עמק יזרעאל חוגג 100 שנות התיישבות, ובמחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה החליטו להציע עדכונים לאתרים ותיקים ומפורסמים בעמק. הפרויקטים של הסטודנטים בשנה ד', שתוכננו בהנחיית האדריכלים ברוך ברוך (ראש עמותת האדריכלים) ולנקה צדרבאום, יוצגו החל מהשבוע הבא (1 ביוני) ובמשך כל החודש, במבואת אולם התרבות האזורי בקיבוץ יפעת.

כבר בראשית הקמתה, התאפיינה ההתיישבות בעמק יזרעאל באמירה אדריכלית שזכתה לתהודה. שלוש דוגמאות מפורסמות הן חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף (בתכנון לאופולד קרקואר), לול התרנגולות בקיבוץ מזרע (בתכנון שמואל מסטצ'קין) והמשכן לאמנות בעין חרוד בתכנון שמואל ביקלס. שלושת האדריכלים הללו ועמיתיהם מצאו בהתיישבות בעמק כר פורה לניסויים צורניים ותוכניים, שבאו לידי ביטוי באדריכלות שיצרו בקיבוץ, במושב ובעיר (עפולה) שבעמק.

מה יהיה עתידו של חדר האוכל?

כל סטודנט התבקש לחקור אתר ספציפי, ולתכנן במהלך הסמסטר את חידושו. באופן זה ניסו הסטודנטים להשיב למבנים את זוהרם האבוד, תוך בחינה מחודשת של ייעודם המקורי והתאמתם לחיים העכשוויים.

עבודתן המשותפת של אנה אסדרבן (27) ואלכסנדרה גולדשטיין (25) היא מהבולטות בתערוכה. השתיים מנסות לטפל באחד האתגרים המרכזיים שאיתם מתמודדים בקיבוצים: מה יקרה לחדר האוכל? הן בחרו בחדר האוכל הישן בקיבוץ אלונים, שאותו תיכנן ב-1948 אחד מחברי הקיבוץ, בהשראת סגנון הבנייה הטמפלרי ששלט במושבת הטמפלרים הסמוכה ולדהיים (כיום המושב אלוני אבא). במרוצת השנים הפסיק המבנה לשמש כחדר אוכל, וכיום הוא משמש כמכולת, כמכבסה וכסלון כלות.

המבנה באלונים. העמק זקוק לתוכנית שימור (צילום ואילוסטרציה: אנה אסדרבן ואלכסנדרה גולדשטיין)
המבנה באלונים. העמק זקוק לתוכנית שימור (צילום ואילוסטרציה: אנה אסדרבן ואלכסנדרה גולדשטיין)

במטרה להשיב למבנה את מעמדו בקיבוץ כמרכז חברתי והיסטורי, בחרו השתיים לחדש את הבניין באמצעות פרשנות חדשה למושג "חדר אוכל", תוך התאמה לעיצוב ולסגנון החיים הנוכחי. "ההתערבות שלנו נוגעת במבנה המקורי של חדר האוכל הישן בעקבות המשמעויות הסמליות הטמונות בו", מסבירה גולדשטיין. "שנים רבות תיפקד חדר האוכל כמרכז ההתכנסות של חברי הקיבוץ, שבו הם קיימו את חיי הקולקטיב, ושהמחיש את ערכי החברה השיתופית וייצר תרבות".

חוויה משולבת של הכנת האוכל והאכילה עצמה

שתי הסטודנטיות מסבירות, כי בחרו לייצג את ערכי החוויה הכפרית והחקלאית באמצעות גידול תבלינים, אכילה משותפת ולימוד בישול, כך שהמקום – שאינו משמש עוד כחדר אוכל – יהפוך לאטרקציה מקומית. הן מציעות לבצע זאת באמצעות הכנת אוכל שתהיה חלק אינטגרלי מתהליך האכילה עצמו, ולא כפי שהיה בחדר האוכל הקיבוצי המקורי. "במחקר המקדים, מצאנו שבמתכונת הנוכחית של אלונים אין עוד חשיבות לחיי הקהילה, אך התושבים עדיין מחפשים פעילות משותפת", הן אומרות, "ולכן החזרנו לבניין את ייעודו המקורי תוך השבתו לא רק למרכז הגיאוגרפי של הקיבוץ, אלא גם כלב הפועם המאחד את כל הפעילות בקיבוץ".

יחד עם שימור המבנה הקיים, פתחו השתיים בחצר הפנימית של המבנה חוות תבלינים שתשמש את ייעודו המחודש, כדי להמחיש את הקשר בין אדם לאדמה. לאולם חדר האוכל המקורי, שמחובר לחווה, הן העניקו פרשנות עיצובית חדשנית.

העבודות משקפות את מטרתן המשותפת של המחלקה לאדריכלות בוויצו ושל ועדת התכנון האזורית יזרעאלים, ליצור תשתית רעיונית לתוכנית שימור אתרי המורשת במרחב עמק יזרעאל. תוכנית זו, מעבר לחשיבותה המקומית, היא בעלת חשיבות לאומית הודות לריבוי המבנים החשובים באזור, ובכוחה להוות גם מנוף לתיירות אדריכלית, בדומה לתל אביב למשל.