די פרחי.

"היה פעם טרנד א־סימטרי בידיים, וגם את זה לא ממש אהבתי. אין מצב, הכי לא בשבילי. מצד שני, יש לי ג'ינס שקניתי כשהייתי בתאילנד לפני הצבא, בגיל 17. היום אני כמעט בת 29, עברו 12 שנה, ואני עדיין איתו. הוא הכי של פעם, פדלפוני טיפה, והאמת היא שאפשר לזרוק אותו, אבל אני עדיין הולכת איתו".

יש לך אובססיה פרטית כשזה מגיע לסטייל?

"תיקים. תיקים של מותגים. אני הכי לא נערת מותגים, הבגדים שלי הכי וינטג' ואם אני מצליחה למצוא שמלה בחמישה דולרים בחנות יד שנייה, זה הכי עושה לי את זה. אבל יש משהו בתיקים של מותגים שאני לא מצליחה להסביר.

"בעלי (אריאל רוטר - ל.א) תמיד אומר לי, 'מצליחים לעבוד עלייך בקטע של תיקים'. יש לי תיקים של ויוויאן ווסטווד, שאנל, פראדה, שני תיקים מהממים של ברברי ובקרוב אני מקווה להגדיל את המאגר. כל יומולדת אני מקווה שיהיה לי עוד תיק. לפעמים אני חוסכת שני ימי הולדת כדי לקנות תיק אחד".

ואת מבזבזת עליהם הרבה? מה הפריט הכי יקר שקנית?

"האמת, בעיקרון אני פשוט בחורה שלא אוהבת לשלם סכומים מופקעים. הקנייה הכי יקרה גם היתה של תיק. הנעליים הכי יקרות שקניתי לדוגמה, עלו לי בסביבות ה־3,000 שקל וזה היה חד פעמי, לחתונה שלי. רכשתי אותם במילאנו. תיקים? זה יכול להגיע לרמת הכמה־אלפים. זה הסכום הכי גבוה".

הצלחת לשמור על רף גבוה בכל הנוגע לסטייל כשהיית בהריון. איך עושים את זה?

"אני לא רוצה לעצבן אף אחת, אבל לא קניתי בגד הריון אחד במהלך כל ההריון שלי. המשכתי ללכת עם הבגדים שלי. בחודשים הראשונים כל הבגדים עלו עליי, והרבה פעמים קניתי את כל הדברים שאני קונה בדרך כלל במידה או שתיים יותר ואז, כשירדתי, הצרתי את הבגדים.

"בהריון ראשון הבטן יוצאת נורא מאוחר, בלי שום קשר לאם את רזה או לא. עד חודש שביעי הבטן שלי באמת היתה יחסית קטנה. ביומיום אני מידה 34. בהריון עליתי ל־36 ו־38".

ועכשיו? את מרעיפה על הקטנה מלבושים של בייבי פראדה ודולצ'ה וגבאנה לקטנטנים?

"לא, ממש לא. אין סיכוי. אפילו לעצמי אני לא קונה פראדה, אני לא בדיוק חיית מותגים. היא בינתיים הולכת עם הרבה בייסיקים שאפשר ללכלך אותם, הכי עממי שיש. אין שום סיכוי שאוציא על זה הרבה כסף. זה לא עושה לי את זה וזה לא רלוונטי בעיניי, לא עכשיו ולא בעתיד. אין מצב שהילדה שלי תלבש מותגים".

קראתי פעם ראיון שבו התוודית שאת מבלה שעה מול המראה עד שאת בוחרת איך ועם מה את יוצאת מהבית. אני מניחה שזה השתנה מאז שאת אמא.

"בגדול. ארבעה וחצי חודשים לפני שהילדה נולדה, הייתי אומרת לך שלוקח לי מינימום שעה של הכנות לפני שאני יוצאת מהבית. מאז שהיא נולדה זה בין חמש לשבע דקות. האמת היא שאני לא מתגעגעת לזה, להתעסקות המוגזמת מול ארון הבגדים".

מאיפה התחילה התשוקה שלך לבגדים?

