אמצע שנות ה־90, במהלך צילומי הסרט "זוגות בהחלפה", התאהבה הכוכבת ההוליוודית מלאני גריפית בשחקן ספרדי צעיר בשם אנטוניו בנדרס. "נמשכתי אליה כמו שלא נמשכתי למישהי בחיי", התוודה פעם הספרדי החרמן והרומנטי. "שנינו בני מזל אריה והניצוצות לא הפסיקו לעוף".

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

גריפית זנחה למענו את בעלה היפיוף דון ג'ונסון, ובנדרס החליט לנטוש את רעייתו אנה ואת מולדתו, ולנסוע בעקבות האהבה. הוליווד היתה זקוקה לסמל מין לטיני טרי, ובנדרס היה מוכן לטרוף את המשבצת. אך ברגע שחצה את האוקיאנוס, בנדרס קטע את שיתוף הפעולה המקצועי שלו עם הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר, האיש שהפך את שמו למוכר בכל העולם.

הרכילאים הסקפטיים לא האמינו שגריפית הבעייתית ובנדרס שצעיר ממנה בשלוש שנים יחזיקו מעמד, אבל בנדרס וגריפית הפתיעו את כל הנודניקים, והזוגיות שלהם שורדת כבר 15 שנה, למרות משברים, שמועות על רומנים והתקפי קנאה, וכמובן דיווחים על מכוני גמילה שבהם שהתה גריפית. "אנשים חשבו שנחזיק מעמד רק חצי שנה", אמר בנדרס (51) כשנפגשנו בפסטיבל קאן האחרון, "ותראה איך שהם טעו. הנישואין משתבחים משנה לשנה".

כמו הנישואין, גם הקריירה ההוליוודית של בנדרס הצליחה לשרוד (בעוד זאת של רעייתו דועכת ומצטמקת) הודות ללהיטים כמו "המסכה של זורו" וסרטי "ספיי קידס".

בעשור האחרון בנדרס השתתף בעיקר בסרטים זניחים, גרועים וכושלים (למשל "החבר החדש של אמא שלי", שבו הוא שיחק עם אקי אבני ואלי דנקר). "היו לי רגעים יפהפיים בהוליווד והיו רגעים איומים, ואני מקבל את כולם באהבה. אבל אני בהחלט מתחרט שעשיתי כל מיני סרטים קטנים שהלכו ישר לדי.וי.די", מתוודה בנדרס. "אתה עושה אותם כי מישהו מקבל עמלה גדולה על העסקה".

בנדרס שרד בתודעה הרחבה והתקיים היטב הרבה בזכות הבושם שהוא מנפיק ורוקח ובזכות המותג המצויר הסופר מצליח "שרק", שם הוא מדבב את החתול במגפיים. הדמות שלו בסדרה הזאת כל כך פופולרית, שבדצמבר הקרוב יעלה הסרט "החתול של שרק", שיתמקד במעללי החתול אשף החרב.

אבל בנדרס המתבגר לא מסתפק בלהיטי אנימציה. לקראת חגיגות היובל הוא כנראה עשה חשבון נפש והבין שהוא חייב להתקמבק ולהחזיר את ההערכה שלה זכה בעבר. הדרך הכי טובה לעשות זאת היתה לחבור שוב לאלמודובר, האיש שגילה ועשה אותו. הם עשו ביחד חמישה סרטים: "מבוך התשוקות", "מטאדור", "חוק התשוקה", "נשים על סף התמוטטות עצבים" ו"קשור אותי! אהוב אותי!".

"מאז שעברתי לאמריקה לא עבדנו יחד, ולמרות זאת תמיד שמרנו על קשר", מדווח בנדרס. "יש ביני לבין פדרו יחסים נורמליים. אנחנו מדברים ונפגשים, ולפעמים היתה לו ביקורת על העבודה שעשיתי בהוליווד, אבל אני אף פעם לא מתעצבן על הדברים שהוא אומר לי בגלל שאנחנו כמו משפחה.

