יש אלוהים. והוא אשה. זאת אומרת, אם תשאלו כל ישראלי בטווח הגילים של 0 עד 18, סביר להניח שהוא יאמר לכם שבהחלט יש אלוהים, וקוראים לה אליאנה תדהר.
ואולי אלילה הוא ביטוי הולם יותר, אלילת ילדים, וזו הספציפית בדיוק מסיימת עכשיו עוד סיבוב מוצלח בפסטיגל (היא הגיעה למקום הראשון, בשלישית), בעודה עושה את צעדיה הראשונים בעולם המבוגרים. לא, היא לא תעשה זאת דרך "רוקדים עם כוכבים" כמו אסף הרץ
ולא דרך רומן עם כוכב ביצה כמו עמית פרקש,
אלא דרך תפקיד טלוויזיוני בסדרה שלא מיועדת אקסקלוסיבית לצוציקים.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
אם עד כה הכרתם את אליאנה תדהר רק כי יש לכם אחות קטנה או ילד בכיתה ט' בבית, כעת מספיק שתזפזפו לטלנובלה החדשה "אניגמה" (ימים א'-ה' בשעה 19:30, בערוץ ויוה למנויי yes בלבד וב- yesVOD) בכיכובם של עפר שכטר, עדי הימלבלוי ו אורי פפר, ותמצאו שם את תדהר מככבת בתור שושן, בלוגרית טינאייג'רית מניפולטיבית, חמישה ימים בשבוע, למשך 150 פרקים.
אם אתם צריכים הוכחה לממדי האהבה וההערצה שלהן זוכה תדהר בקרב קהל היעד שלה, אנחנו מפנים אתכם לדפי המעריצים השונים שלה בפייסבוק ול־60 אלף ומשהו הלייקים שם (למרות שהיא לא פעילה באף אחד מהם, כולל שלה האישי), אם כי אתם יכולים באותה המידה פשוט לפטפט איתה ולשמוע את סיפורי הזוועה על המעריצים שמתקשרים באמצע הלילה (או במקרה הקריפי יותר - מבקשים מאבא לעשות זאת), אפילו לבית של סבתא של החבר שלה, למרות שהחליפה מספר טלפון יותר מפעם אחת. "זה באמת נורא", היא מספרת. "לא אומרים כלום, רק 'הלו?' ומנתקים. לפעמים אני תוהה מה יקרה אם יום אחד אגיד להם, 'כן, זו אליאנה. מה?'. מה הם יגידו? 'ביי'?".
את לא אומרת שזאת את?
"לא. אני אומרת שזו טעות, או נותנת לאבא שלי. מה יש לי להגיד להם?".
אל דאגה, הורים. תדהר מודעת היטב להשפעה שלה על ילדיכם, ולשמחתכם, היא גם שפויה להחריד: גדלה ברמת אביב וספגה חינוך רוסי (מהצד של אמא, כולל לימוד נגינה בפסנתר וסיפורים בלטבית לפני השינה), צופיפניקית מחונכת שעוד מהיסודי כיכבה בלהקות השכנים של צ'יץ' וצופי תל אביב, ולמרות שהיתה תלמידה "ממש גרועה" כהגדרתה, יש לה גם בגרות מלאה. ואולי "שפויה להחריד" זה לא לגמרי מדויק. בטח לא לגבי מישהי שבוכה כמעט כל יום. "אני הכי רגישה", מגלה תדהר, "ובוכה מכל שטות. אם אני תקועה בפקק וצריכה להשתין, אני יכולה להתחיל לבכות. שקיות הדמעות שלי מלאות, אבל אף פעם לא ליד אנשים, אם אני יכולה למנוע את זה". כן, כמו כל ילדה רוסייה טובה, תדהר מסווה את הרגישות כמיטב יכולתה, שומרת על חזות של שליטה, מנסה להיות חזקה. גם, כפי שהיא מספרת, כשזה נדרש בבית. "בשנים האחרונות קרה משהו עם המשפחה", היא רומזת אחרי חפירה ארוכה מצידי על הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה משפחתה. "קצת התהפכו היוצרות, ונאלצתי להתבגר מהר ממה שרציתי. תמיד הייתי קצת בוגרת מגילי, אבל זה רק ביגר אותי עוד. אבל אני לא מעוניינת לפתוח את זה".ההורים שלה תמכו בקריירה שבחרה לעצמה מההתחלה, ותדהר נבחנה לעשרות אודישנים עד שקיבלה את התפקיד הראשון שלה כדני ב"החולמים". משם המשיכה לספין־אוף הסופר מצליח שלה, "גאליס" של ערוץ הילדים ו"הוט" שעוד רגע מתחילה בצילומי עונתה הרביעית, לצד תובל שפיר, החצי השני של סנסציית הטינז "תובל ואליאנה", או בקיצור - תובליאנה.
פנים אל פנים תדהר נראית די קטנה פיזית, אבל הרושם הבוגר, השקול והמפוכח ניכר היטב. ובכל זאת, לא לגמרי בטוח שהילדים שלכם צריכים לראות אותה ב"אניגמה". "אין לי שם סצנות פרועות", היא מתעקשת, "אני אומנם עושה תפקיד כאילו־מופרע, אבל היא עדיין בת 16, אני לא מתפשטת שם".
אבל את כן גונחת, בקטנה."כן, אבל כאילו גונחת. נו, היא ילדה בת 16 מפגרת, שהולכת עד הסוף בשביל להשיג את מה שהיא רוצה. שמעי, זה לא סדרה לילדים, זה לא מיועד לילדים".