"מאמא שלי. היא סטייל אייקון אמיתי. מאז שאני זוכרת אותה, תמיד דיברו על איך היא מתלבשת ועל איך היא נראית ותמיד הכל כזה מותאם ומסודר ומתוקתק. הבגדים תמיד שמורים. להיכנס יום אחד לחדר הארונות שלה נשמע לי מדהים, את יוצאת ממנו עם שלל.

"כשהייתי ילדה אמא שלי תמיד היתה אומרת לי שאין לי טעם. רק בשנתיים האחרונות היא אומרת שאני הולכת ומשתפרת, אבל מבחינתה אני עדיין לא שם.

"רוב הסיכויים הם שלמדתי ממנה את מה שאני יודעת על סטייל. אם יש עוד מישהו שאני לומדת ממנו בכל הנוגע לסטיילינג זה סיימון, שהוא חבר טוב שלי שעשה איתי הרבה שנים את הקמפיינים ללוצ'י (חברת האופנה עבורה משמשת סלע כפרנזטורית - ל.א). אני מוצאת את עצמי מתייעצת איתו מדי פעם".

מה הדבר הכי חשוב שלמדת בנוגע לאופנה? הטיפ האולטימטיבי שאת יכולה לתת?

"זה הולך להישמע כמו הדבר הכי בנאלי בעולם, אבל מה לעשות שזה תמיד מוכיח את עצמו - להתלבש נוח. אני לא אומרת ללבוש מכנסי קקי כזה בשביל שיהיה לך נוח, אבל הרבה פעמים יש דברים שמאוד יפים עליי אבל הם צמודים מדי, או שכשאני מתיישבת אני מרגישה שלא נוח לי איתם, ועליהם אני פשוט מוותרת.

"אם משהו בהופעה מקרין אי נוחות, אפילו שזה נראה עלייך טוב, לא תרגישי ממש טוב איתו. עוד טיפ הוא להסתובב תמיד עם המגבון של קליה בתיק. מאז שהפכתי לאמא ואני כל היום עם רוק ופליטות, תמיד יש לי מגבון בתיק ליתר ביטחון".

נשמע שימושי מאוד, ציפיתי למשהו קצת אחר ממי שכרגע נבחרה לאייקון סטייל.

"האמת? תמיד חשבתי שאני מתלבשת נחמד ושיש לי טעם בסיסי טוב, אבל קצת קשה לי לראות את עצמי כסטייל אייקון, את מבינה? כאילו, אני מאוד מוחמאת ותודה רבה, אבל זה משהו שאני לומדת ממה שאנשים אומרים עליי, אני פשוט לא חושבת את זה על עצמי".

בארון של רותם

הכי זול: נעליים מחנות יד שנייה בניו יורק, 3 דולרים.

הכי יקר: תיק של ברברי.

הכי סנטימנטלי: שתי חולצות שאמא שלי לבשה כשהיתה בת 16 והעבירה אותן אליי.

הכי חרוש: ג'ינס קצר מהסנטר ב־100 שקל, שהולך טוב עם כל חולצה. לא יורד ממני...

הכי מיוחד: טבעת האירוסין שלי שאריאל, בעלי המושלם, הציע לי איתה נישואין. קרן וולף עיצבה.

הכי לא לביש: יש לי כמה זוגות נעליים שנדלקתי עליהן בחנות והתעקשתי לקנות, למרות שלא היו במידה שלי.

הפריט הכי ישן:חולצה צהובה בלויה, שהבאתי מגואה הודו בגיל 17 ואני לא מסוגלת לזרוק, היא בגד הבית שלי.

הכי חדש: פריטים מלוצ'י שקיבלתי הביתה אתמול.

אני לא בבית אז לא יכולה באמת לספור: נעליים. יש לי בטח כמה עשרות זוגות, וגם עשרה ג'ינסים, חמישה כפכפי אצבע וחמישה זוגות משקפי שמש. עם חגורות אני לא הולכת, וטי שירטס יש לי אינספור. אקססוריז יש מעטים, כי אני רוב הזמן עם אותם התכשיטים.

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד שיק או שוק: