רואי (איקו) עוזרי

בים, באוויר וביבשה, הספורט המועדף על סלבריטאים לאחרונה הוא הפשוט והראשוני מכולם: ריצה. אוקיי, אולי לא בים ובאוויר, אבל הבנתם את העיקרון, אז הנה כמה מהמכורים, לכבוד מרתון תל אביב שנערך אתמול (שישי). יאללה, רוץ!

"אני הכי מפוקס כשאני רץ". שחר (צילום: ברק פכטר)
"אני הכי מפוקס כשאני רץ". שחר (צילום: ברק פכטר)

רון שחר. שחקן, מנחה, גבוה, רוקד עם כוכבים, לא מפסיק לרוץ ויכול להראות לכם את הקוביות שיוכיחו את זה. איפה רץ: בין העלווה הירוקה־זהובה של הנוף הקיסרי של פארק הירקון, או בין התיירים הכתומים־אדומים של הבטונדה האורבנית של הטיילת.שורה רצה: "התחלתי לרוץ כשהבנתי שאפשר. ריצה בשבילי זה המון, אני הכי מפוקס כשאני רץ. זה הזוי, כי מצד אחד אני הכי מפוקס, מצד שני גם הכי רפוי. אני מגיע לקטע בריצה שמחבר אותי לעצמי ומנטרל לי את כל רעשי הרקע, בייחוד כשאני גר במקום אורבני, ניתוק מוחלט מכל הרעשים הרגילים - נשימות ומוזיקה והכל נטול מחשבות. לרוץ מרתון שלם זה לא בריא מבחינה פיזיולוגית ואני בחרתי את החצי כמרחק אולטימטיבי". תירוצים, תירוצים. קילומטראז': חצאי מרתון, 21 קמ"ש. רמת ההתמכרות: 7, בכל זאת שחר מודה שהוא לא

מהמכורים הקשים. מצד שני, בואו לבקר במערכת ותראו כמה תמונות יש לנו של גופו המסוקס בעודו רץ. איי קראמבה.

"ריצה זה כמו מדיטציה". שכטר (צילום: רפי דלויה)
"ריצה זה כמו מדיטציה". שכטר (צילום: רפי דלויה)

עפר שכטר. שחקן, מתחן, טיפוס היפראקטיבי ומי שהיה אלוף התיכון בריצה ל־300 מטר, מתברר. איפה רץ: מתחיל בים, ממשיך אל בינות למשעולים הפורחים של פארק הירקון ובחזרה. שורה רצה: "התחלתי לרוץ בכיתה ד', כשגיליתי שאני טוב בריצת 300, ואז הייתי האלוף בריצה הזאת בכל בית הספר. לפני שש שנים הצטרפתי לקבוצת טריאתלון מקצועית של אבי ברכה, ומאז אני רץ יותר ברמה של טריאתלון ופחות ברמה של מרתונים. ריצה זה כמו מדיטציה, אתה כל הזמן רוצה לשבת". קילומטראז': מרוץ נייקי, ובעיקר טריאתלונים, דרכם של אנשים לומר לגוף שלהם "אני אוהב אותך, ובגלל זה תחטוף היום התעללות שאתה לא מבין". רמת ההתמכרות: 6, שכטר מאוד אוהב לרוץ, אבל יותר מזה, הוא אוהב למתוח! חה!

"הריצה היא אי של שקט". הראל (צילום: יגל בר קמא)
"הריצה היא אי של שקט". הראל (צילום: יגל בר קמא)

ענת הראל. אשת טלוויזיה ואושיית כושר, שורדת מדופלמת וזו שהורסת לליטל שוורץ את היום בפרסומות לדגני בוקר. איפה רצה: במסלולי הפרא האקזוטיים של פארק הירקון. שורה רצה: "אני רצה מאז שאני זוכרת את עצמי - כילדה, כנערה ועד לחיי הבוגרים. שנים רצתי מרחקים בינוניים, עד 10 ק"מ מקסימום, אבל בשלוש השנים האחרונות אתגר המרתון התחיל לקרוץ לי. אם היו שואלים אותי לפני שלוש שנים, הייתי אומרת באופן מאוד החלטי שאין סיכוי שאעשה מרתון בחיים, והנה אני כבר אחרי אחד ובימים אלה מתאמנת עם חברות לשני. בשבילי הריצה היא אי של שקט. לפעמים מסביב הכל סוער ואני מגיעה לריצה טעונה כולי, אבל הריצה משחררת לי משהו בלב. בתוך היומיום המטורף שלי אלה הרגעים היחידים של ניתוק שאני יכולה להרשות לעצמי". קילומטראז': 42 ק"מ המקובלים במרתון, שהם 41 קילומטרים יותר ממה שצחי נוי רץ במהלך כל "גולללסטאר 2". רמת ההתמכרות: 9. נו, היא רצה מאז שהיא זוכרת את עצמה, מה אתם רוצים.

"נפלתי למחלה שנקראת ריצה". תורג'מן (צילום: יגל בר קמא)
"נפלתי למחלה שנקראת ריצה". תורג'מן (צילום: יגל בר קמא)

איתי תורג'מן. שחקן, מנחה, נמוך ולנצח נבל הריאליטי האהוב עלינו. איפה רץ: בעליות יער בן שמן עם קבוצת אנדיור והמאמן רן שילון, ובוויסטות המוריקות של פארק הירקון. שורה רצה: "האהבה שלי לריצה החלה לפני שלוש שנים כשפנו אליי מעיתון 'מנטה', וההיכרות שלי עם רן שילון קרתה בעקבות זה. מאז נפלתי למחלה שנקראת ריצה, עכשיו המטרה שעומדת לנגד עיניי זה להצליח לסיים מרתון בפחות משלוש שעות".קילומטראז': מרתון ברלין המלא, 42.2 ק"מ של סבל על־אנושי, ומרוץ עין גדי בן 30 הקילומטרים, שם הוא לקח את המקום השלישי. בסך הכל 100 קילומטר בשבוע, יא ווראדי. רמת ההתמכרות: 10. אם ריצה היתה קוקאין, תורג'י היה קית ריצ'ארדס של שנות ה־70.

"כל מה שצריך זה נעליים נוחות". לידר (צילום: פול סגל)
"כל מה שצריך זה נעליים נוחות". לידר (צילום: פול סגל)

עברי לידר. טריאתלוניסט חובב והאיש ששינה את פני המוזיקה הישראלית עם פיוז'ן. איפה רץ: במרחבי הטבע הבלתי נגמרים של פארק הירקון, ובמרוץ הלילה של נייקי ב־2012. שורה רצה: "התחלתי לרוץ כשהבנתי שאני רוצה לעשות טריאתלון. בגדול, אני די שונא לרוץ אבל אני חושב שזה ספורט מאוד נוח. כל מה שצריך זה זוג נעליים נוחות - אין הכנות, פשוט יוצאים לדרך". קילומטראז': לא גדול במיוחד ביחס לחלק מהשמות האחרים ברשימה הזו, אבל ענק ביחס אליכם, יא עצלנים. רמת ההתמכרות: 5, מאחר שכאמור, לידר מעדיף סוגי ספורט אחרים כמו שחייה, דיווש, או לבשר לזמרים בפוטנציה כמה הם גרועים. זה האהוב עליו.