זה חלק מהניסיון לצאת מהתבנית של כוכבת הילדים?"כשאתה נבחן למיליון דברים אתה רק רוצה להתקבל כבר למשהו. משם זה התגלגל. כשהתקבלתי ל'אניגמה' לא ראיתי בזה יציאה מעולם הילדים כי אני לא מרגישה בעולם הילדים. אני עובדת. ברור שכשיש לי הפסקה בפסטיגל ואני מצטלמת עם ילדים אני מרגישה את זה, אבל אני לא מרגישה שאני יובל המבולבל".
מה המעריצים יחשבו כשיראו אותך שם?"אני לא יכולה לשלוט במה שהמעריצים שלי רואים, זה התפקיד של ההורים שלהם. אני לא מגדירה את עצמי ככוכבת ילדים. אני מגדירה את עצמי כאליאנה, שחקנית. כשחקנית יוצא לי לעשות סוגים שונים של דברים, והילדים צריכים לראות מה שמתאים להם".
מה את פוחדת שיגלו עלייך?"אני מאוד קנאית לפרטיות שלי. זאת אומרת, אני מאוד אוהבת לשתף, אבל אני משתפת רק את החברים הקרובים שלי. אני זוכרת שבהתחלה זה היה לי מאוד הזוי שפתאום אני רואה באינטרנט תמונות שלי מגיל 13 בצופים. אם תעשי גוגל תראי אותי ג'נג'ית עם פלטה בשיניים, נראית כמו אלוהים יודע איך. זה הזוי, אוקיי? עכשיו התחלתי לעבוד, בגיל 18 או 19. למה אתם צריכים לדעת מה היה לפני?".
את המגבלות המוטלות עליה מתוקף מעמדה כמודל לחיקוי היא מקבלת בהבנה, בין היתר כי אין לה כוונה להתגרות בהן. "אלה מגבלות בגבול ההיגיון", היא אומרת. "אני לא חתומה על שום חוזה שאומר לי 'אל תעשי ככה וככה', אבל לא אסתובב ברחוב שיכורה עם בקבוק וודקה וסיגריה, גם כי אני לא שותה וודקה ולא מעשנת סיגריות, אלה דברים הגיוניים".
לא שותה?"אלכוהול? אני מטבעי אכזבה למשפחה הרוסית שלי. אני לא יכולה לשתות שום דבר. אולי יין לבן, בירה. כוס אחת מספיקה לי ואני כזה, 'ווווהוווו', זה חנוני, אבל בגלל שאני עובדת כל הזמן קשה ואין לי רגע לנשום אז להשתחרר מבחינתי זה להיות עם החברות שלי, עם החברים, בבית. הולכת הביתה, רואה שבעה פרקים ברצף של 'האשה טובה', מבחינתי אני משוחררת טיל".
עישנת דברים אחרים?(צוחקת) "תשמעי, זה לא תופס עליי. אני קונטרול פריק. זה לא מושך אותי, אני לא אדם כזה. תמיד שואלים אותי מה הדבר הכי פרוע שעשיתי אבל אין לי דברים פרועים, אני לא עושה דברים פרועים!".
כרגע, תדהר מאושרת. יש לה חבר, כאמור, כבר שנה. אורן רוגובין שמו, סטודנט לארכיטקטורה. הכירו בצופי תל אביב, לפני שנה נפגשו בבר, והשאר היסטוריה שמרסקת למעריצי תובליאנה את הלב. "זה היה להם קשה בהתחלה", היא מדווחת בחיוך על תגובת המעריצים, "אני ממש מצטערת. תובל ואני עובדים כבר מלא זמן ביחד, הוא הגב שלי, כיף לי בכל פרויקט שהוא נמצא. אנחנו כבר שנתיים־שלוש בערך עושים גאליס־פסטיגל־גאליס־פסטיגל. נעים לי, זה נותן ביטחון". לא היה מצב לכלום ביניכם?"ממש לא. זה מהתחלה לא כיוון לשם. יש בינינו כימייה של שני שחקנים שהטקסט שלהם דורש מהם כימייה".
אתם חברים מחוץ לצילומים?"הוא לא אחד החברים הכי טובים שלי, לא אתקשר אליו עכשיו עם 'תובל, אתה לא מבין מה קרה לי!'. אני אוהבת אותו המון והוא חבר טוב ואתייעץ איתו על דברים, אני מאוד סומכת על הדעה שלו, במיוחד מבחינה מקצועית".
אני חייבת להציק עוד בקשר לתגית "מלכת הילדים".אומרים שקשה מאוד להיפטר ממנה."קשה? אני לא חושבת שקשה".
אין לך לפעמים מחשבות לעשות את המיילי סיירוס?"ממש לא! לא, לא! ממש לא! אין לי שום תוכניות, זה יקרה בפרויקט מסוים, או בפרויקטים, ורק ככה. אגב, סצנות עירום זה לא ביג נו־נו בשבילי, זה לא משהו כל כך דרמטי בעיניי. מצד שני לא אמהר לעשות את זה אם זה לא מוצדק".
אז אין לך בכלל חשש שלא תצליחי לצאת מהתבנית של כוכבת ילדים, או שלא תצליחי בכלל?"תראי, יש בעבודה הזו תקופות שאתה עובד כמו חמור ואז חודשים יושבים בבית ולא עושים כלום. אני עושה אודישנים מגיל 13 וכמות ה'לא' שקיבלתי… תמיד אפשר להרגיש פספוס. אבל יכול להיות שפספסתי כי אני לא מספיק גבוהה או מזרחית או כי הייתי בצילומים ל'גאליס'. אם מפספסים אז מפספסים. אני עושה אודישנים כל שבוע. משהו יתפוס. זה המקצוע, זאת העבודה. אני לא מרשה לעצמי לחשוב משהו אחר".
>> את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"
_________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- מרגול וזהבה בן לא צריכות גברים. ראיון