"יש לנו קשר אב ובן, לפני שנים הזמנתי אותו להקרנה של 'זורו', ואחר כך הוא אמר לי, 'ג'יזס, אתה הולך להיות כל כך מפורסם עכשיו, תהיה כל כך יקר!'. לפעמים הוא צדק בדברי הביקורת שלו. אני אוהב אותו, מכבד את הסרטים שלו וחושב שהוא גאון. מעולם לא רבנו ולא היה בינינו דיסטנס וזה גם לא יקרה".

מאחר שאלמודובר מסרב בעקשנות ללכת להוליווד, בנדרס נאלץ לחזור לעבוד בספרד על הסרט "העור בו אני חי", שמגיע עכשיו למסכים בישראל. "בפעם הראשונה ששמעתי על הסרט הזה זה קרה כאן בקאן לפני שמונה־תשע שנים", מעיד בנדרס. "פדרו הוא חלק מהחיים ומהקריירה שלי, והמחשבה לחזור לעבוד איתו מאוד ריגשה אותי".

איך היה לעבוד איתו שוב? הוא השתנה?

"בשנות ה־80 היה לנו מאוד קשה לעבוד יחד בגלל שהוא קפדן ותובעני. בצילומי 'חוק התשוקה' הוא כעס עליי וקטע את הצילומים אחרי יום אחד בלבד. נכנסתי לדיכאון שנמשך שלושה ימים. יחד עם זאת, בראשית הדרך היינו צוחקים המון, ושמחתי לגלות שזה לא השתנה.

"מה ששונה זה שהיום פדרו לוחץ את עצמו יותר בצורה אמיצה - הוא לא מוכן להתפשר ולא מתחנף לקהל. כשאתה רואה סרט של אלמודובר, אתה מיד אומר - זה הוא. כיום יש הרבה פאסט פוד, הכל זה המבורגרים, ופדרו הוא יוצר יותר מורכב, רציני, עמוק. הוא מותח את הגבולות שלו עד למצב שאפילו אנחנו, השחקנים, פחדנו ממה שאנחנו נכנסים אליו. הרגשנו כאילו אנחנו על צוק והוא מבקש שנקפוץ".

ב"העור בו אני חי" מגלם בנדרס מנתח פלסטי שממציא עור מלאכותי חדשני ושנוי במחלוקת. המנתח, שמתמודד עם עבר משפחתי טעון, חי באחוזה עם משרתת נאמנה ומטופלת יפה שמתאוששת מניתוח. במהלך העלילה אנו לומדים פרטים על הרופא שמציגים אותו כמעין גלגול מודרני של ד"ר פרנקנשטיין.

"פדרו לא רצה להראות את המפלצת שבדמות שלי", מסביר בנדרס. "כשיש דמות כזו יש נטייה לעשות משהו מאוד צעקני, אבל פדרו לא חיפש את זה, היה חשוב לו שניצור יחד דמות מופנמת שהיא מאוד בשליטה. בהתחלה התנגדתי, אבל בסוף קיבלתי ולמדתי להעריך את הדמות והתחלתי גם ליהנות ממנה".

היית צריך ללמוד את רזי הפלסטיקה?

"החלקים הטכניים היו קלים - הייתי צריך להיות מדויק וללמוד איך עוטים כפפות בניתוח. בעבודת המשחק, לעומת זאת, הייתי צריך להבין איך להיכנס לראש של אדם שנהנה מסבל של אחרים. הרופא שאני מגלם הוא איש איום ונורא, אגומניאק פשיסט שרוצה שלמות ולהיות אלוהים".

אתה בעד ניתוחים פלסטיים? יש לך כוונות להשתפץ?

"הלחץ בהוליווד לא להזדקן הוא עצום, כולם מנסים להיות צעירים ואנשים משנים הכל, אבל אני לא אגיע למקום הזה. ההזדקנות פותחת לי אפשרויות חדשות כשחקן. אני לא רוצה להיראות כמו המאהב הלטיני לנצח. הסרט של פדרו הוא אולי צעד בכיוון הזה. אומנם יש עירום בסרט - אני במיטה עם אשה ואני צריך להיות עירום, הרי אי אפשר ללבוש מעיל למיטה - אבל לאט לאט תדמית המאהב נעלמת".

תדמית המאהב הלטיני הזיקה לך?

"לא היתה לי בעיה איתה, יש זמן לכל דבר, אבל אי אפשר לשחק מאהב לטיני בגיל 60. יש עוד דברים שאפשר לשחק. האמת שלפעמים הקטע הלטיני שלי קצת הפריע, זה היה כמו תיק שנתקעתי איתו. ההתבגרות מאוד טובה לקריירה שלי".

מה דעתך על חוויאר בארדם, היורש שלך במשבצת הזאת?

"הוא החליף אותי כמאהב הלטיני? באמת? הוא חבר יקר שלי, אני רואה הרבה אותו ואת פנלופה (קרוז, אשתו - א.ק) באל.איי, הוא שחקן מדהים, אבל אני לא מקנא בו. אני לא מתלונן על דברים כאלה. אני מאוד מודה על מה שהחיים נתנו לי".

בנדרס לא סובל ממשבר גיל ה־50. להפך, הוא פורח, ויש לו הסבר: "לפני שלוש שנים עזבתי את חברת הייצוג שלי ועברתי לסוכן חדש שאמר לי, 'קיד, אתה צריך להתחיל ללמוד את המילה הכי חשובה בהוליווד'. שאלתי אותו מהי, והוא ענה לי, 'לא'. אתה צריך להגיד 'לא' יותר מ'כן'. תגיד 'כן' לעיתים רחוקות בלבד. אמרתי לו שהוא צודק ודחינו כמה פרויקטים, ואז וודי אלן הציע לי להופיע בסרטו 'כשתפגשי זר גבוה ומסתורי', והסוכן אמר שוודי הוא מסוג האנשים שאני צריך לעבוד איתם.

"הסוכן הזה מת מאז, אבל הוא השאיר אצלי את השאיפה הזו. הבנתי שבעבר לקחתי תפקידים שלא הייתי צריך לקחת. עכשיו אני רוצה לעשות תפקידים יותר מתוחכמים, גם אם הם לא גדולים. חשוב לי לעבוד עם במאים שיהיה לי מעניין לעבוד איתם ויש להם מה להגיד".

לבנדרס יש חברת אנימציה וחברת הפקות שבה הוא מטפח יוצרים צעירים ומבטיחים, ועכשיו הוא עובד עם במאים איכותיים כמו סטיבן סודרברג, שאיתו עשה לאחרונה את הסרט "Haywire". "העולם של סודרברג הוא עולם כל כך אחר ושונה משל אלמודובר, זה עולם מהיר ועצבני". בנדרס גם עומד לביים סרט בפעם השלישית. "זה תסריט מקורי על בדידות ומלחמה, על קולונל מהצבא הספרדי שמגיע לאפגניסטן", הוא מגלה".

בנדרס מאושר לא רק מהקריירה הפורחת, אלא גם מהזוגיות עם גריפית ומהאבהות לסטלה בת ה־15, בתם היחידה.

"כמובן שהתקופות האפלות שבהן מלאני סבלה מההתמכרויות לכדורים מאוד השפיעו עליי", חושף הבעל המסור, "אבל אני אדם מאוד אופטימי ולמדתי להתמודד. בגלל שאנחנו אנשים מאוד פתוחים, אף פעם לא הסתרנו את האשפוזים והמשברים. היתה בעיה ופתרנו אותה. לשמחתי המאבק בהתמכרויות, שבו כל המשפחה נטלה חלק, היה מתגמל, ועכשיו מלאני חוזרת לעבוד, צעד אחד צעד, וזה משמח, כי היא שחקנית נהדרת".

אז מה הסוד לנישואין מאושרים כמו שלכם?

"זה מאוד פשוט: אהבה. לא משנה באיזו שפה. כשיש אהבה אתה לא נכנע, ואני מטבעי אף פעם לא נכנע ותמיד נאבק".

__________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: